רמי כהן / סיגל שגב
שמואל האוזר עדיין לא היה יו"ר רשות ניירות ערך כאשר חיבר ביוני 2010 חוות-דעת קטלנית על פעולותיו של יועץ ההשקעות, רמי כהן, אחד מהחשודים המרכזיים בפרשת השחיתות החדשה בשירות הציבורי ובמפלגת "ישראל ביתנו". כהן היה בעבר היועץ הפיננסי של שר החוץ ויו"ר "ישראל ביתנו", אביגדור ליברמן, ועודנו מקורב לו מאוד. אם חוות-הדעת של האוזר הייתה ניתנת כמה חודשים מוקדם יותר, או אם הייתה מתפרסמת היום, כשכהן מכהן כמנכ"ל משרד החקלאות, ספק אם הפרקליטות הייתה מחליטה, כפי שעשתה בינואר 2010 - לסגור את תיק החשדות נגדו.
"חתולים" - כך נהוג לכנות את לוחמי יחידת החילוץ האווירי, 669, שעליה פיקד פעם כהן. נדמה שאין כינוי מתאים מ"חתול" כדי לתאר את מפקד היחידה לשעבר, איש "ישראל ביתנו" החשוד בפרשת השחיתות החדשה במפלגה. כהן כבר נפל פעם מגובה רב, לרבות חקירה פלילית שהתנהלה נגדו ב-2009, תביעות במיליונים שהוגשו נגדו ובקשה לפשיטת רגל. אז, הוכיח כהן את כישרונו בנחיתה על ארבע - הישר לחיקה החם של "ישראל ביתנו".
בסוף שנות ה-90, עסק כהן ב"ייעוץ השקעות". כמה מלקוחותיו לשעבר התלוננו על פעולות אסורות שביצע בכספיהם, תוך הפרה לכאורה של חובותיו אליהם כיועץ. לקוחה אחת של כהן, ניצה זמיר, אף הגישה נגדו תלונה במשטרה ותביעה אזרחית בגובה 3 מיליון שקל. במסמכי התלונה והתביעה, שנחשפים כאן לראשונה, נטען שכהן ביצע לכאורה "חיבוץ" (ראו הסבר בהמשך) בכספי ההשקעות של זמיר; שהשקיע מכספי לקוחותיו בחברות שבהן כיהן כדירקטור, מבלי ליידע את הלקוחות בעניינו האישי בחברות; וששיכנע את זמיר לכאורה להלוות כספים לבנק בלתי-קיים.
בסיום החקירה, בסוף 2009, המליצה המשטרה להעמיד את כהן לדין, אך הפרקליטות סגרה את התיק בשל "מכלול הנסיבות", לרבות "חלוף הזמן הרב ממועד ביצוע העבירה". עוד נמסר בעל-פה כי אחת מהנסיבות שהביאו לסגירת התיק היא 'היעדר עניין לציבור', משום שכהן חדל מעיסוק בייעוץ השקעות. ל"גלובס" נודע כי בשבוע שעבר ביקשה זמיר רשמית לעיין מחדש בהחלטת הפרקליטות, לאור החשדות החדשים נגד כהן במסגרת פרשת השחיתות החדשה.
למרות הכל, נראה שלכהן היה לפחות לקוח אחד מרוצה - שר החוץ ליברמן. כהן היה יועץ ההשקעות של יו"ר "ישראל ביתנו" סביב אותן שנים שבהן יעץ לזמיר. אין ספק שאם לליברמן היו תלונות כלפי תפקודו של כהן כמנהל השקעותיו, הוא לא היה לוחץ על שר החקלאות, איש מפלגתו, יאיר שמיר, שימנה את כהן למנכ"ל המשרד - או במילים אחרות, למנות את "החתול" לשמור על השמנת.
הבטחה להשקעה סולידית
אלופי המשנה בדימוס, ניצה זמיר ורמי כהן, הכירו עוד בזמן השירות הצבאי בחיל האוויר. לדברי זמיר, בינה לבין כהן שררו יחסי אמון והערכה, וזו גם הסיבה, לטענתה, שהפקידה את כספי החסכונות שלה בידיו הנאמנות (לפחות כך חשבה אז).
