אלון פילץ / צילום: אמיר מאירי
הנדל"ניסט אלון פילץ, המזוהה עם הצד השמאלי של המפה הפוליטית והיה מבין התומכים והמממנים של המחאה החברתית בקיץ 2011, החליט להתמודד בפריימריז למפלגת העבודה שיתקיימו החודש, בניסיון להיות חבר בכנסת הבאה.
"המטרה שלי לפעול לכך שיבינו שהמגזר העסקי הוא לא אויב החברה, אלא להפך. הוא מי שיכול לתת את הפתרון לבעיות הכלכליות-חברתיות", אומר פילץ בראיון ל"גלובס". "חלק מהבעיה של מפלגת העבודה בבחירות הקודמות היה שחילקו שם את המדינה לטובים ורעים. כל מי שעושה עסקים או שהוא עשיר, שייך לרעים. הדיון הזה יצר התנגדות והבריח את מי שנרתע ממנו למרכז. זאת היתה טעות, ואם אבחר אני אשנה אותה. צריך לזכור שגם במפלגת העבודה היו לאורך השנים מעסיקים ובכירים במשק, כמו מיקי פדרמן".
ירושה מהסבא
משפחת פילץ מזוהה עם הבעלות על קניון דיזנגוף סנטר בתל אביב, אותו הקים בשנות ה-70 הסבא, אריה פילץ, יחד עם פלאטו שרון. מאז שנות ה-90 ועד היום מנהל אלון פילץ את הקניון יחד עם אחיו דן פילץ. הבעלות על הקניון מתחלקת בין הפילצים ופלאטו שרון (20%), לבין האחים נקש (25%) שרכשו השנה את חלקה של אדרי-אל, ולבין בעלים פרטיים רבים, כמו משפחת רוטר (בעלי רשת קסטרו), בנק דיסקונט, בנק מזרחי ואחרים.
מבנה אחר שמזוהה פחות עם המשפחה, והוקם על ידי אברהם פילץ (אביהם של אלון ודן), הוא מבנה הסינמה סיטי בגלילות, שאותו מכר פילץ האב לתנובה, שהקימה בו יחד עם האחים משה וליאון אדרי את הסינמה סיטי.
כיום מחזיקה המשפחה בחלק מהקרקע הצמודה לסינמה סיטי, הנודעת כ"רב מכר", שבה תוכנית (תב"ע) מאושרת למרכז עסקים גדול. "המשפחה בנתה בעבר פרויקטים בתל אביב, שלשעתם היו גדולים ומוצלחים, כמו בית אל על ברחוב בן יהודה ובית הדר דפנה בשדרות שאול המלך שנבנו בשנות ה-60", משחזר פילץ. "מאוחר יותר גם אבא שלי התחיל לבנות את בית עוז ברמת גן. הוא הלך לעולמו תוך כדי הבנייה ואני השלמתי אותה עם אורי דורי".
מבנה פחות מוצלח שמשפחת פילץ היתה חלק מהיזמים שהיו מעורבים בהקמתו, הוא בניין התחנה המרכזית החדשה בתל אביב, אותו החלו להקים אריה ואברהם פילץ יחד עם אגד, דן וסולל בונה. "בזמן הבנייה פרצה מלחמת יום כיפור, כתוצאה מכך היה עוצר עבודות בכל המשק ואינפלציה גבוהה, וכל הבטון הלך רק לביצורים", מספר פילץ. "הפרויקט נתקע ונעצר, היזמים - ביניהם סבא ואבא שלי, פשטו רגל. הבניין עמד שנים אחר כך כפיל לבן".
- אז מה לאיש נדל"ן כמוך ולפוליטיקה?
"תמיד הייתי מעורב פוליטית ומזוהה עם מפלגת העבודה. מאז הבחירות שבהן ברק עלה לשלטון (מאי 1999), והיתה התלהבות דומה לזו שיש היום במרכז-שמאל. כאשר התחילה המחאה החברתית היינו מעורבים מההתחלה, בעיקר במימון של דברים כמו רמקולים, פלאיירים. לשמחתי, הצעירים שהשמיעו את הצעקה נכנסו לכנסת.
"העבודה של סתיו שפיר מעולה. המעקב אחרי פעולות האוצר פשוט מחויבת מציאות. אם נדע לאן הולך הכסף, לפחות יהיה ברור לאיזה גוש פוליטי הולכים התקציבים. העבודה להיות כלב שמירה של תקציב בן 430 מיליארד שקל היא חובה, חשובה, ומועילה באמת. הנושאים החברתיים כל כך מהותיים היום, שהם מאפשרים לבנות קואליציה בין ימין לשמאל בנושאים לא פוליטיים".
