פנסיה / צלם: ניצן דבי
1. זו דרמה, ממש דרמה. אתמול סיכם רון שטיין, כתב הביטוח של "גלובס", את התשואות היפות של אפיקי החיסכון הפנסיוני בחמש השנים האחרונות (תיהנו מתפיחת החסכונות אבל היזהרו, זה לא יחזור על עצמו בחמש השנים הבאות). במקביל לתשואות סיכם "גלובס" את הירידה ההדרגתית והעקבית בדמי הניהול של אפיקי החיסכון ארוך הטווח המגוונים, ושם מסתתרת לה הדרמה האמיתית שהתרחשה בתחום בשנים האחרונות.
כזכור, ההשלכות המעוותות של ועדת בכר, ועדת ההון-שלטון-עיתון, שנולדה בין היתר משיקולים מסחריים של "עיתונאים" שחמדו את תקציבי הפרסום של בתי ההשקעות וחברות הביטוח, הקפיצו את דמי הניהול בקופות הגמל מרמה של כ-0.6%-0.7% בממוצע לרמה של כ-1% בממוצע. הצרכנים החלשים משלמים את התקרה בחוק שעמדה אז על 2%.
"גלובס" הקדיש לבעיה הזאת עשרות מאמרים, עשרות כתבות ועשרות תחקירים שהצביעו על ההתנפחות הלא מרוסנת של דמי הניהול וקרא לתופעה "הרוצח השקט של הפנסיה" ו"עושק דמי הניהול". דרשנו בעקביות מהאוצר לבצע רפורמה מקיפה בתחום במטרה לתקן את התוצאות הקשות של ועדת בכר, ובעקבות הקמפיין האינטנסיבי של "גלובס" הרפורמה אכן יצאה לדרך במהלך 2012 (עדיין לא רפורמה מושלמת) והתקרה בקופות הגמל ירדה מ-2% ל-1.05%. התוצאות מונחות לפניכם בגרף המצורף: צניחה מרמת דמי ניהול של כ-1% בממוצע ב-2009 למשהו כמו 0.66% בלבד בשנת 2014. מדובר בירידה של כ-35% (!) בדמי הניהול.
מי שהדברים נראים לו כמו שברי אחוזים לא משמעותיים מוזמן לחשב כמה הם 0.35% בממוצע חיסכון בדמי ניהול שנתיים על היקף חסכונות של כ-186 מיליארד שקל. ובכן, נחסוך לכם את החישוב: מדובר בחיסכון של 650 מיליון שקל בשנה לפחות. אבל הדרמה היא הרבה יותר משמעותית, כיוון שהדיון הציבורי שעורר "גלובס" לחץ את כל השחקנים בשוק הפנסיוני להוריד את דמי הניהול, וכך הירידה בקופות הגמל זלגה גם לאפיקים הפנסיוניים האחרים, כמו קרנות השתלמות וקרנות הפנסיה החדשות.
החיסכון המצטבר לצרכנים, אם כן, מגיע עד 2 מיליארד שקל בשנה, ובראייה רב-שנתית קדימה מדובר בעשרות מיליארדים. נכון, יש עוד כברת דרך לעשות: הצרכנים החלשים והלא מוגנים משלמים עדיין דמי ניהול גבוהים מדי, הצרכנים בביטוחי המנהלים שבויים בדמי ניהול מנופחים, והיחסים בין סוכנויות הביטוח למעסיקים עדיין זקוקים להסדרה. אבל בתור התחלה זה לא רע והתוצאות מדברות בעד עצמן.
זה בדיוק הזמן להזכיר, למי שכבר הספיק לשכוח או למי שמנסה לשכתב את ההיסטוריה, מי קידם את ועדת בכר תחת סיסמת "האינטרס הציבורי", בעיוורון מוחלט להשלכותיה; מי עמד בצד ומי עמד מנגד בזמן ש"גלובס" יצא לקמפיין חסר פשרות ובעל השלכות מהותיות על חברות הביטוח ובתי ההשקעות, עתירי תקציבי הפרסום בעיתונות הכלכליים, והפעיל לחץ מאסיבי על האוצר לבצע רפורמה שהוא ממש לא היה מעוניין בה. זה הזמן לזכור, שוב, מי גמגם, מי המשיך ללטף את ההשלכות המעוותות של ועדת בכר, מי התייחס בספקנות ובביטול לרפורמה של האוצר, מי ניסה אפילו לחסלה, ומי נזכר בשנה האחרונה שחברות הביטוח הן "מפלצות ריכוזיות", אף שהוא זה שיצר אותן.
