תא"ל דרור פרידמן / צילום: דובר צה"ל
"הכל פה תוסס ולא רגוע", אומר תת-אלוף דרור פרידמן, ראש מספן ים של חיל הים, כשהוא מספק סקירה עדכנית על המצב בגבולות. "גזרת עזה תמיד דינמית ואחרי מערכה ארוכה בקיץ האחרון, כבר נשמעים קולות מסביב למה שמכונה 'טפטופים' על המערכה הבאה ועל אופן התגובה. מהגזרה הצפונית נשקף איום גדול יותר: אנחנו נמצאים כבר הרבה זמן במצב של סטטוס-קוו בצפון, למעשה מאז סוף מלחמת לבנון השנייה ב-2006. בניין הכוח של חיזבאללה בהחלט יותר מאיים מבחינת ההיקפים והטווחים. אם יהיה שם משהו, זה יהיה משמעותי יותר מגזרת עזה".
זה ראיון ראשון של תא"ל פרידמן מאז שנכנס לתפקיד ראש מספן ים בעיצומו של מבצע "צוק איתן". אתמול, שעות בודדות לפני התקיפה האווירית המיוחסת לישראל בסוריה שבה חוסלו אנשי חיזבאללה ובהם ג'יהאד מורנייה, פרידמן עדיין דיבר על האיומים מכיוון לבנון ממקום נוח יחסית, של שגרה. אלא שבינתיים, הכוננות והדריכות בישראל הועלו: החשש הוא שחיזבאללה יתאושש מהמכה שספג אתמול ברמת הגולן ויבקש לנקום בישראל.
זאת, ימים אחדים לאחר שמנהיג הארגון השיעי, חסן נסראללה, כבר התרברב ואיים שבעימות הבא עם ישראל יפעיל נשק "שובר שוויון" חדש שברשות ארגונו ויכבוש חלקים מהגליל. באיומים קודמים שלו, שעלו ממעמקי הבונקר שבו הוא מסתתר מאז מלחמת לבנון השנייה, סימן נסראללה את אסדות הגז הטבעי שבים התיכון כמטרה לגיטימית מצד ארגונו. הנחת העבודה של צה"ל היא שאת האמצעים, כמו טילי חוף-ים מסוג יאחונט שבכוחם להסב פגיעה הרסנית באסדות ובכלי שיט ישראליים, כמו גם בנמלי ים ובתשתיות חיוניות אחרות - הוא קיבל כבר לפני שנים מסוריה.
"יש לנו תשובה טובה וסבירה לכלל האיומים בזירות הלחימה", אומר תא"ל פרידמן ביחס לאיום טילי היאחונט.
ניסיונות לפגוע במתקני הגז בים התיכון מוכרים לצה"ל גם מ-50 ימי מבצע צוק איתן. חמאס התרברב בירי של רקטה לעבר האסדות - סימן ברור לאן ארגון הטרור מעזה חותר ושואף. "כפי שהיו ניסיונות לשגר רקטות לעבר ישראל, היו גם ניסיונות לירות לים וגם לעבר כלי השיט שלנו", מספר תא"ל פרידמן.
- באופן שהעמיד את כלי השיט הישראליים או את מתקני הגז בפני סכנה ממשית?
"לא באופן שהיווה איום משמעותי שלא ידענו להתמודד איתו. אבל כפי שאנו עושים כל הזמן מאמץ לשפר יכולות לחימה, גם האויב ינסה להיות בעתיד יותר מדויק בהקשר הזה. ואם יהפוך לכזה, גם אז יש לנו מענה הולם למצב כזה".
כשפרידמן מדבר על "מענה הולם" ועל יכולות, הוא מבטא בעיקר את אחד מתהליכי ההתעצמות המשמעותיים בתולדות חיל הים, שעדיין נמצא בעיצומו: הצטיידות בצוללות דולפין מתקדמות שמרחיבות משמעותית את כושר הפעולה של החיל מול כל זירה שישראל מתעניינת בה; הצטיידות בספינות סיור מהירות וחזקות יותר למשימות של ביטחון שוטף (בט"ש); קליטת מערכות מכ"ם חדישות, שמרחיבות את יכולות השליטה של החיל על המתרחש במרחב הימי; קליטת מערכות הגנה חדישות, שאמורות לעשות לטילים מאיימים כמו יאחונט, את מה שעושה כיפת ברזל לגראד.
