אהוד פלג ואייל עופר / צילומים: איל יצהר
את מיליוני המוחים של קיץ 2011 ייצגו לאורך שנות הדיונים בוועדות השונות על חוק המזון 4 דמויות בולטות - עו"ד אהוד פלג, מנכ"ל המועצה לצרכנות; איציק אלרוב, יוזם חרם הקוטג'; אייל עופר, מייסד "ישראל יקרה לנו", ומיקי לפיד, יו"ר קבוצת צרכנות נבונה.
האם הם מרוצים מהתוצאה? באופן חלקי בלבד - וזאת בשל היעדר מנוע השוואתי מסודר למחירי הרשתות ושימור כוחם של השחקנים המובילים.
המסר שלהם לצרכנים: לשכלל את התחרות בעצמם, באמצעות שיתוף מידע ונטישת מותגים מובילים.
עו"ד אהוד פלג, מנכ"ל המועצה לצרכנות: "אני לא מרשה לעצמי להיות אופטימי, אבל מצד שני אני לא פסימי"
מבחינת מנכ"ל המועצה לצרכנות עו"ד אהוד פלג, יריית הפתיחה של חוק המזון היא גם יריית הפתיחה של מצב כוננות שנכנסת אליו המועצה לצרכנות, וזאת בשל הדריכות שתצטרך לגלות לגבי יישומו של החוק בפועל. פלג לא חוסך ביקורת על האכיפה והפיקוח הדלים הננקטים על חוקים שכבר קיימים, כך שהוא חושש שאם מנטליות זו תישמר גם בעניין חוק המזון - הישגיו יירדו לטמיון. את יהבו הוא שם על מאגר המחירים המקוון שאמור לצאת לדרך בעוד חמישה חודשים, ומצר על העובדה שהממשלה העדיפה לסמוך על אתרים ואפליקציות של גופים פרטיים בתפעול מאגר המחירים, ועל כי המהלך שניסתה המועצה לקדם בנושא מוצרים שבפיקוח - נפל בין בכיסאות.
מטרת מאגר המחירים המקוון שיחל לפעול בסוף מאי הייתה לאפשר לצרכנים יכולת השוואה פשוטה בין נקודות השיווק. חוק המזון מחייב אותן לפרסם את מחירי כל המוצרים ולעדכן אותו בתדירות גבוהה. אלא שהחוק לא מחייב לייצר מנוע חיפוש השוואתי, כך שהצרכן כנראה יפגוש רשימה אינסופית של עשרות אלפי מוצרים שביניהם הוא יצטרך לדוג את אלה הרלוונטיים לו. מדוע? נראה שהיה בקרב הרשתות מי שטרח לדאוג לכך שהחוק יישאר חלקי ובלתי שמיש. פלג מאוכזב: "הצענו לוועדת קדמי שתי המלצות שיוכלו לאפשר שירות השוואתי. הראשונה: באמצעות איסוף הנתונים של סיירת המועצה לצרכנות, שפעילה כבר שנתיים והתועלת שלה הוכחה מעל כל ספק; והשנייה, פרסום מחירי כל המוצרים באתר שהממשלה תנהל. ועדת קדמי אימצה את ההמלצה במלואה, אלא שלצערי הממשלה העדיפה להתנער מאחריות. היא נמנעה מלהקים אתר ממלכתי, מתוך נימוק שהמגזר הפרטי יעשה את זה יותר טוב. אם בעוד שנתיים יקומו מיזמים לא ידידותיים או שנגלה שהצרכנים לא משווים מחירים - נשוב ונעלה את ההצעה המקורית שלנו".
- האם מאגר שמסתמך על גופים פרטיים עם אינטרסים מסחריים, לא חוטא למטרה?
"אכן, אני מאד מודאג ואעקוב אחר ביצוע הדברים. מה שעוד מדאיג אותי הוא מועד היישום (20 במאי). אני מקווה שלא נראה הזדחלות לכנסת של אינטרסנטים לצורך בקשת דחיות. אני לא רואה את האפליקציות ההשוואתיות קמות לפני הקיץ, אם בכלל".
- אילו כשלים יש בחוק?
