סוף עידן חומה ומגדל
"למרבה הצער מקבלי החלטות במדינת ישראל עדיין שרויים בטראומה של מלחמת השחרור והקמת המדינה, וכיבוש הקרקע. לא ירד האסימון שעבר עידן חומה ומגדל, ועבר עידן המצפים של אריק שרון. יש מצב נתון של ערים מרכזיות בגליל ובנגב, ואותן צריך לחזק ולבסס, כי בהן חי הרוב ובתוכן יש הכוח לחזק אוכלוסיות חלשות. אנחנו כבר לא נוודים, אנחנו מדינה חזקה. צריך להפסיק מיד את בזבוז הכספים על הרחבה ובנייה של יישובים חדשים, להפסיק לפזר משאבים על מעט ולרכז אותם במקומות שבהם חיה המסה: טבריה, קריית שמונה, צפת, כרמיאל ונצרת".
החלום של סתיו שפיר
"הזמינו אותי לכנס. לפני נאמה ח"כ סתיו שפיר. היא התחילה במלים 'יש לי חלום' ופירטה: 'הייתי רוצה לבקר פעם בגן ילדים שבו אימא של ילד אחד מהנדסת בכירה, ואבא של ילד אחר מובטל, וילד שהוריו מבריה"מ, ואחר הוא מאתיופיה'. עליתי לבמה אחריה ואמרתי: 'אני לא עוזי חיטמן, אבל אני מזמין את ח"כ שפיר לבוא לצפת, לגן שאני מכיר שבו ילד אחד הוא בנו של ראש העיר, וילד אחר חובש כיפה, וילד אחד הוא בן לעולים מרוסיה, וילדה אחרת היא מאתיופיה, וילד אחר הוא בן של צד"לניקים'. הבנתי שהחלום האידאלי שנדמה לה כאוטופיה, מתגשם יום יום בעיר שלי, צפת".
ציונות שלב ב'
"תוקעים יישוב מרוחק עשרות קילומטרים מהמסה הקריטית ואומרים: 'יאללה תגיע אליו'. כל אזור זקוק לעיר עוגן אחת, בעלת עוצמה, אשר רק כשהיא נגדשת ממש (ואנחנו עוד רחוקים מזה), מתחילה להתפשט, כמו אדווה. זו התיישבות הנבונה, זו ציונות שלב ב'. אם היישובים העירוניים החשובים יהיו חלשים, הנפילה שלהם תהיה אסון, כי תמוטט את כל היישובים והתושבים בסביבה".
צעירים ועזי מצח
"מדהימים אותי חברי הכנסת שיש להם אפס ניסיון, ואפס הבנה, אין להם שעות עבודה ציבורית, אבל הם מרשים לעצמם להתבטא באדנות לגבי פתרונות לבעיות חברתיות וכלכליות בלי שום חיבור לשטח. זו עזות מצח, והיא ניכרת".
שונא פריפריה
"בשיח הציבורי במדינת ישראל הקונוטציה של פריפריה היא מסכנות, ונחשלות וזעקת הצילו, וההפך מ'המרכז' שהוא כביכול הלב והעיקר. בגלל זה אני שונא את המילה הזו. מצטער מאוד, אבל אני לא רואה מסביבי שום פריפריה. אני רואה מציאות של ערים חזקות, עצמאיות, שמקיימות את עצמן עם קשר למרכז הארץ, אבל בלי תלות בו, מה שלא יהיה".
לא ראיתי בעיניים
"בטקס הנחת אבן הפינה לפקולטה לרפואה בצפת, עמד ראש הממשלה בנימין נתניהו ואמר: 'תלמדו משוחט איך מקצרים בירוקרטיה לטובת פרויקטים לאומיים'. הוא אמר אמת. אם הייתי הולך שלב שלב לפי הספר במיזם הזה, להתחשב בצפיפות, אחוזי בנייה, היתרים וכל היתר, הוא לא היה קורה. כשעמדה על הפרק הקמת הפקולטה, הבנתי שזו הזדמנות של פעם בחיים - הבנתי את גודל השעה ולא ראיתי בעיניים, תוך שמונה חודשים זה קרה. קודם בנינו, ואחר כך טיפלנו בניירת, לא אפרט יותר מזה. היום כבר הכול מאושר וחוקי".
