גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

2015 תהיה גרועה יותר

הכלכלה מדשדשת, העולם משתנה לנגד עינינו. אבל יש במה להתנחם

שנת 2014 לא הייתה שנה טובה. על כך כולם כמעט יכולים להסכים, למרות כמה נקודות-אור בודדות: קריסת מחירי הנפט פגעה בכמה מדינות שלא נזיל דמעה על שכלכלתן נפגעת, בראש ובראשונה - איראן; נחתם סוף-כל-סוף הסכם גלובלי על פליטת גזי החממה, נראה מה ממנו יבוצע; הכלכלה האמריקנית מתאוששת. החמצתי משהו?

אבל זה ש-2014 לא הייתה שנה טובה, לא אומר שמעבר לפינה, כבר מסוף השבוע הקרוב, ממתינים לנו אושר ועושר. לצערי, ואני מקווה שאתבדה, 2015 הולכת להיות שנה גרועה לא פחות. למה ליפות את התחזית? גרועה יותר. אולי הרבה יותר.

ונתחיל בשכונה השלווה והסימפטית שבה אנו חיים. לישראל תהיה שנה לא קלה ולא פשוטה.

בתחום הכלכלי-חברתי: הצמיחה מדשדשת, הפערים הכלכליים-והחברתיים ממשיכים, יוקר המחיה מעיק, ועוד. המנהיגים שייבחרו יצטרכו, אם רק יוכלו, אם רק ירצו, אם תהיה להם קואליציה ואם ואם ואם לקבל החלטות לא-פופולריות ו/או שאינטרסים גדולים וחזקים יתנגדו להן בתוקף.

בזירה המדינית חיצונית, אנו מתקרבים במהירות לרגע ההכרעה, שבו ישראל תיאלץ או תאולץ להחליט על גורל השטחים, הסכם שלום או סוג של הסכם עם הפלסטינים. בכל סיכון יש סיכוי, ובתהפוכות האדירות העוברות על העולם הערבי יש הזדמנות מסוימת, לא גדולה, להגיע להסכם כולל עם הציר הסוני המתון, אבל שוב - לא ברור שזה אפשרי מבחינת הצד השני, או מבחינתנו אנו. אבל הלחץ המדיני-כלכלי כבר כאן, והוא יהיה מכאיב ומסוכן בהרבה ככל שיחלוף הזמן.

איך ייראה העולם תחת הנהגה סינית

אנו מאבדים את תמיכת העולם, אנו מאבדים ידידים וצוברים אויבים, דעת-הקהל העולמית פונה נגדנו, והקריאות לחרם כבר אינן עניין של השוליים התמהוניים באקדמיה או בשמאל הרדיקלי. דאגתי הגדולה היא, כשאני רואה סביבי את הטפטוף המתמיד - כמה אלפי ישראלים שיוצאים מהארץ בכל שנה, היי-טקיסטים, רופאים, חוקרים, יזמים העושים רילוקיישן, לפוסט-דוקטורט, המוסעים לחפש את גורלם באוסטרליה, קנדה וארצות-הברית, ואובדים לנו. מעטים, מעטים מדי מהם חוזרים לארץ. בארה"ב יש כבר פקולטות שבהן רבע ויותר מהחוקרים הזרים הם ישראלים. לטווח הארוך אובדן המוחות והכישרונות האלה הוא סכנה גדולה מכול לחברה הישראלית, המפוצלת ושסועה גם כך.

ושכנינו, כמובן. הפלסטינים ממשיכים בדרכם להכרה בין-לאומית. וישראל במחדליה לאורך השנים רק מסייעת למסע ההסברה שלהם. האם מישהו מאמין שמבצע צוק איתן היה סבב הלחימה האחרון בינינו לבין עזה? וחיזבאללה, הם לא נגוזו. שוב - אויבינו ובהם חיזבאללה ואיראן, נחלשים, מאבדים לוחמים בשדות הקטל של סוריה. ואולי בשנה הקרובה נראה חתימה על הסכם גרעיני עם איראן, אולי אפילו הסכם טוב הניתן לבדיקה ולאכיפה. הלוואי. אבל המלחמה בין הסונה לשיעה, בין הג'יהאדיסטים לשאר העולם רק מתחזקת.