"דרשנו שעל המדפים בחנויות תהיה חובה להציב מוצרים בפיקוח. היום בית עסק יכול להחליט שהא לא מוכר מוצרים בפיקוח, ולמכור למשל רק חלב 3.6% שומן שהוא לא בפיקוח, ואילו אנחנו רצינו שכאשר מדובר בקטגוריה שקיימים בה מוצרים בפיקוח - תהיה חובה למכור גם אותם בסמוך. לצערי הרב, זה נפל. ועדת הכלכלה גיבתה את ההצעה שלנו, המחוקק אמר שאפשר יהיה לשלב זאת בתקנות, אבל בסוף סירבו לכלול את זה. לא יהיה מנוס מחקיקה חדשה".
- יש מי שסבור שבמקום ירידת מחירים יתרחש התסריט ההפוך.
"אני מציע לבחון מי תוקף את חוק המזון ואם הוא לא מונע מאינטרסים שעניינם לתקוע את החוק. אם החוק יתבצע כלשונו, תהיה בשורה. מבחנו של כל חוק הוא מבחן הביצוע והיישום, והבעיה בארץ היא בפיקוח ובאכיפה שאנחנו נכשלים בה פעם אחר פעם. רואים למשל את היקפי הזלזול של בתי העסק בהצבת שילוט מוצרים בפיקוח".
- אתה אופטימי?
"אני לא מרשה לעצמי להיות אופטימי, אבל מצד שני אני לא פסימי. נצטרך לעקוב ולהתריע על כשלים".
- החוק מונע התערבות במחירים מצד הספק. מה דעתך?
"זה מהלך נכון שישחרר את השוק. בצורה כזו גם ניתן יהיה לבחון כל מקטע במחיר ולקבוע אם המחיר הסופי לצרכן מכילים רכיב רווח בלתי מוצדק. אני בעד הטלת חובת דיווח יותר נרחבת ממה שהיא היום כדי להוציא את המרצע מהשק. אין לי ספק שהמחיר מגלם רווחים בלתי מוצדקים, והיום לא ברור מי גורף אותם - הספק או הקמעונאי. ניתוק יאפשר יתר שקיפות".
- איך תיראה מפת היחסים בין הצרכן לבית העסק?
"החוק הוא לא חזות הכול. המסר שלי ממוקד במגזר העסקי: שנו את ההסתכלות על הצרכנים כעל פרה חולבת, ותתחילו לראות בהם שותפים. לצרכנים אני קורא להשוות מחירים. סעד עצמי בסופו של דבר הוא הדבר הכי בדוק. המחירים יירדו כשמוצרים יקרים יישארו על המדף".
אייל עופר, ממייסדי עמותת "ישראל יקרה לנו": "דרישות הצרכנים עברו דילול: אין בחוק פירוק מונופולים, ואין הסרת חסמי יבוא"
אייל עופר, ממייסדי עמותת "ישראל יקרה לנו" אופטימי יחסית, אף שהוא זוכר היטב שעיקרי החוק שעליהם דובר בוועדת קדמי דוללו עד מאוד מבחינת הצרכנים. הוא מאמין שיש דגשים בחוק שיכולים להיטיב עם התחרות, בעיקר ככל שהצרכן ישתף פעולה וינטוש את מוצרי המותגים המובילים.
"הרצון של הצרכן לרפורמה שהתגבשה במחאה הובילה למסקנות שהוציאה ועדת קדמי, אלא שהרצון של הצרכן דולל מאוד, עד שהתגבש להצעת חוק עם ארבעה סעיפים ששמו דגש על תחרותיות: לא היה פירוק מונופולים או הסרת חסמי יבוא ולא טיפול במכסות הייצור החקלאיות. בסופו של דבר, הגענו לוועדת הכלכלה עם גבולות גזרה ברורים".
- אתה חושב שהחוק הוא החמצה?
"ועדת הכלכלה עשתה עבודה לא רעה. במקומות רבים חוק המזון מכיל אלמנטים שיכולים להיטיב עם התחרות".
- כלומר הוזלת מחירים?
"כן, השאלה היא מתי. החוק מייצר זעזוע ביחסים שבין הקמעונאים לספקים הגדולים. לא נרגיש אותו היום ולא מחר. ייקח חצי שנה או שנה כדי שנראה איך הדברים באים לידי ביטוי. החוק נותן לרשתות כוח מול היצרנים הגדולים, אבל החלק החשוב לצרכנים הוא שקיפות המחירים - זה הכוח של הצרכן כלפי הרשתות. במקום שהן יפרסמו כמה מוצרים בולטים כמו עוף בשקל, הצרכן יוכל לבדוק מחירים של המוצרים שהוא רוצה. חבל שזה מתעכב בגלל שאת החלק של התקנות הגיש משרד האוצר באיחור. החוק לא היה מסובך, אבל התקנות סיבכו אותו".