עם פרישתו מחיל האוויר, החל כהן לעסוק בייעוץ השקעות באמצעות חברת פי.אן.בי, שנשלטה בשרשור באמצעות חברה אנגלית על-ידי משה ז'ק. שמו של ז'ק עוד יעלה בהמשך הכתבה. לפי כתב התביעה והתלונה שהגישה זמיר נגד כהן, הפקידה זמיר בידי כהן את מיטב חסכונותיה מ-39 שנות שירות צבאי, כדי שזה ישקיעם בעבורה במסלולי השקעה שהגדיר כהן כ"סולידיים". כגודל האמון, כך גודל האכזבה. זמיר מצאה עצמה תובעת את כהן בסך של כ-3 מיליון שקל.
בסמוך להגשת התביעה, הגישה זמיר גם תלונה במשטרה נגד כהן, לה צירפה מסמכים רבים. במשטרה חקרו את התיק והגיעו לכלל מסקנה כי קיימת תשתית ראייתית להעמדתו לדין של כהן. עם זאת, בפרקליטות סברו שהתיק אינו מגלה עניין לציבור, בין היתר, משום שבשלב שבו עמדה שאלת ההעמדה לדין על הפרק, כהן כבר לא עסק בייעוץ השקעות. "גלובס" חושף כאן לראשונה, כי זמיר הגישה בשבוע שעבר בקשה לעיון מחדש בהחלטה שלא להגיש כתב אישום נגד כהן, בטענה כי עקב פרשת החשדות לשחיתות החדשה, בה נחשד כהן, מתעורר העניין לציבור גם בעניין העמדתו לדין בקשר לחשדות הקודמים נגדו.
במקביל לחקירה הפלילית ולתביעה האזרחית, החלו נגד כהן הליכי פשיטת רגל בגין ערבותו עד לסך של 1.3 מיליון שקל לחובות של קרן פלד, בה שימש כדירקטור. קרן פלד הייתה חברה מקבוצת פלד-גבעוני, שקרסה וזכורה לרעה. בין היתר, טען הבנק לפיתוח התעשייה, בעל החוב, שכהן ניסה להבריח נכסים כשניסה להעביר לאשתו את הזכויות בבית המשפחה ביישוב רעות.
כשהגיעו הצדדים לתביעתה של זמיר לדיון באולמו של השופט אורנשטיין בביהמ"ש המחוזי בת"א, רמז השופט לזמיר ולעורכי דינה שראוי שתגיע לפשרה עם כהן, בין היתר בשל כושר הפירעון הבלתי-קיים של כהן באותם ימים. זמיר עשתה כמצוות השופט, והצדדים פנו לגישור, שהוליד פשרה. בהסכם הפשרה נכללה תניית סודיות לגבי פרטיה, ולכן לא פורסמו פרטיה ברבים. אגב, עורך הדין שייצג את כהן בפרשה הוא לא אחר מעו"ד יואב מני, עורך דינו ויועצו הקרוב של ליברמן, שנחשד בעבר יחד עם ליברמן בפרשת "חברות הקש", אך לא הועמד לדין.
בסופו של דבר, אף שסברה המשטרה שכהן אכן אחראי למעשים, הצליח כהן לחמוק מהאישומים בעקבות החלטת הפרקליטות, כמו גם להיחלץ מתשלום חלק ניכר מסכום התביעה נגדו.
"עמלות בשיעור 15% משווי התיק"
בתביעה האזרחית ובתלונה במשטרה שהגישה נגד כהן, טענה זמיר כי הוא ביצע "חיבוץ" בכספיה. "חיבוץ" הוא אמנם שמו של התהליך שבו הופכים שמנת לחמאה, אך ה"חיבוץ" שאליו התכוונה כהן בתביעה ובתלונה, הוא "חיבוץ" בני"ע - כלומר: ריבוי פעולות של קנייה ומכירה של ני"ע, שאין מאחוריהן תכלית כלכלית כלשהי, זולת גביית עמלות בגין הפעולות הרבות בידי יועץ ההשקעות.
