תלוש משכורת תלוש שכר / צלם: תמר מצפי
העלאת שכר המינימום - בשורה טובה לעובדים הרבים שמתקשים לגמור את החודש, או שימוש ציני באלה, לטובת המוניטין של נתניהו בתקופת בחירות? עד שהדבר יתחוור, כדאי, במילים פשוטות, להתוודע לכמה חסרונות שהאפשרות הזו טומנת בחובה.
מוטיבציה - עניין טריקי
במקור, זו אמורה להיות בשורה נהדרת. אם נישען על מחקרים העוסקים בקשר שבין העלאת שכר לרמת המוטיבציה של העובדים, מדובר בהעלאה מספיק משמעותית כדי לייצר עלייה במוטיבציה. המחקרים מראים כי דרוש שיפור תנאים של 8-7 אחוזים כדי לגרום לעובדים לחוש שמחה בשל ההעלאה, ומוטיבציה גבוהה לעבוד קשה יותר ולהצדיק אותה.
אולם מחקרים אלה רלוונטיים יותר לדיון ברמה העקרונית, המתייחס להעלאות שכר נקודתיות של עובד שמנהלו רוצה לקדמו. כשמדברים על העלאת שכר המינימום באופן גורף, התמונה שונה לגמרי.
יתרה מזו, אם במוטיבציה עסקינן, הרי שהעלאת שכר המינימום לעובדים הרלוונטיים לכך עלולה להשתמע דווקא להפחתת המוטיבציה שלהם להתקדם מבחינה מקצועית, בין אם בתוך הארגון, ובין אם בקריירה האישית שלהם. אדם שמקבל העלאה כזו ומרוצה ממצבו החדש, לא ירגיש כל צורך לקדם את עצמו, ללמוד, לשפר את כישוריו, להתמקצע, לחפש עבודה חדשה ששכרה גבוה יותר. כך, בפועל, עובדים רבים יותר יקפאו על שמריהם.
ובאשר למוטיבציה של העובדים האחרים, אלה שלא משתכרים בשכר מינימום, זו צפויה לרדת, בשל תחושתם שהמהלך הזה לא הוגן. מה איתם? מדוע להם לא מגיעה העלאה בשכר?
מן הפח אל הפחת: ממינימום לאבטלה
ישנה גם הסכנה הגורפת שהמהלך הזה - במקום להועיל לכל אותם עובדים שאפילו תוספת של שקל לשעה תשנה את חייהם, ולו בתפיסת המציאות שלהם - תגרום להם לרע ביותר: איבוד עבודתם, בהיותם יקרים מדי להעסקה. כך קרה, למשל, בארה"ב, בצורה ברורה ומשמעותית, בפעם הראשונה שבה נקבעה העלאת שכר המינימום בשנת 1938, וכך קורה גם בשנים האחרונות בסמואה האמריקנית.
במקרה אחר, גרוע לא פחות, המעסיקים יתמודדו עם הדרישה לשלם יותר, דרך חידוש הסכמי העבודה של עובדיהם וצמצום משרותיהם למשרות חלקיות. מצב כזה יעשה, גם הוא, את ההיפך מכפי שהתכוון המשורר: העובדים הללו ירוויחו משמעותית פחות ממה שהשתכרו קודם לכן.
מבחינת המעסיקים, כדאי שיזכירו לעצמם שדרושה הרעת תנאים של 5 אחוזים בלבד כדי לייצר ירידה דרסטית במוטיבציה בקרב העובדים. מבחינת העובדים האומללים - אלה, בתגובה למצב החדש, ודאי יחפשו עבודה נוספת כדי להיות מועסקים במשרה מלאה ולהשתכר באורח סביר. צעד כזה מוביל ברוב המקרים לעבודה בהיקפים גדולים הרבה יותר מאשר במשרה אחת מלאה לאדם, ובמילים אחרות - הופך את אותו אדם לעבד בחייו. רק לא מזמן פורסם המקרה של צעירה אמריקנית שעבדה בשלוש משרות חלקיות שונות, בשכר נמוך. היא נהגה לישון בין משמרת למשמרת ברכבה, ובאחת מהתנומות פשוט מתה, ככל הנראה מתשישות.
