עורך דין אדם פיש / צילום: איל יצהר
עו"ד אדם פיש, שהלך לעולמו במפתיע בסוף השבוע האחרון, במהלך טיול רכיבה על אופני שטח בנגב, היה מסוג האנשים שמותירים מאחוריהם שובל של הערצה, קסם אישי ואנושיות.
לדברי מכרים קרובים ורחוקים, פיש קורץ מהחומרים של אנשים שמותירים רושם זה גם בחייהם וגם במותם. ויעידו על כך גם אלפי האנשים - ציבור מגוון ביותר - שהגיעו להלווייתו בבית-העלמין בחיפה.
אדם פיש החיפאי היה עד פטירתו עורך דין חברתי פעיל ובולט, שייסד את משרד עורכי הדין רחל בן-ארי-פיש-סבן בחיפה. מאחוריו עומדת שורה ארוכה של פעילויות חברתיות ומוסדות שהקים לשכבות החלשות באוכלוסייה בישראל.
פיש היה ידוע בגישתו האלטרואיסטיות ובחמלת האדם שלו. בין האנשים שייצג היו רבים בעלי מוגבלויות, קשישים וניצולי שואה, אנשים מהמגזר הערבי וכן זרים.
עו"ד חוה מרצקי מספרת על מעורבותו של פיש בתיקי פשע גדולים, כמו של עמוס ברנס. "בתיק ברנס למשל, שהיה מעורב בו, היה לו חלק גדול. בין פיש לברנס נוצר קשר רגשי עמוק. בעקבות התיק של ברנס ותיקים נוספים, הוא היה מרצה במוסדות על חפים מפשע בבית משפט. אני לא חושבת שהייתה אי-פעם הלוויה עם מספר כה רב של אנשים כמו שהייתה לאדם".
ייצג בתיקי פרו-בונו
הבמאי איציק רובין, חבר קרוב של פיש, סיפר על התחקירים השונים שעודד אותו פיש לעשות, והכול כדי להוציא את הצדק לאור. פיש ייצג את ברנס לאחר שזוכה, בתביעתו של ברנס לקבלת פיצויים עונשיים מהמדינה.
"פיש ממש שכנע אותי לעשות את הסרט על ברנס ועל מחדלי המשטרה והפרקליטות", אומר רובין, "ולאחר שהמשטרה ניסתה להניא אותנו מהפרסום, פיש ייצג אותי בהתנדבות בבית המשפט העליון, וזכינו. בזכותו התאפשר פרסום סרט זה וסרטים נוספים".
לדברי רובין, לאחר מקרה הרצח של השופט עדי אזר ז"ל, עשה פיש תחקיר עומק בפרשה, והגיע למסקנה ששני הרוצחים שהואשמו (יצחק זוזיאשווילי ורפי נחמני) הם חפים מפשע. "גם במקרה של רצח השופט אזר, המשטרה והפרקליטות עשו יד אחת כדי שלא נפרסם את הממצאים. וגם כאן, בזכות אדם פרסמנו לבסוף את הכתבה".
רובין מספר גם על מפעלי החסד של אדם. "בשנת 1989 הוא ייצג בהתנדבות את המקלט לנשים מוכות, והפציר בי לעשות סרט בנושא. זו הייתה פעם ראשונה שהמקלט קיבל חשיפה כזו, ובזכות הסרט נתרמו תרומות רבות למקלט".
לדבריו, למרות הסרטים והתחקירים שהיו מעורבים בהם, "אדם לא אהב להתראיין ונמנע מחשיפה, הוא חשב שזה בזבוז זמן".
כבר בשנות ה-80 עבד פיש כעורך דין צעיר באגודה לזכויות האזרח בישראל. בהמשך ייסד עמותות רבות, כגון המרכז לסיוע משפטי להגנה על זכויות אדם, עמותת המשפט בשירות הזקנה ומרכזי סיוע נוספים. את העמותות ייצג כתיקי פרו-בונו, ללא שכר-טרחה.
חבר ותיק של פיש, גם הוא עורך דין, אומר כי לצד אישיותו האלטרואיסטית, פיש היה גם משפטן מבריק, "עילוי משפטי". לדבריו, "פיש היה עם כושר שכנוע לא נורמלי, טיפוס שמעולם לא נראה כועס ומעולם לא הביע התנשאות כלפי האנשים שאותם ייצג. לאדם הייתה יכולת להגיע לדיונים חשובים מאוד בבית המשפט העליון, לעיין בתיק הנידון מספר דקות לפני הדיון - ומיד לאחר מכן היה מפגין ידע, בקיאות ושליטה אדירים. לפיש היה זיכרון פנומנלי, והוא ידע להציג נימוקים משפטיים ואנושיים, שהדהימו גם את השופטים מולו. ההערכה כלפיו הייתה גם מקולגות למקצוע וגם מאנשים שייצג".