לתביעה האזרחית צורפה חוות-דעת מומחה שערך עבור זמיר פרופ' שמואל האוזר, כלכלן בכיר ולימים יו"ר הרשות לניירות ערך. מחוות-הדעת עלה כי "רמי כהן ביצע בחשבונותיה של זמיר, לעתים קרובות, פעולות מנוגדות של קנייה ומכירה, שנעשו באותו יום או בהפרש של ימים בודדים, בשערים דומים או זהים". לדברי האוזר, "לא מצאתי בפעולות אלה כל אינדיקציה לגבי תוכניות השקעה ומדיניות השקעה ללקוח בכלל, וללקוח מהסוג של זמיר בפרט". האוזר פירט אף כי מצא מקרים רבים של "פעולות של קנייה ומכירה מאותו חשבון או בין חשבונותיה השונים של זמיר". פעולות אלו, קבע האוזר, "הינן דוגמה קלאסית ל'חיבוץ'". לפי חישוב שערך האוזר, זמיר שילמה עמלות קנייה ומכירה בגין הפעולות הרבות שביצע כהן בחשבונה, בסך של כ-100 שקל, שהיוו כ-15% משווי התיק הממוצע שלה בתקופת ההשקעה.
ואולם, ה"חיבוץ" היא סעיף אחד מיני רבים מאלו שעלו מהחשדות נגד כהן. מחוות-הדעת של האוזר, הנתמכת במכתבים שהוצאו לכהן מרשות לני"ע, עולה כי כהן השקיע את כספיה של זמיר, כמו גם כספים של לקוחותיו האחרים, בחברות שבהן הפך לנושא משרה, ואף לערב להלוואות שניטלו מבנקים. זאת, תוך שהוא מצוי בניגוד עניינים ברור בין האינטרסים שלו כגורם מעורב בניהול אותן חברות, לבין האינטרסים של הלקוחות, שאת כספם השקיע באותן חברות.
בין היתר, התלוננה זמיר שכהן השקיע את כספיה כדי להשפיע על שערי מניות דלות סחירות, שהיה לו אינטרס להעלות או להוריד את שערן, משום "פוזיציה" אחרת שהחזיק בה כלפי המניה. זאת, תוך שהוא מציג לה מצג שקרי לכאורה לגבי הרכב תיק ההשקעות שהוא מנהל עבורה. תלונותיה של זמיר בהקשר זה זהות לחלוטין לטענות שעלו בתביעה אחרת נגד כהן מאותם ימים על-ידי לקוח אחר שלו בשם יחיאל לשמן.
חמק מפרשת פלד-גבעוני
בשיאה של אותה תקופה, החליט כהן להפוך לבעל עניין בקבוצת פלד-גבעוני, הידועה לשמצה. בזכות ההשקעות הרבות של לקוחותיו בקבוצת פלד-גבעוני, רכש כהן השפעה על הנעשה בה ומונה לדירקטור בשתי חברות בנות של הקבוצה - קרן פלד וחברת "ז'ק מיטראני".
פלד-גבעוני הייתה חברה ציבורית שיצאה בתחילת שנות ה-2000 למסע רכישות ממונף, שמומן בהלוואות ששיעורן היה קיצוני ביחס להון העצמי של החברה. כשקרסה פלד-גבעוני בקול גדול בשנת 2002, הותירה אחריה חובות במאות מיליונים. אז, החלו להיחקר מנהליה והתגלו שורה של עבירות מרמה ודיווח, בהן הורשעו כמה מן המנהלים, שנשלחו למאסר בפועל. אף שכהן נמנה - לטענתו שלו במסגרת מסמכים ששלח ללקוחותיו - על הקבוצה הראשונה שהתארגנה לצאת למסע ההרפתקאות המופלא של פלד-גבעוני, הוא לא הועמד לדין בפרשה. בעוד פניהם של מנהלים אחרים בקבוצה הולבנו גם הולבנו בתקשורת, כהן הצליח אף לחמוק מאור הזרקורים השורף.