"השוטר של העולם" הגיש את התפטרותו. בסוף השנה ייצאו החיילים הקרביים של ברית נאט"ו מאפגניסטן, יישארו רק מעטים. אחרי 12 שנים ויותר של לחימה, של כיבוש אפגניסטן, של טריליון דולר ואלפי חיילים אמריקנים שנהרגו באפגניסטן לבדה - אם נוסיף את העלות בכסף ובחיי אדם בעיראק נגיע למספרים נוראיים בהרבה - ארצות-הברית עוזבת. משאירה מל"טים, וכוחות מאומנים-למחצה, מבוהלים, האמורים להתמודד בעיראק ובאפגניסטאן עם הטליבאן, עם אל-קאעידה, עם דאע"ש וכיו"ב.

ובבית האמריקני פנימה? הכלכלה משתקמת והבורסה עולה, נכון, אבל הייצור עבר לסין ללא שוב, והאופטימיות האמריקנית מפעם נעלמה איתו. בטווח הקרוב, ארצות-הברית תיכנס שוב לעווית של המאבק, האידיאולוגי לעתים, קטנוני לעתים, בין הרפובליקנים לדמוקרטים, בין מסיבת-התה לבין הליברלים. ושוב הקונגרס והממשל ישותקו, רפורמות יוקפאו, נאומים חוצבי להבות יישמעו, ועוד מעט שוב בחירות. העולם לא יחכה בסבלנות כדי לדעת מי ינצח בפריימריז בניו-המפשייר, ומה המצב באיווה. וושינגטון תיאלץ לשוב, ולו לחלק מהמדינות שמהן היא נמלטת כעת. אולי זה יהיה מעט מדי ומאוחר מדי, אבל שוטר חלופי - אין.

בסוף השנה, עברה כלכלת סין את כלכלת ארצות-הברית בגודלה. בפעם הראשונה זה 200 שנה כמעט, מדינה שאינה לבנה, לא אירופית במוצאה, סליחה על הדימויים הגזעניים אבל הם רלבנטיים כאן, היא הגדולה בעולם, המובילה בו. איך ייראה העולם תחת הנהגה סינית, שמנבאים אותה כבר שנים? מה יקרה בעולם שבו ערכים אוניברסליים, הומניסטים, דמוקרטיים, ליברליים - אף שמספיק פעמים בוצעו זוועות בשם אותם ערכים - לא יהיו הערכים שיובילו את העולם, אלא ערכים שמקרה הטוב יהיו קונפוציאניים, ובמקרה הרע דיקטטוריים?

וישנה רוסיה, עם פוטין השואף להקים מרחב אירו-אסיאני בהנהגת מוסקבה. החלום הזה די התפוגג כשאוקראינה, אבן-יסוד באסטרטגיה הזו, הודיעה למוסקבה שגם היא מעדיפה את המערב על פני אמא-רוסיה, ושילמה מיד על חוצפתה בכיבוש ובסיפוח קרים. אבל רוסיה נחלשת, ומעצמה בשקיעה יכולה להיות מסוכנת הרבה יותר ממעצמה עולה. שאלו את קייב, את טביליסי.