כלכלה או ביטחון
- הרבה אנשים מתחברים לזעקת השמאל בנושא החברתי-כלכלי, אבל מודאגים מהבחינה הביטחונית. הבחירה בהרצוג מתנגשת עם גישתם שאין פרטנר לשלום.
"זה ממש לא נכון שאין פרטנר לשלום. ברק עשה בזמנו סלוגן שאין פרטנר, אבל זה עדיין לא אומר שזה נכון. הסלוגן הזה עשה נזק גדול לשמאל ולמחנה השלום. במשך שנים ארוכת היה פרטנר, צריך לומר שגם בזכות שירותי הביטחון וגם בזכות ההנהגה הפלסטינית. שנים ארוכות היה מעט טרור בגדה המערבית".
- איך תתרום את חלקך בזירה הפוליטית?
"בקו החברתי-כלכלי צריך אוריינטציה חברתית בכל הקשור להקצאת תקציבים, ולהבין כאמור שהמגזר העסקי הוא לא האויב אלא יכול לתת פתרון. נתוני העוני מזעזעים, ויש הסכמה גורפת על כך שצריך שינוי. הדיון הוא על איך מגיעים לשינוי. לא נכון היה להפוך את כל אנשי העסקים לרעים. צריך לרתום את המגזר העסקי ולא לאיים עליו.
"המגזר העסקי יכול למשל להחליט שהוא מפסיק לעבוד עם העסקה קבלנית ועובר להעסקה ישירה. בדיזנגוף סנטר העברתי לפני כמה שנים את כל עובדי הקבלן בתחום השמירה להיות מועסקים ישירים שלנו. היום אני גם שותף בקואליציה להעסקה ישירה. צריך פשוט למחוק את התופעה שהפכה מכת מדינה שנקראת עובדי קבלן. זה עוד סימפטום לחברה שהכלכלה השתלטה עליה. הממשלה עצמה היא המעסיק הכי גדול של העסקה קבלנית ופוגענית, וזה ישתנה ברגע שמפלגת העבודה תיבחר. אם זה לא ייפתר, אז יש חקיקה שקידמו בכנסת הקודמת, למנוע בחוק קיומן של חברות קבלן. אבל עדיף להגיע לזה בהסכמה ולא בחקיקה, בדיוק כמו שעכשיו יו"ר ההסתדרות הגיע להסכמה עם המגזר העסקי על העלאת שכר מינימום, מתוך הבנה ששכר המינימום הקיים בלתי סביר ולא מאפשר קיום".
"המגוון מחפה על בעיות השליטה"
אחד המאפיינים הידועים של הדיזנגוף סנטר הוא כמובן ריבוי הבעלים, שלא מאפשר למשל לייצר תמהיל חנויות אחיד, לטוב ולרע.
פילץ - המחזיק כאמור ב-20% מהקניון ביחד עם פלטו שרון - מסכים שריבוי בעלים הוא מתכון לצרות, אבל הוא גם פוטנציאל לבידול מהקניונים האחרים.
"נכון שהרבה בעלים זה חיסרון בזמני משבר, אבל הרבה פעמים זה יתרון. קניונים יותר מדי דומים אחד לשני, כי ההנהלות דומות. כשיש כמה בעלים, יש מגוון רחב יותר של דעות. למשל, מי שראה בעולם מעצמות קעקועים והביא את זה לדיזנגוף סנטר, הפך את האקסטרים למיינסטרים. הניהול נמצא ב-100% שליטה שלנו, אחרת העסק לא היה עובד. אין ספק שיש הרבה פעמים בעיות כשלא שולטים באופן מושלם בתמהיל. אבל מצד שני, המגוון מחפה על זה. גם אנחנו חווים את ההתנגשות בין הרשתות הבינלאומיות. צריכים להיכנע לגלובליזציה, להכניס מותגים בינלאומיים, אבל גם לשמור על בידול מכל האחרים. היום הסנטר בתקופה טובה כי אין שטחים להשכרה וזה מקשה למצוא שטחים לרשתות גדולות, אבל אני מניח שעם הזמן נצליח להכניס פירמות גדולות ושתהיה התחדשות בקניון".
- מה לגבי הטענה שנבנים היום יותר מדי שטחי מסחר בתל אביב?
