מערכת הבחירות בעיצומה, והפוליטיקאים מפזרים מלוא החופן הבטחות להורדת יוקר המחייה. לצד ההתמקדות במחירי הדיור והמזון, גם ענף הפיננסים זוכה הפעם לתשומת לב לא מעטה, כאשר המועמדים מבטיחים להגביר את התחרות ולהוריד את העלויות בבנקים ובגופי הפנסיה. וטוב שכך. במשך שנים הוזנחו הנושאים הפיננסיים ויש לברך על המקום המרכזי שהם ממלאים בקמפיין 2015. אך מה לגבי הבוקר שאחרי? כיצד ניתן לתרגם את ההבטחות הגדולות לצעדים קונקרטיים שיקלו על האזרח בכיס? ובעיקר, מה יהיה על שר האוצר הבא לעשות מיד עם כניסתו לתפקיד כדי לקדם רפורמות מעשיות לטובת הצרכן הפיננסי? הנה כמה רעיונות.
בראש ובראשונה, על שר האוצר החדש יהיה לגבש תכנית לאומית לעידוד תחרות במערכת הבנקאית. המצב הנוכחי, בו דואופול הפועלים ולאומי שולט ללא מצרים בשוק האשראי והפקדונות, פוגע בטובת המשק ומשית על משקי הבית עלויות לא סבירות בעמלות ובריביות על מוצרים ושירותים בנקאיים.
הצעד הראשון ברפורמה פיננסית הוא אפוא הסרת חסמים בירוקרטיים ורגולטוריים, אשר יעודדו שחקנים חדשים להכנס לשוק האשראי החוץ-בנקאי ולהציע פתרונות טובים וזולים יותר ללווים. יוזמות מסוגן של בלנדר ו-E-LOAN כבר נותנות השראה כיצד דברים יכולים להיראות אחרת ומציעות לצרכנים אלטרנטיבה טובה, אינטרנטית וזמינה לכולם לעקיפת המערכת הבנקאית והאשראי החוץ בנקאי בתחום ההלוואות.
כמו כן עליו לפעול להקמתם של בנקים חדשים - בנק אינטרנטי, בנק קואופרטיבי, או כל בנק אחר. מאז שנות ה-70 לא קם בנק בישראל, מספר הבנקים רק מתכווץ עקב מיזוגים ורכישות, והניסיון להפוך את המגמה נתקל בקשיים עצומים. בראש וראשונה ישנו המחסום של הפיקוח על הבנקים, שמציב דרישות הון אסטרונומיות מכל בנק שחפץ לקום.
בהקשר זה, גם ההסדרה של חברות כרטיסי האשראי תצריך רפורמה עמוקה. נכון להיום, חברות הכרטיסים נשלטות לחלוטין על-ידי הבנקים ומציעות הלוואות בריבית נשך, הגובלת בסטנדרטים המזכירים שוק אפור. גם עמלות הצליבה והסליקה שגובות חברות כרטיסי האשראי מבתי העסק אינן משקפות את העלות האמיתית של האשראי שהן מספקות אלא נועדו להבטיח להן - ובעיקר לבנקים השולטים בהן - מרווחים נדיבים של הכנסות ורווחים על חשבון הצרכן הישראלי.
גם כאן, הפתרון הוא קודם כל תחרות. בדומה לרפורמה בסלולר, על שר האוצר הבא יהיה לאפשר לשחקנים חדשים להכנס לשוק כרטיסי האשראי ולהוביל מהפכה צרכנית במחירים הנגבים בענף. לטווח ארוך, יהיה על שר האוצר גם להוציא מהמקפיא את יוזמות החקיקה להפרדה מבנית בין הבנקים לחברות כרטיסי האשראי. יש לשקול ברצינות הפרדה כזו כדי לנתק את התלות שבין החברות, שיכולות היו להציע אלטרנטיבה בשוק האשראי, לבין האינטרס של הבנקים לחנוק את האלטרנטיבה הזו עוד בראשיתה.
רפורמה נוספת שתצטרך לצאת מהמקפיא היא תעודת הזהות הבנקאית - ובפרט דירוג האשראי האישי. אם הגברת התחרות נועדה להוריד מחירים, הדרך להשיג זאת היא באמצעות תעודת זהות פיננסית אישית, אותה יספקו הבנקים לכל לקוחה ולקוח, ואשר תכלול פירוט של היסטוריית האשראי שלהם. תעודה כזו תאפשר ללקוחות לעשות שופינג פיננסי ותקל על המלווים להעריך נכונה את רמת הסיכון של כל לווה כדי להתאים לו חבילת אשראי המותאמת לצרכיו. כך תגבר התחרות בשוק האשראי ולא יהיה עוד מצב בו רבבות ישראלים אינם נהנים מאשראי בתנאים נוחים מכיוון שאף מוסד פיננסי לא מקבל מידע אודות מצבם ואינו מוכן לקחת סיכון בהקצאת אשראי עבורם. כידוע, בנק ישראל עמל מזה זמן רב על רפורמה ברוח זו ועם הקמת הממשלה החדשה יהיה על שר האוצר הבא להעניק לה תנופה מחודשת.
ולבסוף, אין תחליף לחינוך פיננסי. הניצנים שנבטו בקדנציה החולפת יהיו חייבים לפרוח אחרי הבחירות כדי שכל ישראלי יקבל כבר מכתה י' ארגז כלים של ידע והתמצאות לגבי התנהלות כלכלית נכונה שתכלול ניהול יעיל של העובר ושב, חסכונות והשקעות לטווח הבינוני והארוך. לצורך כך, על שר האוצר יהיה לתעדף מתן נקודות זיכוי במס ליחידים ולמשקי בית, אשר יעברו תכנית לחינוך פיננסי בליווי אנשי מקצוע מוסמכים - ללא תשלום ובמימון ציבורי. כך נבטיח שהרפורמות הפיננסיות לא יישארו על הנייר אלא ישפרו בפועל את מצבם הכלכלי של הישראלים.
הכותב הוא מנכ"ל אלומות הון-ליין