לפני יומיים חתם נשיא רוסיה על הדוקטרינה הצבאית החדשה של רוסיה שקבעה, שוב, כי ברית נאט"ו, והמערב, הם האיום הגדול ביותר על רוסיה, ואם יתגשם סוג כל-שהוא של מרחב אירו-אסיאני, בדגש על אסיאני, הוא לא יהיה בהנהגה מהקרמלין אלא מהעיר האסורה. ובהקשר לישראל, בל יהיו לנו אי-הבנות - לא סין ולא רוסיה יבואו ביום-פקודה לעזרת ישראל. הן לא יטילו וטו במועצת הביטחון, לא יפתחו מחסני נשק, לא יעבירו חקיקה בהולה כדי להעביר תקציב מיידי למימון כיפת-ברזל, וגם לא יחלקו אידיאלים של דמוקרטיה מודרנית עם התנ"ך. ממש לא.

סין תמשיך בדרכה הסבלנית להשתלט על משאבי טבע, על שוניות ואיים שמתחת למימיהם יש גז ונפט; תמשיך להתמודד על הלחצים הפנימיים הרבים שיש בה. סין נמצאת במצב קשה יותר משנדמה לעתים. מסעה ל"כיבוש העולם" אינו ודאי, הדמוגרפיה שלה בעייתית, המעמד הבינוני רוצה להשמיע את קולו ושקולו יישמע באוזני השלטון. איכות הסביבה והמים קורסת, הבדלנים, הנוצרים החדשים - כ-150 מיליון איש, על-פי הערכות - רוצים סין אחרת. כל אלה לא נראים כעת מתחת לחיוכיו של הנשיא שי ג'ין פינג, מנהיג מעולה. אבל מה יקרה אם סיר-הלחץ הסיני יגיע לנקודת רתיחה, וזאת בשכונה די מסוכנת ולא צפויה - מזרח רוסיה הריק, קוריאה-הצפונית ההיסטרית והבלתי-צפויה, יפן וקוריאה-הדרומית המודאגות?

ומעבר להימלאיה הודו, שכנתה-יריבתה של סין. האם ראש הממשלה נרנדרה מודי יצליח לבצע את אותו להטוט בקנה-מידה גדול בהרבה, להטיל כישוף על תת-היבשת, שבו הנס הכלכלי של מדינת גוג'אראט יהיה לפתע הנס הכלכלי של הודו כולה? אני בספק. פתגם ישן גורס: "חכם השביל מן ההולך בו". כלומר, בהקשר זה - המוסדות, המסורות אולי לא חכמים יותר מהמנהיג, אבל הם שם, והם חזקים יותר. אז הודו תמשיך להיות מעצמת העתיד, אבל העתיד עדיין רחוק.

"הבית האירופי" ימשיך לקרטע

ומהעתיד אל העבר, אל אירופה השוקעת. בל נגזים בקלישאות ובקביעות פסקניות מדי, אבל האיחוד האירופי נמצא בבעיות, אפילו קשות. אין לו מנהיגים בעלי שיעור קומה, פרט לאנגלה מרקל, שהיא לבדה לא יכולה לשנות אורח-חיים של חצי מיליארד בני-אדם, מסובכים ומסוכסכים. ראש ממשלת בריטניה מרגרט תאצ'ר המנוחה פסקה בזמנה שארצות-הברית היא תולדה של אידיאולוגיה, אירופה תוצאה של היסטוריה. וצדקה. העובדה, שמנהיגים בעלי כוונות טובות, הוגים כלכליים ומדיניים עם יותר מדי תיאוריות ליישם, ופקידים בעלי כוח רב מדי, מנסים להגניב מלמעלה איחוד מלא על עמים, שאינם מוכנים לכך, וגם אינם רוצים בכך, לא מסייעת לקידום אירופה.

עם זאת, שלא יהיו אי-הבנות. האיחוד האירופי הוא סיפור הצלחה אדיר. נזכיר איך נראתה אירופה לפני מאה שנה, בעיצומה של המלחמה הגדולה במלחמת החפירות בבוץ של פלנדריה ואלזס, איך היא נראתה לפני 70 שנה, כשהצבא האדום ממזרח והבריטים והאמריקנים ממערב, סוגרים על גרמניה הנאצית, הממשיכה בקדחתנות עד הרגע האחרון להשמיד את העם היהודי, ונבין את גודל ההישג.