אולטימטום עירוני
"הייתי בן 36, ראש העיר הצעיר ביותר בישראל ורק ארבעה חודשים בתפקיד, כשהחל המאבק מי מכל הערים תקבל את הפקולטה לרפואה בגליל. זו היתה התמודדות עם טייקונים. שלמה בוחבוט שהיה יו"ר השלטון המקומי, עדי אלדר שהיה סגן היו"ר, וראשי ערים ותיקים ממני בהרבה בכרמיאל, במעלות, בראש פינה. הצהרתי שאם לא נקבל את הפקולטה, אני מתפטר. שמתי אולטימטום. הבנתי שצפת היא כמו ספינה טובעת. אז מה אם יתנו לי כסף להקים עוד כיכר, לשפץ מרצפות בעוד רחוב, ולבנות עוד שכונה - זה צבע לסיפון על ספינה טובעת. רציתי את הפקולטה כמנוע של צמיחה שירים את העיר משקיעתה".
אוקספורד על הר בגליל
"רצו להציב את הפקולטה בשטח פתוח על גבעה בין ראש פינה לצפת. נוף מדהים, שנתן ניקוד גבוה בתחרות בין הערים לגבי הקמתה אצלן. אבל, אני אמרתי לעצמי שאם לא אכניס את הפקולטה לשטח הבנוי הקיים, לא עשיתי כלום. כך נולדה, על הר בגליל, האוניברסיטה הראשונה בישראל שבנויה במודל אוקספורד - במקום מגדל שן, המבנים שלה מפוזרים ברחובות. יחד עם משרד הנגב והגליל, משרד הבריאות ונציגי האוצר, אנחנו מחפשים עוד מבנים בתוך העיר כדי להשמיש אותם למבני קבע לפקולטה. זה הרבה יותר זול למדינה, כי במקום להקים על הר מנותק, למשוך אליו תשתיות, לסלול דרכי גישה, ולהפעיל קווי תחבורה, הפקולטה מסתמכת על המערכות הקיימות. בזכות המודל הזה היא הפכה למכפיל כוח לעיר, ואת תרומתה קשה לי אפילו לאמוד במספרים. היא מכניסה לעיר כל יום תנועת הולכי רגל בדמות 3,500 סטודנטים שמסתובבים בחוצות, קונים, צורכים, שוכרים דירות ומחיים עסקים וקהילה. עכשיו צריך למשוך את הסגל, שיבוא ויגור כאן".
לקח באר שבע ואינטל
"לפני יותר משלושים שנה הקימו את הפקולטה לרפואה בבאר שבע, כדי לחזק את 'בירת הנגב'. הציפייה היתה שהדבר יביא אוכלוסיה חזקה - משתכרת, מלומדת, מבוססת, והטעות היתה שבמקביל למהלך הזה, הקימו את הישובים מיתר ולהבים, וכל האוכלוסייה החזקה עברה לגור בישובים היוקרתיים האלה, במקום להישאר בעיר. אותו דבר קרה לקרית גת כשהביאו את אינטל. המהנדסים של אינטל התמקמו ביישובי הווילות בסביבה, נדמה לי שאפילו הקימו שניים חדשים. למדתי את הלקח, ולכן עמדתי ואני עדיין עומד על כך שהאוניברסיטה שלי תהיה בתוך צפת, ותתמלא במי שמתגוררים בה - סטודנטים, מרצים וחוקרים".