ואולם, חלק מפעולותיו הבלתי כשרות לכאורה של כהן, דווקא נקלטו בזמן אמת על-ידי עיניה הבוחנות הרשות לני"ע. בעקבות ביקורת שערכה הרשות סביב תחילת 2001 בחברת פי.אן.בי, שבאמצעותה פעל כהן כיועץ השקעות, נשלח לכהן מכתב חריף, בו צוין כי הוא מפר את חובותיו כלפי לקוחותיו וכלפי החוק. במכתב ציין נציג הרשות כי הוא סבור שהשקעת כספי לקוחותיו בחברה שבה הוא מכהן כדירקטור, מבלי לקבל את אישור הלקוחות לכך מראש, היוותה הפרה של החוק. "ממכתבכם ללקוחות בנושא זה, עולה כי, בניגוד להוראות החוק, המכתב נשלח ללקוחות, לאחר שהחברה רכשה לתיקיהם את מניית 'מיטראני', ואישור הלקוח, אם ניתן, התקבל רק בדיעבד. זאת ועוד - מכתבכם ללקוח אינו מזכיר כלל ועיקר את ניגוד העניינים בין הלקוח לבין החברה בכל הנוגע למניות 'מיטראני'. נהפוך הוא - המכתב מרחיב בהסבר על כדאיות העסקה ללקוח, בלי להציג בפני הלקוח את הצד השני של המטבע", צוין במכתב הרשות.
גם פרופ' האוזר לא חסך שבטו מכהן בחוות-דעתו שהגיש עבור זמיר, בקשר לרכישת מניות חברת "ז'ק מיטראני" בידי כהן עבור לקוחותיו. האוזר התייחס לאספקט אחר של רכישת המניות, הנוגע לאי-יידוע הלקוחות בנוגע לכך שבעוד שחברת "ז'ק מיטראני" נרכשה על-ידי פלד-גבעוני שעה שהייתה חברה לייצור נייר, החליטה פלד-גבעוני לרכוש רק את החברה ללא פעילותה, כדי לעשות בה שימוש כשלד בורסאי. פרט "שולי" זה נשמט ממכתב ששלח כהן לזמיר בעניין השקעת כספיה במניית "מיטראני", וככל הנראה, המידע לא נמסר גם ללקוחותיו האחרים. "המכתב לא כלל פרט חשוב שהושמט מידיעתם של זמיר ושאר הלקוחות, לפיו קבוצת פלד-גבעוני חתמה על הסכם עם חברת 'ז'ק מיטראני', במסגרתו תוצא מהחברה כל הפעילות המהותית שהייתה קיימת לה, וכי החברה תהפוך לשלד בורסאי. דהיינו, ללא ידיעתה של זמיר, היא נכנסה להרפתקה כלכלית נעדרת כל רציונל כלכלי מבחינתה", כתב פרופ' האוזר בחוות-דעתו.
"מס' חשבון - יש, בנק - אין"
סעיף מרכזי בתביעתה ובתלונתה של זמיר, הוא הלוואה שנתנה זמיר, לכאורה בעצתו של כהן, לחברה שנאמר לה, לדבריה, שהיא "מעין תאגיד בנקאי". אותה חברה נוהלה על-ידי משה ז'ק, בעל השליטה בחברת פי.אן.בי, שכהן כיהן כמנכ"ל שלה ושימש כיועץ השקעות בחסותה. "בכדי להעמיק את ההטעיה, התובעת (זמיר) הוחתמה על מסמכים הנראים כמו מסמכי פתיחת חשבון בתאגיד בנקאי - הכוללים: דוגמת חתימה, הוראה למינוי החברה כתאגיד הבנקאי שלה, ניתן לה 'מספר חשבון', היא חתמה על הוראות, כביכול לחיוב ולזיכוי החשבון שלה וכו'", כך נטען בתביעה ובתלונה, בצירוף אותם מסמכים. ל"חשבון" הבנק הזה הפקידה זמיר סכום של מיליון שקל, אותם לא זכתה לכאורה "למשוך" לעולם. כשפנתה זמיר לז'ק בבקשה למשוך את כספי ההלוואה, מסר לה האחרון, לטענתה, שהיה שמח להחזיר את החוב, אלא שהחברה שקועה בחובות רבים אחרים ושעליה להמתין לתורה בין שאר הנושים.