עובדים אחרים, שלא ימצאו עבודה נוספת, ייאלצו לעזוב מיוזמתם, ככל הנראה בלא פיצוי, וייכנסו למעגל האבטלה. כך או אחרת, מדובר בתוצאה מייאשת לכל אלה, עם מעט מאוד מקום לתקווה.
במקרה מעט פחות גרוע, המועסקים בשכר מינימום לא יאבדו את עבודתם או את היקף משרתם, אך מעסיקיהם "יוציאו להם את המיץ", כדי, חלילה, לא להרגיש פראיירים. הם יידרשו לשעות עבודה רבות יותר או לתפוקה גבוהה יותר במסגרת השעות שלהם, ו"יזכו" בהנחתות ובמשימות נוספות, ובלוחות זמנים צפופים יותר. חלקם יקרסו תחת העומס אך ימשיכו "לסחוב" (מה שלא יועיל למעסיקיהם, בוודאות), ורבים אחרים פשוט לא יעמדו בכך.
עד כה נראה כי עסקים רבים בעולם הגיבו למהלך כזה בהעסקת עובדים שמצויים בדרגת כישורים ומיומנויות גבוהה יותר - במקום כל אותם עובדים שממוקמים בתחתית סקאלת הכישורים, ומשתכרים בשכר מינימום. בעבור העסקים זה אולי יתרון מקצועי, שכן הפשוטים בעובדיהם יהיו עובדים מיומנים ומוכשרים יותר, אך בעבור המועסקים החדשים בשכר מינימום זוהי הרעה ברמת התפקיד הפוטנציאלי, ובהתאם לכך גם בתנאי העבודה האפשריים שלהם.
צמצום העוני - עוד חלום באספמיא
לבסוף, אם רצוננו הטוב הוא בשיפור מצבם של עניי ישראל, כדאי לזכור שעוד לא קרה שמהלך של העלאת שכר המינימום בארה"ב הצליח לצמצם את רמת העוני בה. אחת הסיבות לכך היא העובדה שכדי שהמהלך ישתלם לעסקים, שלפתע נדרשים לשלם שכר גבוה יותר לעובדיהם הפשוטים ביותר, הם עושים את הקל מכל: מפטרים כדי להעסיק פחות עובדים - מה שמייצר אבטלה, מתחילים להשתמש בשירותי אאוטסורסינג זולים יותר - מה שמייצר עובדים שמשתכרים פחות, וכמובן - מעלים מחירים - ואז, מי משלם את המחיר? כולנו. הצרכנים.
חלק מהצרכנים הללו הם אותם עניים שאנחנו כל כך רוצים בטובתם, וחלק מהם הם אנשי מעמד הביניים, שגם בימים כתיקונם מתקשים לעמוד ביוקר המחייה ומוחים על כך. העניים יקנו פחות לחם ואולי יוותרו לגמרי על חלב, ואנשי מעמד הביניים יצטרכו לוותר גם על הביקור החודשי במסעדה שעד כה הרשו לעצמם להתפרע בו.
יעל מהודר היא יועצת ארגונית. מאמריה מבוססים על הידע והניסיון שרכשה בתהליכי ייעוץ ופיתוח מנהלים בארגוני הייטק ותעשייה, ולאנשים פרטיים. המאמרים מיועדים להעשרה, אינם תחליף לייעוץ מקצועי ואישי המתאים למידותיו של כל אדם ואדם, ואין להתייחס אליהם ככאלה. פרטי הסיפורים האישיים טושטשו לשמירת פרטיות מושאיהם. פניות ליעל מהודר אפשר לשלוח לדוא"ל yaelmehoudar@gmail.com, ואפשר לפנות אליה גם בפייסבוק.