אריק ובנץ ניצבים בבית המשפט ומאשרים כי אריק העביר לבנץ 20,000 שקל, אך אריק טוען כי הכספים ניתנו כהלוואה שעל בנץ להשיבה, ואילו בנץ טוען כי קיבלם במתנה. מי מהצדדים צריך להוכיח לבית המשפט את טענותיו?
השאלה על מי מוטל נטל ההוכחה היא שאלה קריטית לתוצאת המשפט, מאחר שאם הצד שנדרש לספק את ההוכחה לטענותיו נכשל - הצד השני זוכה, גם אם לא הוכיח דבר. בהקבלה לעולם הספורט, הצד השני זוכה, גם כאשר התוצאה היא שוויון בין הצדדים.
התשובה לשאלה מי צריך להוכיח תלויה בזהותם של הצדדים. הכלל הבסיסי בדיני המשפט הוא כי מי שתובע הוא גם זה שצריך לספק את ההוכחות, אך במקרה שבו הצדדים הם אנשים זרים או מכרים רחוקים, הרי שאם הנתבע מודה כי קיבל כספים לידיו - נטל ההוכחה עובר אליו.
בדרך-כלל מצופה שאנשים שמקבלים כספים לידיהם, ישיבו אותם בשלב מסוים, ולכן אם הנתבע טוען כי באופן חריג הכספים ניתנו לו כמתנה - עליו להוכיח זאת.
מאידך, אם בין הצדדים מתקיימת מערכת יחסים מהסוג שמוביל את בית המשפט להניח כי כספים שמועברים בינהם ניתנים בדרך-כלל כמתנה, הרי שהתובע, שטוען כי נתן הלוואה ולא מתנה, נדרש להוכיח זאת.
הפסיקה קבעה כי כאלה הם היחסים בין בעל לאישה, או בין הורה לילד, שכן דרך העולם היא שהורים מסייעים כלכלית לילדיהם, במימון לימודים גבוהים או דירה, מבלי לצפות לתמורה. לאור זאת כדאי שהורה שנותן לילדו הלוואה כספית יחתימו על חוזה הלוואה, בכדי שבבוא היום, אם חלילה הילד יטען כי מדובר במתנה, יוכל ההורה לעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליו.
בשבוע שעבר נדרש בית המשפט לענייני משפחה לדון במחלוקת דומה, סביב סך של 18,000 שקל שהועברו בכיוון ההפוך, מבן לאימו. האם הודתה בקבלת הכספים אך טענה כי קיבלה אותם במתנה, ואילו הבן טען כי הייתה זאת הלוואה שיש להשיבה.
השאלה על הפרק היא האם מערכת יחסים בין בן לאימו יוצרת חזקה דומה לזאת של העברת כספים מהאם לבן, ודורשת מהבן להוכיח כי הייתה זאת הלוואה - או שמא האם היא זאת שצריכה להוכיח שקיבלה מתנה.
בית המשפט פסק כי קירבה משפחתית מדרגה ראשונה היא למעשה יצור כלאיים בין שתי החזקות המשפטיות. מצד אחד, לא ניתן לומר שקיימת הנחה עקרונית לפיה חובתם של ילדים לדאוג לרווחתם הכלכלית של הוריהם, בדומה לחובה ההפוכה של הורים כלפי ילדיהם. מאידך, גם לא מדובר בשני זרים, ולכן בנסיבות שבהן היה מצופה מילד שכן יתגייס לעזרת ההורה במענק כספי, לדוגמה כאשר ההורה נקלע למשבר כספי, בעוד שהילד אמיד כלכלית - הנטל יחזור לכתפי הבן, להוכיח שנתן הלוואה ולא מתנה.
כך גם במקרה שניצב לפניו. האם, שקיבלה את הכסף מבנה, נמצאה אותה עת בהליך גירושים קשה, ונזקקה לכסף זמין שלא היה בידיה, בכדי לשלם עבור שירותים משפטיים. בית המשפט האמין לגרסת האם, שלפיה הבן הבטיח לסייע לה ולהעביר את הכסף לעורך הדין לאור מערכת היחסים הטובה והתומכת ששררה ביניהם באותה תקופה, מבלי לבקש תמורה. האם עצמה סייעה לבן כלכלית רבות במשך השנים, בטרם נקלעה למשבר המשפטי שבעטיו נאלצה לבקש מהבן כסף. היא שילמה עבור לימודיו האוניברסיטאיים, חתמה ערבות עבור הלוואות שלקח וכיוצ"ב.
התוצאה הייתה שבית המשפט העביר את הנטל לבן, להוכיח כי הכספים ניתנו כהלוואה, ובהעדר חוזה הלוואה או מסמכים אחרים המעידים על כך, לא עלה בידו לעמוד בנטל.
לכן לא זאת בלבד שהבן לא קיבל בחזרה את הכסף שהעביר לאימו, אלא שהוא אף חויב לשלם לה הוצאות משפט בסך 6,000 שקל, והעצוב מכל - הפסיד גם את מערכת היחסים עם אימו.
■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", בעלת אתר www.divorceinfo.co.il