"תמיד יש סכנה שהרגלי הקנייה ישתנו. 100 אלף מ"ר שטחי מסחר חדשים בוודאי ישפיעו על המסחר בגוש דן. אנחנו במובן מסוים משמשים קניון-בית של שכונה גדולה שקוראים לה לב תל אביב, חווינו כבר קניונים חדשים שקמו סביב תל אביב ואנשים מגבעתיים או מרמת אביב כבר מזמן הולכים לקניונים בשכונה שלהם על בסיס קבוע, ואחת לתקופה יותר ארוכה הולכים לקניון אחר. ועדיין, ההצלחה של דיזנגוף סנטר היא רבת שנים, והצלחנו לשמור על רלוונטיות. בשנה שעברה הכנסנו רשתות חדשות כמו רנואר, ולא מעט חנויות שיפצו והרחיבו את השטחים שלהן כמו נייקי. מחירי השכירות בקניון עדיין במגמת עלייה ולדעתי למגמה הזאת יש גבול עליון. בסוף המסחר צריך להרוויח ולא לחרוג מהמציאות. אם נגזים - זה יתנקם בנו".
- ומחוץ לתל אביב?
"המשפחה מחזיקה ב-20 דונם ברב מכר בגלילות, שמיועדים ל-40 אלף מ"ר בנייה ועוד חניונים. מרבית השטח מיועד למשרדים, ו-20% למסחר. אנחנו מעדיפים לאחד זכויות עם שטחים נוספים למסחר ולהקים קניון. תמיד יהיה ביקוש למסחר. חסרים שטחי מסחר בגוש דן. הבעיה היתה התב"ע - לקח 30 שנה לאשר אותה. בנאדם יכול להיות צעיר עם קרקע שמתוכננת לבנייה, ובסוף חייו זקן באותו מצב".
פתרון משבר הדיור: "הצעד הראשון הוא מיסוי משקיעים"
כמו רבים וטובים לפניו, גם פילץ יש באמתחתו את התוכנית הגדולה שאמורה לחלץ את ישראל ממשבר הדיור ותאפשר לצעירים שחיים פה בארץ להגיע לקורת גג בכבוד.
"כדי לפתור את בעיית הדיור בישראל צריך לעשות כמה צעדים במקביל", הוא מדגיש, "הראשון - הקטנת הביקושים, בדרך של מיסוי על משקיעים. צריך להפסיק לעודד משקיעים לקנות דירות לצורך השכרה רק בגלל שאין להם אלטרנטיבות להשקעה. המס היום נמוך מאוד וגם עליו אין תמיד פיקוח. התוצאה היא שאנשים עשירים מקבלים הכנסות פטורות ממס.
"הדבר השני הוא בנייה להשכרה, באמצעות הקצאת קרקעות בחינם וגיוס אג"ח ייעודי לבנייה להשכרה. הדבר הזה יאפשר לבנות בהיקפים עצומים עשרות אלפי דירות להשכרה על ידי הטיית כספי הפנסיה באמצעות הממשלה. היום הבנייה הציבורית נמצאת בשפל גדול, והתירוץ שאין כסף הוא פשוט לא נכון.
"נוסף לכך, צריך להגדיל את היצע הדירות ולמנוע ממשרדים וקליניקות לפעול מתוך דירות ולפנות דירות שמשמשות בפועל לשימושים אחרים.
הצעד הנוסף הוא הצורך לצופף ערים. חייבים לצופף ערים ושכונות חלשות. זאת ההתנהגות הכי נכונה סביבתית ותרבותית, וגם בדוח העוני של ועדת אלאלוף צוין הצורך בשיקום משולב. בשכונות חלשות צריך לא לטפל רק בתשתית הפיזית, אלא גם בבניית מוסדות ציבור וחינוך. צריך גם לעודד שם בנייה להשכרה. פרויקטים כאלה גם עוזרים בהיבט של תשתית פיסית וגם דמוגרפית, כי הם מעודדים אוכלוסיה חזקה להיכנס למקומות האלה".
"אני אוהב להתנהל מול אנשי עסקים"
- אתה מדבר על פתרונות דיור, אבל למשפחת פילץ אף פעם לא קרץ תחום המגורים, שנחשב יותר יציב ופחות נתון לתנודות מהשוק המסחרי.
"הקמתי כמה פרויקטים קטנים למגורים, כמו בית פסטר ביפו העתיקה. אנשים כל הזמן אומרים שבענף המגורים המחירים כל הזמן עולים אבל זה ממש לא נכון. היו תקופות שהיתה ירידת מחירים, פשוט אנחנו לא זוכרים אותן, כי בשנים האחרונות המחירים עלו ברצף. בכל מקרה להתעסק עם דייר שמתלונן על רצפה שבורה או שיש עקום זה לא ההתמחות שלי. אני יודע ואוהב להתנהל מול אנשי עסקים".