אבל כיום, הלחצים הכלכליים החיצוניים על כלכלות שהתאבנו; הלחצים הפנימיים בדמות גלי מהגרים ופליטים המשנים את פני המדינות ומעלים תנועות פופוליסטיות וימניות קיצוניות; הניסיון להעמיד פנים כאילו אפשר להמשיך בעסקים (אירופיים) כרגיל, לא רק שהוא לא יעיל, הוא פשוט מסוכן. אמנם "הבית האירופי" לא יתפורר, אבל הוא ימשיך לקרטע בכבדות כשהמתחים הפנימיים ילכו ויכבידו עליו.

אפריקה תמשיך להיות המקום שמשתדלים להתעלם ממנו. השיר "אין חדשות טובות ברדיו אפריקה" של להקת הרובע הלטיני יצא לפני כ-30 שנה, ולמרבה הצער הוא עדיין רלבנטי. מגיפת האבולה אולי תרוסן מעט, אחרי שהביאה כמעט לקריסתן של שלוש מדינות, אבל המדינה המאוכלסת ביבשת, ניגריה, ממשיכה לדשדש בשחיתותה, בעימות בין הצפון המוסלמי לדרום הנוצרי, כשהארגון המפלצתי המוסלמי-קיצוני בוקו-חראם ממשיך להטיל אימה על צפון המדינה.

ארגונו של אבו בכר שקאו בניגריה הגיע לכותרות כשחטף ביום אחד מאות נערות מבית-ספרן בצ'יבוק, ולמרות תחינות ההורים שבורי הלב, המנהיג המגחך הודיע שלעולם הן לא יוחזרו; וצבא ניגריה וממשלתה חסרי אונים. ולא שמשהו חסר באכזריות למיליציית ארגון הטרור אל-שבאב בסומליה למשל, או לתאי טרור אסלאמיים אחרים. דרום-אפריקה עברה מהר מדי ממנהיגות מלאת השראה - מופת לעולם של דה-קלרק ומנדלה - אל השחיתות של מפלגת הקונגרס הנוכחית, בהנהגת ג'ייקוב זומא, והיא עוד במצב הטוב ביותר ביבשת.

להתנחם בסמארטפון החדש, באפליקציה המגניבה

באמריקה-הלטינית ממשיך הניסוי המרתק במרקסיזם לטיני. בעצם זה המקום היחיד בעולם, שבו אכן חוזרים לשמאל. לא השמאל המתנצל כמו בישראל, או השמאל שאין להפריד בינו לבין הימין המתון באירופה או בישראל. שמאל רדיקלי, אנטי-אימפריאליסטי, אנטי-אמריקני, מלאים תעשיות כאילו ברית המועצות עדיין עימנו, וצ'ה גווארה מנסה להפיל את החונטה בבוליביה. זה נדון לכישלון, כמובן, והמשטרים האלה, בונצואלה במיוחד, בנוסף לכך שהם אנטי-ישראלים, הם דיקטטורות בעייתיות מאוד, אבל לפחות מאתגרים במעט את הסדר הכלכלי הקיים.

כי מדהים להיווכח איך שש שנים בלבד אחרי שהכלכלה העולמית הגיעה למלט-דאון, טריליונים אבדו בשל תאוות-בצע מטורפת, רמאויות, סחר על-סמך מידע פנים, סילוק כל הרגולציות בידי ממשל רפובליקני, קבוצות אינטרסים של בנקאים ומשוואות מופרכות שנועדו להוכיח ש"משכנתאות-זבל" הן זהב, הכול חוזר. כאילו לא קרה כלום. בונוסים של מאות-מיליונים לאותם בנקאים באותם בנקים עצמם שחולצו בכספי משלמי המסים; ביטול כל פיקוח על הבנקים תוך הגנבת הסעיף הבעייתי על-ידי הרפובליקנים לתקציב ממש עם סיום השנה, והנה שוב הבורסה חוגגת, שוב מניות הבנקים מזנקות, שוב קרנות הגידור, או לפחות מנהליהן, עושים הון. לא למדנו כלום, מתברר.

