עו"ד רון גזית / צילום: יונתן בלום
משפט
- מתי ידעת לראשונה שתהיה משפטן?
"בגיל צעיר מאוד, כילד, כבר רציתי להיות עורך דין. קראתי הרבה, וסיפור וספר השפיעו עליי. הסיפור היה 'השטן ודניאל ובסטר'. סיפור מדהים של סטיבן וינסנט בנט על חוואי מניו-המפשייר שמכר את נשמתו לשטן תמורת נזיד עדשים. לימים בא השטן לגבות את חובו עם ממחטה ובה קולות. שואל החוואי: 'מה הממחטה הזו?' עונה לו השטן: 'אלה הנשמות שאני אוסף מכל אלה שמכרו'. ואז האיכר מבקש ארכה, ולוקח להגנתו את גדול עורכי הדין, דניאל ובסטר, שנאום ההגנה שלו, משכנע את השטן, בניגוד לכל הסיכויים, לוותר על החוב.
"בעקבות הסיפור הדמיוני הזה, אמרתי לעצמי בגיל 10-11: 'וואו, כזה אני רוצה להיות'. יש ילדים שרואים את עצמם באצטדיון מבקיעים גול מ-50 מטר בין החיבורים ו-50 אלף צופים צועקים 'יש!'; החלום שלי היה להופיע בפני חבר-מושבעים עוין, ולשנות את דעתם. זה נראה לי מדהים. יותר מאוחר, בגיל 15-16, השפיע עליי הספר 'בית דין' של קוונטין ריינולדס, על עו"ד סמואל ליבוביץ'; וכשהלכתי ללמוד משפטים, רציתי לייצג".
- מי היה בעל ההשפעה המעצבת ביותר על אישיותך כעורך דין?
"קודם כל, אמא שלי, רות ז"ל, שהייתה מחנכת ולימדה בבתי-ספר 'ילדים מפגרים', כך קראו לזה אז. היא חינכה אותי לצדק ולשוויון. כעורך דין, הושפעתי מאוד ממיכה ומרם כספי. הייתי סטאז'ר שלהם, צמוד לשניהם, הסתכלתי, שאלתי ולמדתי את צורת החשיבה, הסדר המופתי והכנת החקירות הנגדיות. עד היום, אני אומר לרמי עד כמה זה היה משמעותי עבורי.
"והדמות השלישית הוא ישראל קנטור, שותף במשרד כספי. כשפרש, עזבתי איתו, 10 שנים הייתי שותף שלו, והוא נתן לי את האיזונים הנכונים, שלא הכול מתחיל ונגמר במשפט, יש חשיבות להיסטוריה, לאמנות, לאנושיות, לתרומה. איש-אשכולות".
- מה העצה הכי טובה שקיבלת בקריירה?
"עו"ד קנטור נתן לי את העצה להקשיב הקשבה מלאה. ואני חושב שאני מצליח ליישם את זה. כשמישהו מדבר אליי, במיוחד דברים שאני מתנגד להם ושלא נעימים לאוזניי, נטיית הלב היא לחשוב על תשובה תוך כדי דבריו, עוד לפני שסיים. לפעמים, אנחנו מכינים את התשובות עוד לפני שדיבר. אך היכולת להקשיב הקשבה מלאה - ואחר-כך תשיב מה שתרצה - מאפשרת לך להגיע לתוצאות יותר טובות, כי זה גורם לך להביא בחשבון את האינטרסים של הצד האחר. כשהאיש קולט שאתה מקשיב לו הקשבה מלאה, כבר השגת חצי ממה שרצית. הוא חש שאתה קשוב לו, ולא שאתה מעמיד פנים.
"יש כמה אנשים שאני מזהה אצלם הקשבה מלאה, כי כשאני גומר לדבר, הוא שותק ומתחיל לענות רק אחרי 30 שניות. הוא מעבד ומשיב תשובה שיכולה להיות גם 'לא', אבל אני יודע שלקח בחשבון את מה שיש לי לומר".
- ומה העצה הגרועה שקיבלת?