מדובר בתהליך שנמצא בהתהוות, ויושלם כנראה רק סביב שנת 2020, אז יקלוט חיל הים את 4 ספינות המגן שהוא מבקש כבר שנים ארוכות למען העמדת מערך הולם ורלוונטי להגנה וסיור בתחום המים הכלכליים ועל אסדות הגז הטבעי. הספינות האלה יישאו על סיפונן את מערכת הטילים המתקדמת של התעשייה האווירית, "ברק 8", המחוברת למכ"ם המכונה "אדיר". ברק 8 היא מערכת טילים ורסטילית שבכוחה להגן על כלי שיט ועל תשתיות חיוניות כמו אסדות הגז מפני מגוון של איומים: ממטוסי קרב המאיימים לתקוף אותם ועד למגוון רחב של טילים מהאוויר, מהים ומהיבשה.
מלחמת צוללות
עד לפני כמה חודשים קיים משרד הביטחון תהליך של מכרז בינלאומי במספנות ברחבי העולם בניסיון לקבל הצעות אטרקטיביות להספקת ספינות המגן שכל כך נחוצות לפעילות השוטפת של חיל הים במים הכלכליים. מנכ"ל המשרד, האלוף (במיל') דן הראל, עצר את המכרז על רקע פתיחת מו"מ עם גרמניה לגבי הספקת כלי השיט הנחוצים. החלטה תתקבל רק בסוף השנה. מרגע קבלת ההחלטה, יעברו 4 שנים להספקתן ולהתאמתן לצרכים הביטחוניים של ישראל.
"הספינות האלה יהוו מרכיב מרכזי בהגנה על המים הכלכליים, גם מבחינת היכולת שלהן לשאת אמצעים מתאימים שיעשו אינטגרציה של כלל היכולות המבצעיות של חיל הים, תוך הפעלת אש בשיתוף פעולה עם זרועות האוויר והיבשה. כשמדברים כאן על 'מים כלכליים', צריך להבין שבבת אחת חיל הים קיבל מתחת לאחריותו שטח גדול לפעילות, שהוא כמעט פי שניים משטחה של מדינת ישראל. בתוך המרחב הזה, עלינו לקיים פעולות ניטור והגנה בכל עת. המצב הזה מצריך הפעלת סט שלם של אמצעים, ולא רק ספינות מגן. אנחנו לא שואפים לספק הגנה נקודתית למתקן בודד: אנחנו רואים בשנים הקרובות כמות שהולכת וגדלה של מתקנים שיחייבו הגנה בים, כך שאנחנו מדברים על תפיסת הגנה כוללת באותו מרחב", אומר.
בתפקידו הקודם תא"ל פרידמן היה מפקד בסיס אשדוד של חיל הים ולפני כן מפקד שייטת 13. בתפקידו הנוכחי הוא אמון, בין השאר, על הפעלת הכוח של החיל הלבן והמשך ההעצמה שלו. הנוכחות שלו - או של קצינים בכירים אחרים מהחיל באחד הדיונים הביטחוניים השבועיים המסווגים ביותר שמקיימים ראש הממשלה ושר הביטחון - במו"גים (מבצעים וגיחות) מבטאת את הנפח האדיר שבפעילות כוחות הים. "50% מכלל הפעילות המבצעית של צה"ל נעשים בידי חיל הים, או שהחיל מעורב בה. לא כל מבצע שנעשה הוא מבצע אנטבה, אבל חיל הים נמצא כל הזמן בפעילות כזאת או אחרת", אומר פרידמן.
צי צוללות הדולפין, שחיל הים מרחיב בשנים האחרונות, מאפשר את המעורבות הזאת: ב-2014 נקלטה הצוללת הרביעית, אח"י תנין, החמישית תועמד לרשות חיל הים במהלך השנה ובשנת 2016 תגיע הצוללת השישית - כולן תוצרת מספנות קיל שבגרמניה. ממשלת גרמניה מממנת שליש מהעלות של כל צוללת, כשמחירה של צוללת אחת הוא כמיליארד שקל. זאת, על רקע טענות לגבי הצורך בצוללת השישית, שכביכול ההחלטה על רכישתה התקבלה בניגוד לעמדת הגורמים המקצועיים בצה"ל.
- האם חיל הים זקוק לצי כזה של צוללות?
"כן. חלק גדול מהדברים אינני יכול לפרט, אך הצורך בצוללות האלה נגזר מהביצועים שאנחנו נדרשים להם. החלטה על רכש של כלי כל כך יקר כמו צוללת לא מתקבלת בהינף יד ובלי חשיבה עמוקה. אם לא היה בצוללות האלה צורך מבצעי, לא היו קונים אותן. הרבה אנשים נוטים למקד את הדיון בכמות הפלטפורמות, אך הכמות הזאת מאפשרת לחיל הים לקיים את הפעילות המבצעית שנדרשת מהחיל והקיבולת גדלה בפי שניים. כך, ניתן לקיים בו זמנית כמה מבצעים ובשעת הצורך לעמוד מול מספר רב יותר של יעדים".