אולי לא בשנה הבאה, אבל החגיגה הזו תיגמר. המצב שבו מעמד בינוני מצטמק בעולם, מגלה שחסכונותיו לא מספיקים לקיומו בכבוד בשנות הזיקנה המתארכות, שהעתיד יהיה גרוע מהעבר כשהמשרות נעלמות או נבלעות בסין, לא יכול להימשך. משהו יתפוצץ. במקרה הטוב, מחאה חברתית נוסח אנחנו ה-99%, שתסחף את ארצות-הברית למשל, ואולי יקום נשיא בסדר גודל האישי והמנהיגותי של פרנקלין רוזוולט או טדי רוזוולט. כי התיאוריות המסבירות ש"הטפטוף מחלחל באיטיות לכולם", שהגאות מרימה את כל הסירות, ושאר קלישאות, פשוט אינן עומדות במבחן המציאות, וזאת במערב העשיר. מדי יום רואים איך העושר מתרכז בידי ידיים מעטות יותר ויותר, והמעמד הבינוני עומד במקום או נסוג לאחור. זאת, על אף שבנקאים, מנהלי בתי-השקעות ופרופסורים לכלכלה, מנסים להסביר לנו כי מה שאנו רואים בבהירות, פשוט אינו נכון. שלמלך יש בגדים.

וגם בשנה הבאה נראה שאחרי מאה שנים של הישגים לתנועת שוויון זכויות האישה, תימשך הנסיגה במקומות מסוימים: בחברות המסורתיות, בעיקר האסלאמיות. נכון, במערב אין חולק על השוויון, אבל המתרחש בהודו, בפקיסטן, באפריקה, במזרח-התיכון - הגל העכור, האלים הפוגע בכולם, פוגע בנשים יותר מכול.

אבל הרי תמיד נוכל להתנחם בסמארטפון החדש. באפליקציה המגניבה. ברשת החברתית שבה נוכל להעלות את הגיגינו, את צילומינו המגניבים, כל פרט ופרט בזמן אמת על חיינו המרתקים, בלי ספק, את כל חברינו והמין האנושי. המידע נמצא במרחק הקשת מקלדת, מידע חשוב, מרתק, נגיש - האם נרצה בו? האם נדע מתי אנו מתומרנים בידי חברות ענק, ממשלים וקבוצות אינטרסים, או שנמשיך לטמון ראשינו בחול, לקחת את הגלולה הכחולה ולהאמין שאנו בעולם מושלם?

אבל יש נחמה, אפילו גדולה. הנחמה האמיתית היא שגם ברגע זה, כמו בכל רגע ורגע מישהו מגלה משהו. כותב משהו ששווה לקרוא, רעיון לסרט, לסדרת טלוויזיה מהנה, מגרה, יצירת אמנות שתאמר לנו משהו על העולם המסובך והמסוכסך שבו אנו חיים. מישהו יוצא למאבק בשם ערכים נשגבים, במקום לרצוח חפים מפשע. מנסה לגלות תרופה למחלה, מבקש להבין את המשוואה שתחבר את הכוחות ביקום.

כי האדם יכול, כפי שאנו רואים מדי יום, לעסוק בתחביב האנושי, להרוג איש את רעהו, אבל יכול גם להמריא לשחקים. אם פיזית, אם על כנפי הדמיון והמחשבה. ושני הכוחות האלה ימשיכו להתרוצץ בקרבנו, כפי שקרה משחר ההיסטוריה, גם בשנה הקרובה.