"העצה הגרועה ביותר שקיבלתי זה לנקום. לעיתים הציעו לי חברים לנקום על דבר רע שעשו לי. קיבלתי את העצה - ולא מימשתי. כי ניסיון החיים לימד אותי, שנקמה ואנרגיות שליליות גורמות נזק, בראש ובראשונה, לנוקם. אצלי נקמה אינה אופציה".
- באיזה משפט שלא השתתפת בו היית רוצה להשתתף?
"זה קל. משפט אייכמן, לצדו של גדעון האוזנר, עם אותו נאום אלמותי, 'עימדי ניצבים כאן, בשעה זו, 6 מיליון קטגורים'".
- עם מי היית רוצה לעבוד?
"אני כותב ספר שנקרא 'מאחורי הקלעים'. הוא מספר על קייסים משמעותיים שבהם טיפלתי, ומה קרה שם מאחורי הקלעים, חלק יופיעו עם שמות כי עבר זמן, וחלק בלי. אני כותב כבר שלוש שנים, נמצא באמצע הכתיבה ואני צריך עזרה, עוזר ספרותי. וכמו בחלום על הבקעת הגול, אני רוצה שדוד גרוסמן ישקיע בי זמן ויגיד לי: 'בוא נראה איך ממשיכים מפה'".
- לו היית שופט, למי היית רוצה להידמות?
"אהרן ברק. הוא עשה את ההבדל. ברוב צניעותו, כתב באחד מפסקי הדין שהוא מקווה שתפיסת העולם שלו תהווה 'הערת שוליים', כלשונו, בין דפי ההיסטוריה. היכולת שלו לקחת את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ולצקת לתוכו תוכן ממשי של הגנה על זכויות המיעוט, ראויה להערצה. אני גאה להידמות לו".
- את מי היית שוכר לייצג אותך?
"בתחום של עסקאות והופעה בבג"ץ, הייתי לוקח את יגאל ארנון ז"ל. הייתי מעריץ שלו, כי הוא היה הכי קרוב לדניאל ובסטר. כוח השכנוע שלו, להעביר את השופט לצידו, היה עצום. היו לו עיניים חכמות והוא לא הסתכל בניירות, אלא בעיניו של השופט, כבש אותו, ולקח את הלקוח שלו, הרע, והפך אותו לטוב.
"ובחקירה-נגדית - את האחד והיחיד, שאין בלתו, דן אבי-יצחק. עבדתי איתו, ראיתי איך הוא עובד, צנטרליסט, מכין הכול בעצמו והולך ומצלם את הניירת. והחקירות שלו, דבר דבור על אופניו".
- מהו פסק הדין המשמעותי ביותר עבורך?
"פסק הדין מ-1993 של בנק המזרחי נגד מגדל אגודה שיתופית, הראשון שבו בית המשפט העליון קבע כי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הוא חוק-על, שמאפשר לבטל חוקים שעומדים בסתירה אליו. החוק נחקק ב-92', הערעור הוגש ב-93' ופסק הדין פורסם ב-95'.
"אני מייחס חשיבות עצומה לכך שלא תתאפשר במדינת ישראל פגיעה בזכויות אדם, מיעוט, חלשים ומוחלשים ונשים. השופט ברק הוא זה שהוביל את עיגון זכויות השוויון וחופש הביטוי בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ובית המשפט העליון אימץ את דרכו".
- יש לקוח שלא היית מייצג?
"לא הייתי מייצג אדם שנאשם על-פי עשיית דין בנאצים ובעוזריהם. לא את אייכמן ולא את דמיאניוק ודומיהם. הדבר עבר לי בראש כאשר שפטל לקח על עצמו לייצג את דמיאניוק, על אף שזיכה אותו".
- מה הדבר הכי מפחיד בלהיות עורך דין?
"אני לא מזהה משהו מפחיד, אבל יכול להגיד שקשה לעיתים להסביר ללקוח את הפער בין צדק למשפט, או מוסר ומשפט - יש פער מובהק בין השניים. הלקוח מרגיש מאוד צודק, ואני יכול להבין אותו, אבל המשפט לא נתן לו מענה. אני צריך להסביר לו, אבל זה קשה".