זה הזמן לזכור, שוב, מי התעטף בכללים של קדושים, של טהרנים ושל צדקנים והשחיר באמצעות אתרי ברנז'ה תקשורתיים ועמותות פיקטיביות שלוחמות לכאורה למען הציבור - כל מי שהעז להשמיע קול נגד ועדת בכר ונגד סיסמאות הריכוזיות וניפוחן. זה הזמן לזכור, שוב, מי באמת דואג לאינטרס הציבורי-הצרכני, ומי רק מלהג עליו ומשווק עצמו כנקי כפיים. הציבור כבר מבין: פטפוטי סרק גבוהי מצח ועמוסי קלישאות על האינטרס הציבורי לכאורה לא באמת משרתים אותו. רק העובדות משרתות א ותו, וירידה של קרוב ל-35% בדמי הניהול הממוצעים היא עובדה שכבר אי אפשר להסתיר, אף שיש כאלה שמתעקשים לנסות.
2. העלאת שכר המינימום באופן רשמי השבוע היא עובדה מוגמרת נוספת, עוד העלאה ש"גלובס" דחף ותמך בה לכל אורך הדרך, אף שכל אלו המעידים על עצמם שהם דואגים לאינטרס הציבורי ניסו לחסל גם אותה. הם לא הצליחו, ולא רק שהם לא הצליחו, עניין השכר ועניין עובדי הקבלן עומד במרכז הדיון הציבורי, ולראיה ההסכם החדש בבנק לאומי, שלראשונה מתייחס גם לעובדים החלשים ולא רק לעובדים החזקים בבנקים. שכר המינימום יעלה מיד לרמה הכי גבוהה בחקיקה שאושרה השבוע והבנק יגבש תוכנית לקליטת חלק מעובדי קבלן, המהווים קרוב ל-10% מכוח האדם שלו, בהעסקה ישירה.
זה הזמן לקרוא שוב לכל המעסיקים במשק: צמצמו עד למינימום ההכרחי את תופעת עובדי הקבלן המכוערת. זה לא רק הרבה יותר הוגן להעסיק באופן ישיר; תתפלאו, זה גם אפילו זול יותר. במקום לשלם דמי תיווך של 20%-30% לסוחרי עובדים-עבדים, תנו חצי מזה לעובד. זה בידיים שלכם, כי מעל לכול כולנו בני אדם, ושום אדם לא יכול להשלים עם צורת העסקה לא הוגנת כזאת. מעבר לכל הסיסמאות, מעבר לכל הרפורמות, כל אחד שיבצע את הרפורמה הקטנה שלו, בעסק שלו. זה הרבה יותר חשוב.
3. שימו לב: השחיתות השלטונית האחרונה מקיפה פקידים, אנשי ממשל, מאכערים, יועצים ועוד, והרבה פחות אנשי עסקים (לא שכולם זכים ותמימים). זה לא מפתיע, משום שהחיכוך בכסף הציבורי, הביורוקרטיה האיומה והרגולציה הרב-שכבתית בישראל יוצרת מנגנונים עוקפים שחלקם על הגבול הדק כשר ומסריח במקרה הטוב, ובמקרה הרע זו שחיתות לכל עניין ודבר.
ישראל צריכה הרבה יותר עשייה והרבה פחות ביורוקרטיה. בשביל לסלק את השחיתות שכולנו מגנים בכל תוקף צריך הרבה פחות רגולטורים שרבים ביניהם, הרבה פחות פקקים ביורוקרטיים והרבה פחות משפטיזציה. הכלכלה הישראלית תרוויח מזה, ולא, אנחנו ממש לא רוצים רגולציה חלשה, כי כל משק חייב רגולטורים חזקים שיתקנו את עיוותי השוק ויעמדו מול קבוצות לחץ. אבל אנחנו מקבלים יותר מדי רגולטורים שמדברים יותר מדי על "השליחות הציבורית" שלהם או מתרברבים תכופות מדי על מלחמתם "למען האינטרס הציבורי". די משעשע לראות שאותם רגולטורים מעסיקים אנשי יחסי ציבור פנימיים ואנשי יחסי ציבור חיצוניים בעלויות של מאות אלפי שקלים בשנה, רק כדי למכור את עצמם כחסידי אומות העולם, אף שבפועל התוצאות שלהם עגומות.
יש שתי רפורמות שהכי חשוב לבצע: האחת היא שינוי מהותי בשיטת התקצוב ובהכנת התקציב בישראל (גם אגף התקציבים לא ממש יודע איך זולגים מיליארדים מדי שנה לעמותות שונות ומשונות בתיווך פוליטי, או שהוא יודע ועוצם עין), והשנייה: רפורמה לחיתוך מספר הרגולטורים בישראל ב-50%, בתוך איחוד רשויות רגולטוריות וחיסול כפל התפקידים. כך גם נחסוך בהוצאות הכבדות של יועצי יחסי הציבור שמנסים למרק את המוניטין של הבוס בתוך הכפשת רגולטור אחר. הכול, כמובן, "למען האינטרס הציבורי" (בציניות, כמובן) ועל חשבון הקופה הציבורית (וזה ברצינות, כמובן).
eli@globes.co.il