2014-2015 / איור: עומר הופמן

הכותב הוא עורך חדשות החוץ, ערוץ 1

עוד כתבות

גיא נתן / צילום: תומר שלום

הוא רק בן 27, אבל כבר גורו של מעל 100 אלף עוקבים: "אנשים רואים שכל ירידה נמשכת חודש, וזו בעיה"

חמוש בטריקו ושרשרת עם שור מזהב, הפך גיא נתן לגורו של משקיעי ריטייל, עם למעלה מ־100 אלף עוקבים באינסטגרם, פודקאסט מצליח וקרן גידור ● בראיון לגלובס הוא מספר איך פציעה בצבא שינתה לו את המסלול; מה מנהלי השקעות מסורתיים מפספסים: "כבר אין מנטליות של קח את הכסף וזהו"; וממה הוא חושש: "אנשים יאבדו הרבה מאוד כסף וילמדו את השיעור הכי קשה של החיים"

הילה ויסברג ודין שמואל אלמס בשיחה עם שרית זהבי / צילום: רמי זרנגר

החוקרת שסבורה: חיזבאללה מתכונן לסיבוב הבא, ואיראן שולטת בכל צעד

שיחה עם שרית זהבי, נשיאת מרכז עלמא להנגשת מידע על הזירה הצפונית ● על היכולות הצבאיות והכלכליות של חיזבאללה, השליטה והמעורבות של איראן והגישה של נשיא סוריה ● היום שאחרי במזרח התיכון, כתבה רביעית בסדרה

שר הכלכלה ניר ברקת ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' / צילום: נועם מושקוביץ - דוברות הכנסת

שר הכלכלה החליט: הגבלה על יבוא אלומיניום. האם האוצר יטיל וטו?

החלטת השר ברקת מגיעה בעקבות תלונות בתעשייה המקומית על יבוא זול מדי שמציף את השוק המקומי ● בענף הבנייה עלולים לסבול מעליות מחירים, וסוכני מכס מתלוננים על פער בין ההנחיות הרשמיות לבין המימוש בפועל ● האם שר האוצר סמוטריץ' יבטל את המהלך, כפי שעשה עם הקנאביס הרפואי?

משקיע מודאג בבורסת ניו־יורק, האם הבועה בדרך? / צילום: Shutterstock

ההשוואות המטרידות בין טירוף הבינה המלאכותית לבין בועת הדוט־קום

אנליסטים שוריים מתכחשים לאפשרות שמתפתחת כיום בועת AI בדומה לבועת הדוט־קום בשנות ה־90 ● הדמיון אכן קיים, ובדיוק כמו אז - משקיעים מקווים כי הטכנולוגיה החדשה תספק צמיחה ורווחים גבוהים מהרגיל ● ובכל זאת, יש גם כמה הבדלים מהותיים

אנדרו סטנטון ודמותו של וול-E. ''נתיב אחר לגמרי בכביש המהיר'' / צילום: Reuters, Martin Klimek

במה צדק "וול-E" של פיקסאר בנוגע לעבודה בעתיד

לבמאי והתסריטאי-השותף אנדרו סטנטון היה חזון של עתיד דיסטופי, שנראה כעת נבואי באופן מטריד

Playground של Nex . אלגנטי / צילום: יח''צ

הצעצוע הכי חם של השנה מיוצר בידי סטארט-אפ טכנולוגי שמעולם לא שמעתם עליו

איך חברה אלמונית שינתה כיוון פעמיים, כמעט אזל לה הכסף - ובסוף היא הצליחה לבנות משחק שהפך ללהיט

בכמה נמכר בית פרטי שזקוק לשיפוץ יסודי ביישוב הר אדר / צילום: נועם יונה

המחיר ההתחלתי נשק ל-6 מיליון שקל: בכמה נמכר בית בן 40 בהר אדר?

