טל פרידמן / צילום: אוריה תדמור
תניחו בבקשה לטל פרידמן, לאריק זאבי, ואפילו ליובל המבולבל. הם לא שלשלו לכיסם את הכסף שלכם, אלא מישהו יזם, הציע להם אותו, ושם אותו שם. אתם נתתם אותו למשרד הממשלתי מתוך הנחה שהוא ישקיע אותו בתבונה, ושם הוחלט שפרסום ושיווק עצמי זו הדרך הנכונה. אפשר להתווכח על טיבה של ההחלטה, אבל אי אפשר להתווכח על המקצועיות של השחקן השכיר.
פרידמן בסך הכול עשה מה שכל אחד מכם היה עושה, אם היו מציעים לו הון עתק עבור העבודה שלו.
פרידמן הוא אמן ואיש מקצוע מוכשר, בדיוק כמו הפרסומאי שנשכר לקמפיין והחליט שהוא יהיה יופי של פרזנטור להעברת המסר של הלקוח שלו. יתרה מכך, פרידמן, אני מרשה לעצמי לקבוע, לא משתגע על תפקיד שחקן הפרסומות. הרי הוא לא באמת צריך את זה בקורות החיים שלו. הוא סטיריקן וכלל לא שייך לדור הזה שכל מה שמעניין אותו הוא להיות בדקה לתשע בערוץ 2 ובפרסום חוצות. אני משערת שכאב הבטן והבעיטה הקלה באגו, הם שהובילו אותו לבקש תעריף גבוה עד מופרך.
הבעיה לא אצלו. הבעיה היא באותו המשרד הממשלתי שבכלל הקצה לפרסומת הזו תקצוב כל כך שערורייתי מלכתחילה. הפרסומת, שלא תתבלבלו, היא לא לשחקנים. היא לממשלה הזקוקה משום מה לכוכבים מוערכים ואהובים שיתרמו לתדמית ולביצועים שלה.
במקום לבקר אותה, געשו הרשת וכותרות העיתונים בביקורות, ואף הרהיב לעשות יחצ"ן טייקונים אחד, רני רהב שמו, שניצל את ההזדמנות להשתלח, ללבות את האש ולהסיט אותה עוד יותר מהאשם האמיתי ממניע לא ברור. במקום לבקר את משרדי הממשלה שבזבזו את כספינו על תדמיתם, הוא ביקר את מי שמחל על כבודו עבור הצעה מאוד מפתה ועשה את העבודה שלו.
הון עתק, זה נכון. מוגזם, זה בטוח. אבל נראה אתכם אומרים לא להצעה כזו.