מגפת פרוייקטיטיס
"בעבר ראשי ערים בפריפריה היו קלים להשגה. אם רק היו מציעים 'פרויקט', מיד, בלי לחשוב הם היו מבקשים 'יאללה תביא', וכך נכנסים לקידומים של מהלכים לא מתאימים שהיו נופלים, כושלים, ומשאירים בעיר צלקות של מחלת הפרוייקטיטיס. אני לא כזה נואש, אני יודע גם מה אני לא רוצה, ולא מרגיש אשם. למשל, הציעו לי פסטיבל סרטים, ואפילו הבטיחו לממן הכול - אמרתי 'לא, תודה, מצטער. זה לא מתחבר לי לשום דבר בצפת'".
סטודנט, רופא ותייר
"תוך עשר שנים צפת היא המטרופולין של הגליל המזרחי, שזה אזור שעד היום מדינת ישראל לא הגיעה אליו. זה הזמן של חבל הארץ הזה, וצפת בטבורו. היא תתקדם למעמד הזה בשני מנועים: ראשון, בירת תיירות עולמית לרוחניות יהודית שמתבסס על ההיסטוריה והעיר העתיקה; ושני, קרית מדע ומחקר רפואי שיתבסס על הפקולטה לרפואה ועל בית חולים זיו. צריך לעבות את העיר במוסדות ממשלתיים שישרתו את כל תושבי המחוז: בית משפט חדש, מס הכנסה, וכו'. צפת תתחבר לראש פינה וחצור, שהיום רק שדרת אקליפטוסים מפרידה ביניהם. 15 בתים בראש פינה יושבים מוניציפלית בצפת, נתנו להם היתר לפני זמני - ואני ויתרתי. ממילא שלוש הרשויות האלה יתאחדו בשלב כלשהו לישות עירונית חזקה אחת".
המורה שמרוויח יותר מראש העיר
"אני לא כל כך מוטרד מהשאלה אם ילידי צפת ישארו לגור בה עם התבגרותם. אני לא עסוק בשטיפת מוח לצעירים שהם חייבים לחזור. אני שוקד על מנגנונים שיכינו אותם היטב לעולם הגדול, אם יצליחו ויישארו במקום אחר - גם טוב. אני מאמין שמה אני נותן לילדים, יחזיר אותם לכאן מעצמו. אני ראש העיר היחיד שמחזיק בתיק החינוך בעירייה שלו, וזה כמעט עלה לי בתפקיד, כי מפלגות אחרות הגיעו למו"מ קואליציוני לפני הבחירות והסכימו לתמוך בי בתנאי שאבטיח להם את התיק המבוקש מראש. אבל אני לא מוכן שתיק כל כך משפיע יהיה מזוהה סקטוריאלית. תוך ארבע שנים החלפתי 14 מנהלי בית ספר מתוך עשרים שפועלים בעיר. ראיינתי כל מנהל באופן אישי. חיפשתי מוטיבציה, שאר רוח וברק בעיניים. הבאתי את עופר זעפרני, רכש מקרית שמונה, מנהל בית ספר שמרוויח יותר ממני, ואין לי בעיה עם זה, להיפך. הוא מנהל את בית הספר התיכון הבינתחומי של צפת, שקטף כבר 3 פרסי חינוך ארציים בזכות הישגים והיעדר אלימות".
שותפות בנכס
"במשך שנים ראשי ערים בצפת התעלמו מהאוכלוסייה החרדית. אין פה ההקצנה של ירושלים, לא יורקים פה על בחורות ברחוב, בזה ניר ברקת יכול להתקנא בי. אבל הם 27% מאוכלוסיית העיר, והם היו מוקצה, כי כנראה קיוו שההזנחה תסלק אותם מפה. תפסו אותם כנטל. אצלי הם הפכו ממשקולת למנוף. הבנתי שהם לא בתוך החגיגה, ובגלל זה יש להם התנגדות. הם התנגדו גם לפקולטה לרפואה, בגלל שעבורם היא ייצגה קדמה וחילון. במקום להתכתש איתם, הזמנתי אותם פנימה - גייסתי רבנים שמלמדים בפקולטה הלכה ורפואה, יש חוגים לקבלה, בתוך הפקולטה לרפואה, ומכינה לחרדים, שאני מאמין שבמהרה יצטרפו לקהילת הסטודנטים".