- אילו נקודות תורפה אתה מזהה בחוק?
"החוק מגדיר שטחי מדף של 50% בלבד ליצרנים הגדולים, אלא שזה לא נעשה קטגוריאלית וזה גורף על כל החנות.
"אני הצעתי בתחילה לחלק ל-22 קטגוריות ראשיות, ואחרי כן הצענו שניקח 13 קטגוריות שבהן יש שליטה של 2-3 יצרנים, אבל משפטנים שישבו בצד השני טענו שזה יהיה מיקרו רגולציה ולכן הוחלט על משהו כולל. יכול להיות שוועדת הכלכלה תצטרך להתכנס ולהחליט להזיז את הרף ל-65%. אני מעריך שחצי שנה הוא פרק זמן שנוכל ללמוד אם הזעזוע מספיק".
- היכן מקומו של הצרכן בהצלחת החוק?
"לקנות פחות מהגדולים. קורה מצב שהרשתות נשחקות בגלל התחרות, הצרכן בקלות עובר למתחרה הזולה, אבל הבעיה היא שגם שם הוא קונה את אותם מותגים. מאז המחאה, היצרנים הגדולים התחזקו. הצרכן צריך להבין שהעיקר הוא לא איפה לקנות, אלא איזה מוצר מכניסים לעגלה. אחת הטענות שעלתה בדיונים היא שהצרכנים רוצים את מוצרי היצרניות הגדולות ולכן הם ששולטים על המדף, אבל זו ביצה ותרנגולת - הכוח של המדף הוא הכוח העיקרי, ולמרות כל האפליקציות עדיין הצרכן לוקח את מה שיש לו מול העיניים. 3 שנים מאז המחאה לא נכנסים אליי הביתה המוצרים של המונופולים - וזה אפשרי".
מיקי לפיד, יו"ר קבוצת צרכנות נבונה: "גבינות באירופה עולות חצי מחיר, וזה רק בגלל חסמי היבוא. זה כישלון של בנט"
מיקי לפיד, יו"ר קבוצת צרכנות נבונה, סבור כי יש כמה סעיפים בחוק שלא ניתנים לאכיפה, כמו למשל הפרק שעוסק ביחסי ספקים-רשתות: "לעומת זאת, אם יתרחש אי פעם פירוק מונופלים זה יהיה מהפך גדול, אבל זה דורש חקיקה נפרדת. הפרק שמונע מרשתות לשלוט באזורים מסוימים יעשה את העבודה משום שהוא ניתן לפיקוח ולשליטה.
"תחום שמצריך טיפול גם בלי חקיקה קשור למסי היבוא: לא יכול להיות ש-2000 משפחות שמתפרנסות מרפת יכפיפו לצרכים שלהם 8 מיליון איש. באירופה מעדני חלב וגבינות עולים שליש וחצי מחיר, וזה רק בגלל חסמי היבוא. זה כישלון של בנט, שלא חתם על צו שהיה בידיים שלו. אין לי ספק שזה יקרה, משום שזה מתחייב. ועדת קדמי דיברה על זה והחריגה את זה מהחוק הקיים. מספיק להציץ על הפריימריז של מפלגת העבודה ולהבין שמתישהו הדברים האלה יקרו - התחזקות אנשי המחאה לצד כניסת כחלון וטרכטנברג הם רמז לכל מי שיהיה ראש הממשלה הבא. חוק המזון הוא תוצר של המחאה החברתית, ואין ספק שהטיפול ביוקר המחיה יקרה במהלך הקדנציה הזו. הכול מתבשל לקראת הדבר הזה".
במישור הטכנולוגי, לפיד מזהה הזדמנות. חזונו הוא צרכן נבון שמשווה ומעדכן מחירים בסמארטפון, ולכן בעיניו הדגש בחוק הוא מאגר המחירים. עם זאת, "הכול תלוי ביישום. זה תהליך מורכב וייקח חודשים עד שהעסק יתממש. מאגר מחירים בסמראטפון צריך להתנהל כמו waze במרכול. גם ווייז בלי ציבור הנהגים לא שווה כלום. אם הטכנולוגיה תעבוד מצוין והצרכנים לא ייקחו בה חלק ולא ישתמשו בה - הלחץ לא יעבור מהצרכן לרשתות ומהן אל הספקים ואז לא נרוויח. אין לי ציפיות ש-7 מיליון צרכנים יילכו לסופר לפי מה שהסמראטפון יגיד להם, מספיק 50 אלף צרכנים פעילים, שידווחו".