כהן אינו הנתבע היחיד בתביעה שהגישה זמיר. יחד עמו נתבעו החברות פי.אן.בי והחברה שהוצגה לכאורה כ"מעין תאגיד בנקאי". עוד נתבעו אשתו של כהן, ובנקים שבהם נוהלו חשבונות הרלוונטיים לפרשה. בין היתר, בשל פשיטת הרגל, החליטה זמיר, להתפשר עם כהן, אף שהיא משוכנעת בצדקת תביעתה עד היום.
במקביל להגשת התביעה, כאמור, החלו הליכי פשיטת רגל נגד כהן בגין ערבותו עד לסך של 1.3 מיליון שקל לחובות של קרן פלד מקבוצת פלד-גבעוני שהתאיידה. כאמור, נטען כי כהן ניסה להבריח את בית המשפחה לידי אשתו, במסגרת עסקת "מתנה".
"ניסיון עשיר בעולם העסקי"
במקביל לקריסת עסקיו, החל כהן בקריירה הפוליטית-ציבורית שלו. כבר ב-1999 השתלב כהן במפלגת "ישראל ביתנו", ומוקם במקום השמיני ברשימה לכנסת. "ישראל ביתנו" זכתה רק בארבעה מנדטים באותן בחירות, וכהן לא התמנה לח"כ. ב-2001 מינה ליברמן, אז שר התשתיות, את כהן למנכ"ל חברת הפחם הממשלתית, תפקיד בו כיהן עד 2004. בשנים הבאות מונה ליועץ של "נתיבי ישראל" (לשעבר מע"צ), בתקופה בה מנכ"ל מע"צ היה אלכס ויז'ניצר, מקורב לליברמן וחשוד בפני עצמו בפרשה השחיתות הנוכחית. ל"נתיבי ישראל" תקציבי עתק, שאמנם מיועדים לפיתוח הכבישים הבין-עירוניים, אבל חלקם ניתנים להעברה לראשי רשויות ומועצות, בנימוק שמדובר ב"פרויקט המשכי לשיפור הבטיחות".
כשמונה כהן למנכ"ל משרד החקלאות לפני כשנה ושמונה חודשים, מסר שר החקלאות, יאיר שמיר, כי אחד הגורמים שהוא צופה שיביאו להצלחתו של רמי כהן כמנכ"ל משרדו הוא "ניסיונו העשיר בעולם העסקי". אין צורך לשפשף את העיניים - מייד תוכלו לקראו שוב את הדברים של השר שמיר על כהן: "היכולות הניהוליות של כהן במגזר הציבורי והממשלתי, ניסיונו העשיר בעולם העסקי שילוב עם אנשי המקצוע המצוינים של המשרד יאפשרו למשרד החקלאות להצליח במשימות בארץ ובעולם".
מהפרקליטות נמסר כי "מדובר בתלונה שהוגשה בשיהוי ניכר ב-2005 על עבירות שבוצעו לכאורה בשנים 2000- 2001 כשהחשוד שימש כיועץ השקעות. התיק הגיע לפרקליטות בשנת 2008. בתחילת 2010, לאחר בחינת התיק, החליטה הפרקליטות לגנוז אותו, בין היתר, בשל חלוף 10 שנים מביצוע העבירה. לאחר גניזת התיק, הגישה המתלוננת ערר על סגירתו והערר נדחה תוך אימוץ החלטת המחוז. להשלמת התמונה יצוין כי התלונה במשטרה, שהוגשה כאמור בשיהוי בן מספר שנים, הוגשה בחודש בו המתלוננת הגישה תביעה אזרחית נגד החשוד".
את תגובת כהן לא ניתן היה להשיג עד כה.
ממפלגת "ישראל ביתנו" נמסר בתגובה: "למפלגת 'ישראל ביתנו' אין כל מידע או נגיעה לדברים הנחקרים כעת במשטרה, ואנו מחכים, כמו כולם, שהדברים יתבררו".
