המינוי השנוי במחלוקת של עו"ד דני נוימן, פרשן הכדורגל של הערוץ הראשון, לתפקיד בורר בהתאחדות לכדורגל - עורר לא מעט סימני שאלה בשבוע החולף סביב תפקודה של המערכת המשפטית בהתאחדות. אבל מתברר כי זהו אינו סימן השאלה היחיד שעומד על הפרק: בשבועות האחרונים נרשמות פניות מצד מספר עורכי דין המייצגים כדורגלנים, בעלי תפקידים ומועדונים בכדורגל הישראלי - בנוגע לגביית שכר-טרחה מוגזם לכאורה מצד הבוררים של ההתאחדות. זאת בניגוד לתקנון המוסד לבוררות והנחיות שיעור הגבייה המקסימלי שהוציאה נשיאות בית הדין של ההתאחדות.
על-פי ההנחיה המעודכנת ביותר שהגיעה לידי "גלובס", שנכנסה לתוקף ב-15.09.2011, שכר-הטרחה המקסימלי של בורר יעמוד על 400 שקל לשעה (לפני מע"מ) בתביעות של עד 30 אלף שקל; 500 שקל לשעה בתביעות של 30-100 אלף שקל; 600 שקל לשעה בתביעות של מעל 100 אלף שקל. כמו כן, מספר שעות לחיוב בשכר בורר לא יעלה בכל מקרה על 6 שעות (בתביעות של מעל 100 אלף שקל).
בפועל, בוחרים בוררים לגבות שכר-טרחה גבוה יותר באופן משמעותי ביחס להנחיה של נשיאות בית הדין. כך למשל מביא אחד המתלוננים, עו"ד בנימין פרידמן, דוגמה של הבורר עו"ד בנימין טמיר, שבתיק של כדורגלן קטין שתבע שחרור מקבוצתו, עירוני רמת-השרון, גבה מאבי הכדורגלן ומהמועדון 1,200 שקל לשעה, ובסך-הכול 8,496 שקל כולל מע"מ. הבורר טמיר קבע בפסיקה שלו, שניתנה בסוף החודש שעבר, כי הקטין יוכל להשתחרר מרמת-השרון תמורת תשלום של 9,000 שקל שישלם למועדון - כלומר, מדובר על תביעה מהקטגוריה הראשונה והזולה ביותר (עד 400 שקל לשעה שכר-טרחה).
במילים אחרות: עו"ד טמיר גבה תשלום שעתי גבוה פי שלושה ביחס לרף המקסימלי שהונחה על-ידי נשיאות בית הדין. לטענת עו"ד פרידמן, שייצג את הקטין בתיק הנ"ל - התקיימו בסך-הכול שני דיונים בנושא, שארכו יחד שעתיים וחצי בלבד. ה"תמחור" של טמיר עמד למעשה לפי מפתח של 6 שעות עבודה.
"כדורגלנים ומאמנים רבים בליגות נמוכות, כאלה שלא משתכרים מיליונים וגם לא עשרות אלפי שקלים בחודש - פשוט מוותרים על כסף שמגיע להם עקב שכר-הטרחה המנופח הזה", אומר גורם המעורה בפרטים. "הם מעדיפים מראש לא להיכנס להליך משפטי שלא יהיה להם דרך לממן אותו, הליך שפשוט שם אותם בסכנה להפסיד עוד יותר כסף".
מלבד שכר-הטרחה, במעמד פתיחת התיק, על התובעים במוסד לבוררות לצרף אגרת פתיחת תיק בסך 1,800 שקל. כמחצית מהסכום מגיע אל הבורר, שמקזז אותו מאוחר יותר משכר-הטרחה שהוא גובה; המחצית השנייה נשארת בידי ההתאחדות לכדורגל, על אף שבפועל מעורבותה בהליך הבוררות היא מינימלית וטכנית בלבד, וכיוצ"ב הוצאותיה הכספיות.
תגובת ההתאחדות לכדורגל: "במקרה המתואר, הצדדים הסכימו, ויש פרוטוקול בעניין, על שכר-טרחה גבוה יותר. ההנחיה לבוררים לעניין שכר-הטרחה מ-2011 אומרת, כי ניתן לחרוג משכר-הטרחה בהסכמת הצדדים. במקרה ששכר-הטרחה שהציע הבורר לא היה מקובל על המלין, הוא היה רשאי לסרב לכך והיה מופנה לבורר אחר. התלונה בעניין, וזה רחוק מלהיות מפתיע במקרה האמור, הגיעה רק כאשר נדרש לשלם את שכר-הטרחה, וזה כמובן מעיד על טיבה ועל כשרות המניעים של המתלונן.
"ההתאחדות גובה אגרה בסך 1,800 שקל עבור פתיחת תיק ומעבירה חלק ממנה לבורר (885 שקל) וחלק נשאר אצלה (915 שקל) לטובת טיפול בתיק. תפעול של תיק רחוק מלהיות פשוט כפי שמנסה המלין לתאר: יש צורך להזין מידע במערכת ממוחשבת לגבי מצב התיק בבוררות ולפורטל הקבוצות, קיים גם תפעול יישום הפסק בסוף ההליך מול הרשות לבקרת תקציבים ואגף רישום ליגות חובבניות במקרה שהבוררויות לא משולמות בתום ההליך".