בייגלה בד"צ
"יונילוור הקימו בצפת מפעל לבייגלעך. דרשתי שמתוך 200 עובדים, 100 יהיו תושבי העיר, ושיהיו חרדים. זה מצליח, ומה שעובד בצפת יכול להצליח בכל מדינת ישראל".
פייסבוק של חוצות
"נהלתי מרדף יומיומי אחרי כתובות 'נ נ נח נחמן מאומן' של הברסלבים. יש לי כלל שלמדתי ממשל החלון השבור של ראש עיריית ניו יורק, ג'וליאני. הכלל הוא: למחוק ולתפוס. כתובת לא נשארת על קיר יותר מ-12 שעות. הם מציירים, אני מוחק, הם מציירים, אני מוחק. הם עקשנים, גם אני עקשן. אבל מה שעובד בניו יורק, לא עובד בצפת. הכתובות המשיכו להופיע ובסוף תפסתי את המצייר, ודיברתי איתו. הבנתי שהוא לא יתייאש לעולם, כי מבחינתו זו מצווה - להפיץ את השמחה של הרבה. אמרתי לו: 'גם כתוב: לא תשחית' והוא השתכנע. היתה גם בעיה של פשקווילים שהודבקו על קירות. תפסתי את המדביקים והוכחתי אותם. היתה להם תשובה מוחצת: אין להם פייסבוק, אין להם מייל, ואין להם דרך להפיץ מידע, כי לא היו לוחות מודעות בחוצות העיר. הכיתי על חטא: איך לא שמתי לב, זה הרי מול העיניים שלי... ומיהרתי לפזר לוחות מודעות ברחובות".
מנטל לנכס
"בצפת בסיס פיקוד צפון שנעוץ בלב העיר, מגודר כמו יעד מבוצר. אני מתעתד להניע את אלוף פיקוד הצפון החדש לבנות שכונת מגורים סמוכה למחנה, שתביא אלינו עוד אוכלוסייה חזקה".
לחשוב בתוך הקופסה
"בניגוד למה שמומלץ בדרך כלל, אני בעד לחשוב בתוך הקופסה. לראות מה יש ולהשתמש בו. זה יותר קשה לפעמים, למשל בבנייה. לכן יוצאים החוצה ובונים שכונות חדשות בפאתי הערים, כי יותר מסובך להרים בניין בתוך רקמת קיימת. אבל זה לא מרתיע אותי. אני מחפש משקיעים שישדרגו פילים לבנים בעיר ויחיו אותם למבנים של מסחר, מעונות סטודנטים, מלונות ומגורים מחודשים".
עידן המזגן
"צפת היא העיר היחידה בישראל שיש בה מזג אוויר אירופי. אוויר צונן ביולי אוגוסט, וזה מה שגרם לה להיות מוקד משיכה לתיירות הנופש בקיץ הישראלי. בשנות ה-70 נולד המזגן, והיתרון היחסי אבד. אמנם לא חסרים דברים מקסימים אחרים, אבל מי שטיפל בתיירות הצפתית, לא מינף את היתרונות האחרים. כיום, לשמחתי, צימרים ומלונות בוטיק צומחים בעיר, והקסם חוזר".
תוקעי פיתוח
"שני דברים תוקעים פיתוח: דרישות השימור, ותקני חניה. כל עיר קיימת, לא כל שכן עיר עתיקה, לא יכולה לעמוד בדרישות החניה של משרד הפנים. מגיע יזם, מבקש לחדש מלון ישן, אבל משרד הפנים לא מתיר לו בלי חניה לכל ארבע יחידות דיור ולחילופין, תשלום 'כופר חניה' - תנאים שיכולים להפוך פרויקט מלונאי עם פוטנציאל מפתה, לחסר היתכנות כלכלית".