מחיר השיווק של הנכס, בעל 7.5 חדרים, עמד על 5.8 מיליון שקל ● לבסוף הוא נמכר תמורת 4.9 מיליון שקל ● "זאת הייתה עסקה לא פשוטה, המוכרים התחילו גבוה אבל הבינו את המצב בשוק" ● ועוד עסקאות נדל"ן מהשבוע האחרון

מה צפוי למשכירי הדירות / צילום: Shutterstock

משכירים דירה? מה צריך לדעת על חובת הדיווח על שכירות

התוכנית של משרד האוצר להקים רשם שכירויות ולחייב את כל משכירי הדירות במדינה לדווח על כך, חזרה שוב לטיוטת חוק ההסדרים ● איך זה יעבוד, ועל מי זה יחול? ● גלובס עושה סדר

חממת קנאביס / צילום: Shutterstock

מניית אינטרקיור נפלה על רקע קריסת בזלת, שחייבת לה 27 מיליון שקל

קבוצת החברות בזלת, שהייתה מפעל העיבוד והאריזה של אינטרקיור וגם רכשה ממנה חומרי גלם, נכנסה לאחרונה להקפאת הליכים, והיא חייבת לה 27 מיליון שקל ● מלבד עצם החוב שלא ברור מה יעלה בגורלו, אינטרקיור תצטרך כעת למצוא ספק אחר בתחום האריזה ● ומה קרה לשאר מניות הקנאביס בבורסה בת"א?

אביגדור קפלן / צילום: יונתן בלום

"אנחנו עם של בכיינים. רבים ממי שעוזבים היום, יחזרו": אביגדור קפלן מציג את הפתרונות לבעיות הכי בוערות בישראל

האיש שניהל את גופי הבריאות והביטוח מהגדולים במשק, החליט לחזור להיות סטודנט כדי להתמודד עם פצצה מתקתקת של החברה הישראלית: משבר הביטוח הסיעודי ● בראיון מיוחד הוא מנתח את הזינוק בעלויות המערכת ומציע רפורמה שתאחד את כלל תקציבי הטיפול תחת קורת גג אחת ● וגם: איך להישאר חיוני בגיל השלישי וכמה חשובה המלחמה בבדידות

חנות של ליאור עדיקה / צילום: איל יצהר

"חוק ליאור עדיקה" מגיע להצבעה סופית. איך ייראו הכללים החדשים?

בימים הקרובים תכריע הכנסת האם להחריג רשתות פארם קטנות ובינוניות מהרגולציה הכבדה של חוק המזון ● אבל לצד השאיפה לעודד תחרות מול סופר פארם ו–BE, ישנם לחצים של לוביסטים וחשש מפגיעה בשקיפות המחירים ● גלובס עושה סדר בתיקון שעשוי לשנות את הרגלי הקנייה שלכם

חנות הדגל של ספורה בשאנז אליזה. ''אומרים שמבקרים בה יותר מבאייפל'' / צילום: Shutterstock

עסקי היופי מעולם לא היו תחרותיים יותר. כך ספורה מתכננת להישאר בטופ

מנהלים ברשת הקמעונאית שבבעלות LVMH מאפשרים הצצה נדירה אל האסטרטגיה של החברה

עבודה מהבית / צילום: Shutterstock, Creative Lab

מה אנחנו מפסידים בעבודה מרחוק - ואיך אפשר למזער את הנזק

משרדים היו תמיד המקום שבו נבנות מערכות יחסים ומתרחשת למידה ● המפתח הוא להבין כיצד לשמור על הדברים האלה עם עבודה היברידית

רופי תורפ. כל קו עלילה מטופל באופן אמין / צילום: ליינה אמברון

"מרגו צריכה כסף": כמה חופש באמת נשאר לאישה כשהגוף הופך למטבע

הרומן "מרגו צריכה כסף" מאת רופי תורפ שואל בחדות ובהומור מה מותר ומה אסור לאישה לעשות עם הגוף שלה ● במרכז העלילה אם חד־הורית צעירה שמוצאת חבל הצלה כלכלי במכירת תמונות עירום ב"אונליפאנס" ● ה"רעים" אינם גברים בודדים אלא הממסד הרפובליקאי האמריקאי - ואם נרצה, גם אמריקה של טראמפ

