רשות המסים רשמה בשבוע שעבר ניצחון חשוב בקרב שהיא מנהלת נגד התופעה של סיווג עסקאות לרכישת מניות כעסקאות לרכישת מוניטין - תופעה שהפכה נפוצה ביותר בשנים האחרונות.
בית המשפט העליון דחה את ערעורה של חברת כלל ביטוח על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, לפיה היא לא הייתה רשאית לסווג הוצאה בסך 200 מיליון שקל על רכישת מניות, כרכישת מוניטין.
משמעות ההחלטה מבחינה כלכלית הוא הפסד נומינלי של 70 מיליון שקל על פני 10 שנים. במונחים ריאליים כלל תיאלץ לשלם כ-100 מיליון שקל, בחישוב הכולל ריבית והצמדה.
היתרון המיסויי הגלום בסיווג הוצאה לרכישת מניות כמוניטין הוא בכך שמוניטין ניתן להפחתה, ולפיכך מוריד את חבות המס של החברה הרוכשת. לגישת רשות המסים, התופעה מסבה למדינה נזקים במאות מיליונים בכספי מסים שלא נגבים.
ואולם, גם ברשות המסים מבינים שפסק הדין בעניין כלל ביטוח - אף שיש בכוחו לפגוע במוטיבציה של חברות לעשות שימוש בפרקטיקה הזאת - לא שם סוף לתופעה. ההלכה התקפה עדיין מאפשרת סיווג הוצאה על רכישת מניה כמוניטין, בתנאים מסוימים.
ייחוס רוב הרכישה למוניטין
ב-2005 ביצעה כלל ביטוח 3 עסקאות לרכישת מניות של 3 חברות לניהול קרנות פנסיה: "מיטבית", "עתודות החדשה" ו"שבח", בהיקף כולל של 230 מיליון שקל.
בדיווחים לציבור ולרשות ניירות ערך בבורסה דיווחה כלל כי מהות העסקה היא רכישת מניות; כך עשתה גם בדוחות הכספיים הנפרדים (דוחות הסולו). אלא שבדיווחיה של כלל ביטוח לפקיד השומה למפעלים גדולים דיווחה החברה כי רכשה גם מניות וגם מוניטין, לפי החלוקה הבאה: 200 מיליון שקל יוחסו למוניטין - ו-30 מיליון שקל למניות.
הסיבה שבגינה ביקשה כלל לסווג את מרבית התמורה בעסקאות כמוניטין היא שמוניטין ניתן להפחתה, בהתאם לתקנות מס הכנסה, בשיטת "הקו הישר" (היינו בצורה לינארית) על פני 10 שנים. המשמעות היא שניתן לקזז מהכנסותיה של החברה 20 מיליון שקל מדי שנה למשך עשור. מכיוון ששיעור המס החל על כלל הוא 35%, הייתה ההפחתה יוצרת לכלל ביטוח חסכון נומינלי במס של 70 מיליון שקל לאורך עשור.
ואולם, פקיד השומה דחה את הדיווח, וכלל הגישה לבית המשפט ערעור על השומה. שופט המחוזי בתל-אביב, מגן אלטוביה, דחה את מירב טענותיה של כלל, וקבע לגופה של כל אחת מהעסקאות כי היא עסקה לרכישת מניות ולא עסקה לרכישת מוניטין. זאת, מבלי לקבוע קטגורית שלא ניתן לסווג עסקה בה נרכשו מניות כעסקה לרכישת מוניטין.
פיצול מחיר הרכישה
כלל עירערה לבית המשפט העליון, שדחה בשבוע שעבר את הערעור. בפסק דין קצרצר, פסק השופט יורם דנציגר, על דעתם של השופטים יצחק עמית וסלים ג'ובראן, כי אין מקום לשנות את המסקנות העובדתיות של השופט אלטוביה. בכך באה לסיומה סאגה בת כמעט עשור.
עו"ד ליאור נוימן, ראש תחום מיסוי במשרד ש.הורוביץ ושות', מסביר כי "בית המשפט העליון הכיר כבר בעבר (בהלכת שלמה שרון) באפשרות של קיומו של נכס מוניטין שנמצא בידי בעל המניות המוכר מניות בחברה עסקית, כך שלמעשה הקונה רוכש שני נכסים: המניות שאותן לא ניתן כאמור לנכות כהוצאה - ואת המוניטין שבידי בעל המניות".
הלכת שרון, שאליה מתייחס נוימן, שימשה גם את השופט אלטוביה בעת שהכריע בערעור על השומה של כלל ביטוח.
לדברי נוימן, "בהלכת שרון התווה בית המשפט את הדרך לזיהוי קיומו של מוניטין: רכישת הזכות של הרוכש להציג עצמו כממשיך דרכו של המוכר, קשר חזק ללקוחות, תנית אי-תחרות וכו'; וכן את המבחן המכונה 'המבחן השיורי' כמבחן לקביעת הסכום המיוחס למוניטין".
נוימן מבהיר כי פסק הדין בעניין כלל ביטוח לא סגר את הדלת בפני הפרקטיקה של התייחסות למניות כמוניטין. "במקום שבו ניתן יהיה לזהות מוניטין ולכמתו, תהיה כדאיות לפצל את מחיר הרכישה, כך שהמוניטין שבידי בעל המניות החדש יוכר כהוצאה שלו", אומר נוימן.
עם זאת, לדעת נוימן, אחד מלקחי פסק הדין הוא לחשוב על האפשרות שהרכישה תהיה עסקת מוניטין למן תחילת מהלך הרכישה ."הדרך הנכונה היא לבצע בחינה של הנושא בטרם סגירת הנוסחים בחוזה הרכישה, כך שהחוזים, ניירות העבודה העסקיים והדוחות הכספיים ישקפו את ההסכמות".
לדבריו, יישום צעדים אלה יביא לכך ש"הנטל בעניין (להוכיח שלא מדובר במוניטין - ג'מ') ייפול על כתפי פקיד השומה ולא על הנישום".
עם זאת, נוימן מסכים כי יש בפסק הדין כדי לפגוע במוטיבציה של מי שטענותיו המשפטיות אינן חזקות, לנסות לסווג מניות כמוניטין בשיטת "מצליח". "לקיחת פוזיציה משפטית שנרכש מוניטין מבלי יכולת לשכנע בכך את בית המשפט, לא תועיל לנישום ותוביל אותו להוצאות מיותרות".