- מה הדבר הכי גרוע שעלול לקרות לך בבית המשפט?
"קרה לי פעם אחת. הופעתי בעליון בתיק חשוב, וכבר בתחילת הדיון התברר לי שלא היכרתי תקדים שיצא בעליון יומיים-שלושה קודם לכן, ושהפך את ההלכות. להגנתי, זה קרה לי לפני שכל הפסיקה נכנסה לאינטרנט ולא הייתה רשלנות בכך שלא חיפשתי. השופטים שאלו אותי בנימוס: 'אדוני ודאי ער', ואני לא שיקרתי: 'אני לא ער'. המתמחה נתן לי לקרוא, ואחרי כמה דקות הורדתי את הראש ואמרתי: 'אני חוזר בי מהערעור'. זו הייתה תחושה מביכה".
- האם יש לך טקס הכנה קבוע לפני הופעה בדיון חשוב?
"מדיטציה. אני עושה מדיטציה מדי יום. ולפני משפט אני עושה מדיטציה קצרה של שלוש-חמש דקות. הריכוז מאפשר לי לנהל את המשפט עם שימת לב לפרטים ושקט נפשי".
- לו היית יכול לנוע בזמן, באיזו תקופה של המשפט הישראלי היית בוחר לפעול?
"אני לא צריך לנוע, הייתי שם. אני עורך דין הרבה שנים, והיה יותר נעים להופיע בבית המשפט, ואני מופיע הרבה, בשנות ה-70 וה-80, הן בשל אורך הרוח של השופטים והן בשל רמת עורכי הדין המתדיינים.
"אבל אם צריך לבחור, הייתי רוצה להופיע בעוד 20 שנה. מהפכת המחשוב והמידע תהפוך את המשפט למשהו אחר לחלוטין מבחינת דיני הראיות והפרוצדורה והשפעה על המשפט המהותי. הדור הצעיר מוותר מרצון על הפרטיות. זו תהיה מהפכה שהמשפט לא יכול להכיל, ואני חושב שלא אכיר אותו".
- איזו דמות היסטורית היית רוצה לייצג?
"את רוזה פארקס. 1955. עולה על אוטובוס במדינת אלבמה בארה"ב, שם יש חוק שאומר: קדמת האוטובוס ללבנים, מאחור שחורים. פארקס יושבת במושב קדמי, מתבקשת לעבור לאחור, מסרבת, נעצרת, מועמדת למשפט על הפרת הסדר הציבורי, ומורשעת. ואז, פותח מרטין לותר קינג במערכה, ומחרים את כל קווי האוטובוסים לשחורים בעיר מונטגומרי. פארקס עצמה מערערת לבית המשפט העליון. היה שם קייס להוכיח שההפליה סותרת את חוקת ארה"ב, וזה הצליח. פארקס זוכתה, העליון קבע שהחוק 'מפלה לרעה ומנוגד לחוקה'".
- לו היית פורש כיום מהמקצוע, מה היית עושה במקום?
"השאלה לא תיאורטית אלא מעשית - אני בתהליך פרישה. ובד-בבד עם החפיפה, משקיע זמן בעולם העסקים. אני עדיין עושה בוררויות וגישורים, ממשיך לשמש כדירקטור בבנק המזרחי, וכותב ספר. חבלי הלידה החדשים קשים".
- ספר בדיחה על עורכי דין שמצחיקה אותך.
"שמעתי מעורך דין אנגלי: עורך דין עולה במעלית ופוגש לקוח בדרך למשרדו. הלקוח, מתוך נימוס, אומר לו: 'מזג-האוויר טוב, נכון? ואני לא שואל אותך, אני אומר לך'. עורך הדין מביט תמה בלקוח ושואל: 'למה אתה אומר זאת?'. הלקוח: 'כדי שלא תשלח לי חשבון על תשובתך'. זה אופייני לחבר'ה באנגליה ובארה"ב. על כל דבר שולחים חשבון".
אנושיות
- מה מצחיק אותך?
