שישי ישראלי / מתוך הפייסבוק
אם תהיתם על קנקנו של קמפיין שלטי החוצות, בהם מפורסמת הכלאה בין פלפל אדום וכיפה סרוגה, או קולאז' של חצי כדורגל מותך לחלת שבת - הניחו דעתכם. לא מדובר בפיתוח חדש של הנדסה גנטית, אלא בקמפיין יהודי דתי של עמותת "שישי ישראלי" - עמותה שמטרתה הפצת ערכי השבת והיהדות בכלל האוכלוסייה הישראלית.
הסיסמאות ששולבו בקמפיין השלטים - "אחה"צ כדורגל - בערב קידוש" ו-"בבוקר שוק - בערב קידוש", נתפשות ככפייה דתית לכל דבר, והן הטרידו את שלוותם של הנוסעים הנחשפים להם בדרכים. אך הפרסומת המשודרת בטלוויזיה, עבור העמותה, זו כבר עוררה את חמתם.
הקמפיין שעלה בשבוע שעבר לאוויר בערוץ 2 לכאורה מעודד עריכת טקס קידוש משפחתי בערב שישי. אלא שהקמפיין אינו מסתפק בהמחשת הערך החיובי, המגיע עם הטקס הדתי, אלא מקדיש דקות ארוכות להטחת ביקורת נוקבת על ההתנהלות החילונית.
בפרסומת המצולמת, המשפחה החילונית מוצגת כפרטנית, נבדלת וכזו שאיננה משויכת, כאשר בני המשפחה, ההורים והילדים, מוצגים כאינדיבידואלים נפרדים. איש-איש בחדרו ובמעשיו, תוך מסכת של בדידות מאפיינת, המשודרת בציניות על המרקע. הילדים מעדיפים להסתגר בחדרם, וכשמגיחים משם לארוחה, היא מכילה מרכיבי מזון מהיר שאינו לגיטימי. מזווית נוספת מצטלמים בני המשפחה החילוניים אוכלים יחד בסלון מול הטלוויזיה, כל אחד בוהה בסמאטפון שלו, וכולם רבים עם כולם.
לעומת זאת, המשפחה הדתית המצולמת בתשדיר אסתטית, נקייה ולבושה לבן. היא משדרת רוגע וכבוד בין בני הבית, כאשר כולם אושפיזין בנחת, לארוחת שישי מסורתית.
והסיסמה המצטרפת לקמפיין, למען תראו ותיכלמו, היא: "איזה שישי אתם רוצים שהילדים שלכם יזכרו?". כך שאם לא די בכך "שכשלתם" בהיותכם חילוניים - הבה ונכשיל אתכם כהורים.
איפה האתיקה?
קונספט התקשורת כשחקן מרכזי בחברה ובפרט של זו הישראלית, אינו חדש לנו. פעמים רבות התקשורת מעצבת את הדרך שבה האזרחים תופשים את המציאות. ואנו הישראלים צרכני תקשורת מושבעים.
לכן השאלה שצפה עם שידור הקמפיין המדובר היא: להיכן נעלמה האתיקה הטלוויזיונית, וכיצד פינתה את מקומה בקלות בלתי נסבלת להטיה התקשורתית הברורה, הטיה המחזקת את חוקי הדת ומחלישה בהכרח את הבחירה החילונית האתאיסטית?
כאתאיסטית בכל רמ"ח אבריי, המורא שאני נתונה בו אינו יראת-שמיים, כי אם יראת הריקושטים של שומרי הדת. גם אני, כיאה לחברי האתאיסטים, מצטמררת מפסיקות דתיות המשפיעות על חיינו ואף פוגעות בהם, כמו חוק סגירת המרכולים בשבת, או איסור על תחבורה ציבורית. וכשהכפייה הדתית פולשת לנו לתקשורת, תוצאותיה רב-מערכתיות. היא מעירה בנו את השד ויוצרת מלחמת גוג ומגוג, חילונית.
עמוד הפייסבוק "כפייה דתית - הגיע הזמן שנעצור את זה" הנחית את ההרמה של "שישי ישראלי" וכקונטרה העלה קמפיין ויראלי משלו. בקמפיין מצולמת צלחת חומוס המוצמדת לתווית בירה, כשהמסר הכתוב הוא "אל תגעו לי בשישי". חילונים רבים תומכים באקט הזה, תוך כעס ואכזבה כלפי הבמה הטלוויזיונית שהקמפיין המקורי קיבל.
הכפייה הדתית אינה חדשה לנו, היא מרימה את ראשה הנבזי באופן תדיר. אולם הנגשת הכפייה הזו, על-ידי התקשורת, מעוררת תמיהה.
אחת הטענות המרכזיות בפרדוקס הדתי-חילוני בתקשורת היא כי הפרסומות בטלוויזיה פוגעות ברגשות הדת של האוכלוסייה המסורתית או בערכים מקודשים. אך מה קורה כשהפגיעה היא באוכלוסייה החילונית, ועל-ידי פרסומת דתית?
היועצת המשפטית של הרשות השנייה, הילה שמיר, אמרה כי המשך שידור הפרסומת מותנה בכך שלא יוגשו נגדה תלונות. אז כמה עוד תלונות צריכות להיערם על מנת לעצור את הקמפיין? ומדוע הוא בכלל אושר מלכתחילה? האם הכסף הנכנס לערוץ 2 מעוור את עיניה הבוחנות של הצנזורה ומתירה פגיעה ברגשות האזרחים?
עמותת "שישי ישראלי" הייתה צריכה לחשוב פעמיים בטרם היא "מגבשת" את הציבור החילוני לארוחת שבת מסורתית, ולבנות קמפיין על בסיס חיובי-הומני בלבד. במקום זאת, היא יצרה אנטגוניזם על-ידי העלבת החילונים והוכיחה לנו שוב כי הדת נקשרת באופן חד-משמעי לכפייה.