- אז למה צריך חוק?
"היום אתרי ההשוואות מציגים מידע חלקי. מאגר מקיף מהווה בסיס נתונים רחב ואמין לא היה יכול להתקיים בלי החוק".
- נראה הוזלת מחירים?
"הכול תלוי בהירתמות של הצרכנים. בשבוע הבא נשב יחד עם ארגוני הצרכנות ונחשוב איך הופכים צבא של 50 אלף צרכנים עם סמארטפון ביד לכוח אכיפה".
איציק אלרוב, מייסד תנועת הצרכנים: "דינוזאורים כמו תנובה ושטראוס הצליחו לשמר את המצב הקיים"
איציק אלרוב, ממובילי המאבק ביוקר המחיה, לא מסתיר את תחושת ההחמצה. מבחינתו, עד שלא יתרחש מהלך של פירוק חמש היצרניות הגדולות, לא תהיה הורדת מחירים."אלה שמפחידים שהחוק הנוכחי יגרום להתייקרות מחירים, הם הגורמים ליוקר המחיה שהוביל לחוק המזון. היום הם מעוניינים להוביל גל התייקרויות נוסף, אבל לצרכן הישראלי נגמר הכסף. ב-2014 ירדו לראשונה היקפי הצריכה.
אם תהיה התייקרות, זה בגלל שלקראת הקמת מאגר המחירים הם ירצו להתחיל את תיעוד המחירים הרשמי עם רמת מחירים יקרה יותר, וזאת כדי שנקודת הפתיחה של השוואת המחירים תהיה גבוהה, ומחיר הפתיחה הגבוה הוא שייכנס לנו למודעות. אבל בסוף הם יבינו שלצרכנים נגמר הכסף. פעם אנשים קיטרו אך שילמו, היום לא: אם תהיה התייקרות יחפשו אלטרנטיבות, ותמיד תהיה צדיקה בסדום".
- החוק הוא החמצה?
"היה לחוק פוטנציאל אדיר לשנות את כללי המשחק ולייצר שוק תחרותי בעיקר במקטע היצרני שבו הריכוזיות גדולה, אלא שחמש היצרניות הגדולות חמקו ממנו. פיצול של החברות היה יוצר מהפכה צרכנית אדירה, אבל זה לא קרה ואנחנו נשלם על זה. ב-2011 גם ועדת קדמי הגיעה למסקנה שהמקטע היצרני הוא הריכוזי ביותר, ולמרות זאת דינוזאורים כמו תנובה או שטראוס הצליחו לשמר את המצב הקיים. לצרכן קשה לעקוב איזה מותג שייך לאיזו חברה. הוא חושב שיש תחרות, אבל בסופו של דבר הכסף נכנס לאותו הכיס".
- החוק יוביל להורדת מחירים?
"חוק המזון לא יגרום לירידת המחירים שהצרכן מחכה לה. התחרות שהבטיחו לא תגיע עד שלא יפורקו היצרניות הגדולות בדיוק כפי שהיה בארה"ב. ענף המזון כל-כך חולה שבמקום לטפל בו לעומק, שמו עליו פלסטרים למרות שוועדת קדמי שמה את הבעיות על השולחן. עסקנים מטעם החברות הגדולות הצליחו להסיר את האיומים".
- יש פער בין המסקנות עמן יצא החוק לדרך לבין היישום?
"ודאי, הפער גדול מדי. ההמלצות מרחיקות הלכת קוצצו, והתוצאה היא חוק פרווה".
- אתה נשמע פסימי.
"היחס שלי הוא אמביוולנטי: היה אפשר לעשות מהפכה כמו בסלולר, אבל בענף המזון, המגלגל 60 מיליארד שקל בשנה, בעלי אינטרסים דואגים לשמר את המצב. ב-2006 רמת המחירים בישראל הייתה נמוכה ב-20% מה-OECD, היום אנחנו יקרים ב-30% ויש מקרים שב-80%. אם היו נוקטים מהלכים שהיו מוזילים באמת את סל המזון המשפחתי, שעומד היום על 4,300 שקל בחודש, הכסף הזה היה הולך לדיור ולרווחה במקום לטייקון שמעלה מחירים וצוחק כל הדרך לבנק על חשבון הצרכן. הדבר היחיד שיעביר את המסר הוא צמצום הצריכה: מזה חוששים בעלי האינטרסים יותר מאשר ממחאה גדולה".