"הכול. אני צוחק בקלות. אני אדם שמח. הרבה דברים מצחיקים אותי. בדיחה טובה. נקרעתי מצחוק מהסדרה 'רמזור'. הסרט 'דג ושמו ונדה', עם ג'ון קליז, מצחיק נורא. חבורת מונטי-פייתון. 'המלון של פולטי'. שייקה אופיר. הגשש החיוור. אני קורא הרבה, וצוחק בקול רם. כשאני מתחיל לשאוג, צוחק בקולי-קולות, אנשים מסתכלים עלי".
- מה מעציב אותך?
"אני אדם אופטימי מטבעי, אבל חילוקי הדעות בין יהודים מעציבים אותי מאוד. הקוטביות בעם מדאיגה אותי מאוד. ואני רואה, בחשש גדול, לאן אנחנו הולכים".
- מה מרגש אותך?
"זה מאוד אישי. ההתקדמות וההצלחה של הילדים שלי מרגשת אותי ברמה האישית".
- מה גורם לך להרגיש טוב עם עצמך?
"תרומה והתנדבות. אני מעניק עזרה משפטית חינם לאלו"ט. והתחושה שאני מקבל כשאני עוזר למי שזקוק, היא תחושה מצוינת".
- מה מכעיס אותך?
"אלימות ואטימות. ושחיתות שלטונית. כשאני מופיע בפני בעל שררה, הן כאזרח והן כמשפטן, ואני רואה, לעתים קרובות מדי, הקשבה למראית-עין לטענות שנשמעות, זה מאוד מרגיז אותי".
- על מה אתה מתחרט?
"רק על דבר אחד, משהו שחוזר אליי הרבה: כשאבי ז"ל, מרדכי, שכב על ערש דווי באיכילוב, הלכתי לפגישה דחופה, ועד שחזרתי הוא מת. נורא התחרטתי על זה. זו הייתה טעות שלא נשארתי לידו, והחזקתי את ידו ברגע הפרידה".
- על מה לא תסלח?
"אני קודם כל סלחן מטבעי ולא נוטר טינה לאיש. הדבר היחיד שעליו אני לא מסוגל לסלוח, או להכיל, זו השואה. לרצוח 6 מיליון יהודים, מתוכם מיליון ילדים, זה דבר בלתי נסלח ומטריד נורא".
- מהי החולשה הכי גדולה שלך?
"נאיביות. כעורך דין, אני מאוד מסודר ויסודי. כאדם פרטי, אני לוקה במתן אמון רב מאוד בבני-אדם. לעיתים נכוויתי מזה".
- מה עשוי לשבור את רוחך?
"מחלה קשה של אחד מילדיי".
- מתי בכית בפעם האחרונה?
"עכשיו, כשדיברתי איתך על אבא שלי, הייתה לי לחלוחית וזלגה לי דמעה. ובכי תמרורים, כשקברתי את אמי לפני שנה".
- מתי צחקת בפעם האחרונה?
"אני צוחק כל הזמן. אוהב לצחוק".
- למי אתה מתגעגע?
"לאבא שלי. היה סטנדאפיסט, איש מצחיק, אופטימי וחסר גבולות. אני מתגעגע להיות איתו. אם הוא היה נולד היום, הוא היה אדיר מילר".
- מהו בעיניך האושר המושלם?
"אין דבר כזה. יש את היכולת להגיע להרגשה של שלמות וסיפוק לאורך זמן. יש רגעי אושר. אין אושר רציף, מושלם".
אנשים
- מיהו גיבור ילדותך?
"עד גיל 10 אלה היו טרזן, בוק ג'ונס, ביל קרטר. מגיל 14 כבר קראתי ספרים יותר משמעותיים, אז טרומפלדור, בן-גוריון, משה דיין, בנימין-זאב הרצל. אהבתי את ביאליק, השירים והסיפורים שלו הרשימו אותי. בשלב מאוחר, כשקראתי ביוגרפיות וספרים על דיין והרצל, ההערצה שלי אליהם התאזנה, כי ראיתי את המחיר שקרוביהם שילמו עבור הצלחתם. אני לא חי עם זה בשלום. אני מבין שצריך להקדיש זמן עצום, אבל חשוב לשמור על המשפחה".