שלט של חנות שקונה זהב וכסף בניו יורק / צילום: Reuters, Anthony Behar

איך להשקיע וממה להיזהר: הזהב והכסף הם המנצחים הגדולים של 2025

התשואה השנתית על הזהב ועל הכסף מותירה הרחק מאחור את נאסד"ק, S&P 500, האג"ח הממשלתיות והביטקוין ● איך נראית ההשקעה בהם, ומתי הם פגיעים? ● כתבה ראשונה בסדרה

יוסי אבו / צילום: ענבל מרמרי

רגע אחרי שהממשלה אישרה את עסקת הענק למצרים - ניו-מד רוצה לתת למנכ"ל עוד 8 מיליון שקל

המחזיקה הגדולה במאגר לוויתן, ניו-מד אנרג'י של קבוצת דלק, רוצה להעניק למנכ"ל החברה יוסי אבו אופציות בהיקף של 8.1 מיליון שקל, כשהמנה הראשונה היא כבר "בתוך הכסף" ● כזכור, ניו-מד כבר ביצעה "אובר-רולינג" פעמיים בשנים האחרונות כדי לאשר לאבו תגמול למרות התנגדות אסיפת בעלי המניות

חנות נייקי / צילום: Shutterstock, Tanya Keisha

ההימור על סין שהוביל לצניחה דו־ספרתית במניה של נייקי

הירידה במכירות נייקי בסין, אחד השווקים המרכזיים של החברה, הובילו את המניה לצלול ב־11% בסוף השבוע ● ברקע - הענקית מתמודדת עם המכסים של טראמפ ועם שורת טעויות מצד ההנהלה

אחרי טעויות חמורות בדיווח: BBC יבחן מחדש את הסיקור על ישראל

גלובס מגיש מדי יום סקירה קצרה של ידיעות מעניינות מהתקשורת העולמית על ישראל ● והפעם: חיזבאללה מסרב להתפרק מנשקו והחזית עם לבנון מתחממת, האנטישמיות בבריטניה נמצאת ברמות שיא, ב-BBC צפויים לבחון מחדש את הסיקור על ישראל אחרי דוח שקבע שהיו טעויות חמורות בדיווח על המלחמה, ושגריר ארה"ב בישראל בראיון לוול סטריט ג'ורנל על החיים בירושלים ● כותרות העיתונים בעולם

מימין: אריאל כהן, אייל פסו וניקש ארורה / צילום: נאבן, יח''צ, מולי גולדברג

הסכם הענק של פאלו אלטו והמניה הישראלית שצנחה ב-90% מתחילת השנה

במדור השבועי של גלובס, בדקנו מה קרה למניות הישראליות הבולטות בוול סטריט במהלך הסופ"ש ● המשקיעים סיימו שבוע תנודתי שהסתיים בצורה חיובית הודות לנתוני אינפלציה מפתיעים ● הצניחה במניית גאוזי נמשכה גם השבוע, והיא נסחרת ברמות שפל ● מניית נאבן הצליחה לתקן את הירידות מהשבוע החולף, אך עדיין נסחרת הרבה מתחת למחיר בהנפקה ● וגם: עסקת הענק של ענקית הסייבר עם גוגל

דוגמאות להונאות פיננסים ברשתות / צילום: צילומי מסך

ההונאות העדכניות ברשת: איך לא ליפול בפח

בחודשים האחרונים עולים בישראל יותר ויותר קמפיינים אגרסיביים עם המלצות על מניות, שנראים אמינים בין היתר הודות לשימוש בדמויות פיננסיות מוכרות ו-AI ● הכירו את הסכנות החדשות והמשוכללות ואת הכלים להתגוננות