טמטום של הטבת מס
"אני אבנה צמודי קרקע כי אחרת לא אוכל להתחרות בשכונה הנחמדה שלידי, שכונת מחניים (ההרחבה בקיבוץ הסמוך). עדיין תהיה בעיה, כי יכול להיות ששם יקבלו הטבת מס ואצלי לא. צריך לגמור עם השיטה שמחלקת הטבות מס ליישובים קרובים לגבול. אנשים עוברים להרחבה כי עוד שני קילומטר צפונה, נותנים להם הנחה במס הכנסה. כתוצאה מזה אין התערות, אלא שיפור דיור מחוץ לעיר והחלשתה. אולי זה היה טוב לימי קום המדינה, אבל כיום זה טמטום גמור. אם לא תהיינה לנו ערים חזקות, הלך עלינו. אם נותנים הטבות - שיתנו לכולם, או שלא יתנו לאף אחד".
לא עוזב את העיר
"קיבלתי הצעות להצטרף למפלגות, ותיקות וחדשות, אבל בשבילי לרוץ לכנסת זה להישאר במקום, ואפילו ללכת אחורה. אני משפיע בעיר שלי יותר ויכול לעשות בה יותר מכל שר. יש לי אתגר, והמשימה שלי עוד רחוקה מלהיות שלמה".
בשורה חדשה מהגליל
1.2 מיליון תיירים מגיעים לצפת בכל שנה, ולפי נתוני משרד התיירות, היא השלישית בערים המתוירות בישראל ומושכת אליה 90% מהתיירים היהודים. 5 מיליון לא יהודים המחוברים לתורת הקבלה בארה"ב, הם הפוטנציאל שעליו בונה ראש העיר, אילן שוחט, כמנוע כלכלי.
תעשיית התיירות היא מנוף, אך היא חרב פיפיות. חוצות ערי אירופה מלמדות על הסכנה הטמונה בעיר עתיקה שהופכת למרכז תיירות: הדיור מתייקר באופן שמאפשר רק למלונות להתקיים, והמסחר והעסקים בה מתאפיינים באיכות בינונית ובמחירים בשמים. תיירות אמנם יכולה לספק מקומות עבודה לחדרנים, מלצרים, נהגי מוניות וכו', אך אינה בסיס לפיתוח כלכלת ידע. ונציה ולאס וגאס הן הדוגמאות מחו"ל, ואילת - המקומית.
שוחט מכיר את הפוטנציאל וגם את הסכנה, ולכן הקים את הפקולטה לרפואה, כדי להפוך את העיר גם למרכז מחקר, שכדאי שיתחבר לטרנד הרפואה האלטרנטיבית שכבר מבוסס בגליל.
אך לשם כך על צפת להכפיל את מספר התושבים בה ולמשוך אוכלוסייה חזקה. שוחט מתכנן לעשות זאת באמצעות שכונות צמודי קרקע. אלא שמכיוון שאין בהן כל יתרון בהשוואה למצפים, הקיבוצים והמושבות היוקרתיות הסמוכות, זה ייכשל.
שוחט צריך לעשות מהלך מהפכני, שרק אדם עם כריזמה משיחית כמו שלו, יכול להוביל. למשל, הוא יכול להציע לכל תושב צמוד קרקע בגליל להחליף את ביתו תמורת דירה במרכז צפת. הבית במצפה/קיבוץ/יישוב קהילתי, יהפוך ליחידת נופש בבעלות משותפת עם העירייה שההכנסה מהשכרתה תתחלק בינה לבינו, וכך המעבר לעיר יוסיף להכנסתו הקבועה של התושב החדש
מהלך כזה דורש שינוי תכנוני ורגולטורי בשלל משרדי ממשלה, אבל יכול להבטיח את הגשמת בשורתו של הנביא הגלילי אשוחט, על המטרופולין הצפונית צפת, שתרומם את האזור כולו מהדימוי הפריפריאלי שדבק בו.