כסא גלגלים / צילום: shutterstock
החודש תהא זו השנה ה-57 לצאתו לדרך של "מצעד הפרוטות" של עמותת איל"ן, עת יצאו ילדי בתי הספר למבצע התרמה מדלת לדלת בכל רחבי הארץ. תחילת הדרך הייתה בסיוע לנפגעי מגפת הפוליו וכיום עזרה ללוקים בשיתוק מוחין.
למצוקתם של אנשים עם מוגבלויות, כמו גם לאתגרים בפניהם הם עומדים, נחשפתי עת נבחרתי לשמש כיו"ר הנהלת איל"ן לפני כשמונה שנים. אולם, מלאכת גיוס התרומות הופכת קשה מיום ליום. מדי שנה חלה ירידה בתמיכת הגורמים הממשלתיים בעמותות, המדינה "שמחה" להשתחרר מזה ומקווה שהסוס יתרגל לשתות פחות - ולבסוף אולי לא לשתות בכלל. ומה יקרה כאשר התרומות תחדלנה? האם נפסיק לקיים את מטרותינו - שיקום הנכה ושילובו בחברה?
המדינה חייבת להתעורר. כבוד השופט העליון חנן מלצר כתב: "על החברה להתאים עצמה לאנשים עם מוגבלויות, כדי לאפשר את שילובם בכל תחומי החיים. אם מקום העבודה אינו נגיש לאדם בכסא גלגלים - הבעיה אינה בלקותו של האדם אלא בתכנון הלקוי של מקום העבודה".
והנה, השנה נפל דבר. נחתם הסכם קיבוצי בין הארגונים העסקיים להסתדרות המחייב העסקת אנשים עם מוגבלויות. בעקבותיו ניתן צו הרחבה על ידי השר בנט ובסופו של דבר התקבלה החלטת ממשלה שהונחה על ידי השר יאיר לפיד המחייבת גם את המדינה לנושא.
בפגישתי עם אבי ניסנקורן לפני כשנתיים עלה הרעיון להוביל להסכם קיבוצי מחייב להעסקת אנשים עם מוגבלויות במגזר העסקי. בצעד אמיץ החליטה נשיאות הארגונים העסקיים לאמץ המלצתנו ומינתה אותי לדון עם ההסתדרות על עיקרי ההסכם.
המתווה היה ברור. אין לערב את המדינה שכן זו דרך בטוחה להקמת ועדות וקבורת חמור לרעיון צודק. יש ללכת בדרך בני ישראל - "נעשה ונשמע". היתר ייפתר במהלך הזמן.
מדובר בהסכם בעל חשיבות מוסרית, ציבורית וכלכלית רבה, שיש בו כדי לעזור בשילובם של בעלי מוגבלויות בקהילה בהיותם גורם תורם שווה ערך לכלכלה.
אך הקרב רק מתחיל. עתה יש לוודא שלא ישאר כאות מתה. אין להסתפק בצווי הרחבה ובהחלטת ממשלה. את אלה קל להפר בוודאי כאשר יכולת האכיפה כה מוגבלת.
ללא תוכנית ברורה לחינוך מגיל ינקות והטמעת הצורך בשינוי תפיסתי בציבור כי אדם בעל מוגבלות הינו שווה ערך וזכויות לכלל הציבור מהלך זה עתיד להיכשל. כבר כיום אני מקבל תגובות זועמות ממעסיקים בסגנון "מה עשית?". ציבור המעסיקים עדין רואה בכך נטל ולא זכות. אנו באיל"ן הגברנו את פעולות ההסברה לציבור המטופלים ברחבי הארץ ופועלים להקמת מרכז השמה אשר ירכז פניות מצד ציבור המעסיקים ודורשי העבודה.
על משרד הכלכלה האמון על נושא התעסוקה לצאת במסע פרסום, כך גם משרד החינוך שצריך לחדד בתוכנית הלימודים את חשיבות קבלת השונה ושילובו כשווה זכויות.
יש להיות קשוב לבעיות המתעוררות אצל המעסיקים ולהתאים דרישות החוק לסוגי העבודה השונים, אך יחד עם זאת לנקוט בצעדים נגד מעסיקים שאינם מקיימים את הוראות הצו.
הכותב משמש כיו"ר איל"ן, נשיא לה"ב וחבר נשיאות הארגונים העסקיים בהתנדבות. מיוזמי המאבק לשילוב אנשים עם מוגבלות בתעסוקה