- מי מעורר בך השראה?
"הדסה בן-עתו, חברה קרובה שלי ושופטת עליון בדימוס. עזבה את כס השיפוט כדי לכתוב את הספר על עלילת הדם שהפכה לפרוטוקולים של זקני ציון, 'השקר מסרב למות'. הספר תורגם להרבה שפות והפך לבעל חשיבות היסטורית עבור העם היהודי. הייתה לי הזכות ללוות אותה לכל אורך הדרך, החל מעבודת המחקר וכלה בכתיבתו ובהוצאתו לאור. מעבר לכך, הדסה היא אישה יוצאת-דופן בחוכמתה, ולכן היא מודל לחיקוי. לקחתי על עצמי לעשות מהספר סרט עלילתי בינלאומי. יש לנו מפיק, אבי נשר כתב את התסריט, ואנחנו נמצאים בשלבים מתקדמים. אני מקווה שהסרט ייצא בקרוב".
- לו היית יכול להיוולד מחדש, מי היית רוצה להיוולד?
"דמות מרתקת שהייתי שמח להיות היא - לאונרדו דה-וינצ'י. שילוב נדיר בין אמנות, ספרות, פיסול, לצד המצאות מדהימות בתחומים המעשיים ביותר. דמות לחיקוי".
- לו היית יכול להיוולד מחדש כאל מן המיתולוגיה, באיזה אל היית בוחר?
"זאוס. היה אחראי על הרעם ועל הברק, על הצדק ועל המשפט".
- באיזו תקופה היסטורית היית רוצה לחיות? או לבקר?
"לזמן קצר. לשבוע. הייתי שמח לבקר בבית-המקדש, ארמונו של שלמה המלך. מרתקת אותי הזכות להיכנס לקודש-הקודשים, היכן שהארון נמצא".
- אם היית קורא מחשבות, את מחשבותיו של מי היית רוצה לקרוא?
"של אוטיסט. אני חושב שיכולת החשיבה של אוטיסט גבוהה, אולי אפילו נורמטיבית".
החיים
- מה מניע אותך לקום בבוקר?
"אנרגיות פנימיות חזקות. שמחה ליום החדש".
- מהו הריח או הניחוח האהוב עליך?
"וניל, ובושם טוב".
- והשנוא?
"בושם רע".
- מהו המאכל האהוב עליך?
"חומוס טוב, בחומוסייה טובה, עם פיתה וחמוצים".
- מהו הצליל האהוב עליך?
"כינור. ואחריו פסנתר".
- מהי הקללה האהובה עליך?
"אני מסנן מפעם לפעם 'שיט', אם עשיתי מעשה טיפשי ונתפסתי בקלקלתי".
- בעבור מה תסכן את חייך?
"לו הייתי במצב שהייתי צריך לסכן את חיי עבורי קרובי משפחתי מדרגה ראשונה, לא הייתי מהסס".
- מה חסר לך בחיים?
"זמן. שלא אספיק לקרוא את כל הספרים".
- כיצד היית רוצה למות?
"מיתת נשיקה. ללכת לישון ואולי לא להתעורר, בלי לגרום סבל לסביבה".
עו"ד רון גזית
בן 63. נולד וגר בתל-אביב. נשוי לאלונה (45, מכינה זרי פירות מעוצבים), אב לשלושה: מדרורית ורטהיים - ארז (34, עורך דין, ייזום פרויקטים של בנייה); ומאלונה - עומר (14) ונויה (12)
מייסד ושותף בכיר במשרד עורכי הדין רון גזית, רוטנברג (מ-1985), בתהליך של העברת חלקו לשותפיו עד אוגוסט 2015. לשעבר ממלא-מקום ראש לשכת עורכי הדין. פעל להקמת שידורי קשת וחברת פרטנר. לקוחות: קוקה-קולה, מיקרוסופט, רכבת ישראל, נמל אשדוד, רשות השידור
תיקים: זכה בבג"ץ בהרכב מורחב שהכשיר את שידורי ערוץ פלייבוי