הקולגה עו"ד מרצקי מספרת על רגישותו של פיש ועל איש הצדק שלא ויתר על האמת שלו. "כשמו כן הוא. הכרתי את אדם לפני 25 שנים. עורך הדין הכי מוכשר שפגשתי. הוא היה יכול לשמוע סיפור שמורכב מ-100 קלסרים ולתת ניתוח משפטי הכי טוב שיש. הייתה בו נאמנות טבועה לשותפים וללקוחות יותר מכל אדם אחר שהכרתי. אם הייתי צריכה לבחור 3 אנשים נאמנים שיהיו לצידי, הוא היה אחד מהם. הוא היה אסטרטג דגול".
גם עו"ד רחל בן-ארי, שותפתו של פיש למשרד, מרעיפה עליו שבחים. "הליטיגציה הפכה לחלק בלתי נפרד ממנו, היא הייתה מקור לאנרגיה ולאדרנלין בלתי נדלה. פיש אמר לי פעם 'אני אמות עם הגלימה על כתפיי'. הוא הפך את כלי המשפט ליעד מתאים לבטא באמצעותו את היכולות האנליטיות המרשימות, את אמנות החקירה שבה ניחן, לנצל את ההבנה הבלתי רגילה שגילה לנפשו של כל אדם - לקוח, וגם הצד השני, בא-כוחו - לעתים אף לנפשם של השופטת והשופט".
חברים רבים ביקשו מנשיא המדינה להעניק לפיש את "אות הנשיא למתנדב". לדברי הבמאי רובין, פיש היה אדם צנוע ונתן תרומות בסתר. "אדם תמך בפעילויות התנדבותיות ולא נרתע כאשר נדרשו תרומות, אם היה מדובר באישה חולה או בניצולי שואה, הוא היה נרתם לעזור ולהקים מערך שלם של אנשים שגם הם יפתחו את הכיס. כזה הוא היה".
ביידיש קוראים לזה "מענטש"
לדברי מכר קרוב, "לא הוא פנה לנשיא, אלא אנשים שאהב ואהבו אותו. הם הציגו לנשיא המדינה 'קבלות' על פעילותו ההתנדבותית הציבורית".
ואכן, פיש קיבל את "אות הנשיא" בשנת 2013, כאות לתרומתו במתן שירותים משפטיים פרו-בונו במשך כ-30 שנה לאוכלוסיות חלשות ובהגנה על זכויות האדם. בנימוקי ועדת השיפוט נכתב: "ההליכים המשפטיים שעו"ד פיש היה מעורב בהם בכל שנות פעילותו שינו את איכות חייהם של מאות אלפים מאזרחי מדינת ישראל".
בעמותות שבהן ייצג עסק פיש בתיקים הנוגעים לתחומים רבים, כמו שלילת קצבאות של קשישים וניצולי שואה, חולים שנזקקים לשירותים רפואיים וחולים סופניים. חלק מהתיקים שהיו נגד משרדי ממשלה אף היוו תקדימים בתחומם, כאשר מטרתו של פיש הייתה לעורר רגישות ולהמיס את הקשיחות של נותני החלטות ברשויות המדינה.
פיש שאף גם להביא לתוצאות צודקות בפסקי דין ייחודיים למקרים ש"נפלו בין הכיסאות". מכריו מעידים כי האנשים שנזקקו לשירותיו המשפטיים פנו לפיש משום שידעו שהוא ייצג אותם בדרך הטובה והמקצועית ביותר.
עו"ד אייל רוזובסקי מגדיר את פיש כ"אדם מצפוני" יותר מכל. "פיש הוא בעל נשמה יתרה. ביידיש קוראים לזה 'מענטש'. ייחודו התבטא בכך שהוא ראה במקצוע המשפטי כלי להשגת מטרות חברתיות. הוא הקדיש את מרבית חייו לפעילות התנדבותית ולפרו-בונו. ההלוויה שלו הייתה כמו של אדמו"ר גדול".
בנוסף לכל עיסוקיו, פיש היה מעורב גם בחינוך הדור הבא ושימש כמרצה באוניברסיטת חיפה ובמוסדות אחרים, שספגו מאורו ומהידע הרב שלו.