"יומן" של ערוץ 2 (יום ו', 21:30) כמשל לדילמה של חברת החדשות בימי בחירות
ככל שמתקרב מועד הבחירות, וביתר שאת, ככל שמתרבה הלחץ בלשכת ראש הממשלה ביחס לתוצאותיהן, מתבטא הדבר גם על המסך שלנו. וכשאני אומר "שלנו", אני מתכוון לחדשות ערוץ 2 - המקום שבו הכי חשוב לפוליטיקאים להשפיע.
כמה מילות הסתייגות מהמשפט האחרון: חלק מהדיון עבר כבר מזמן לפטלפורמות אחרות. יאיר לפיד למשל - שזוכר בדיוק מאיפה הגיעו 8-9 המנדטים שהפרידו בין מעמדו בסקרים למעמדו בקלפי - חורש את השטח, מעלה סטטוסים חדשים כל העת ומגיב לכל טוויט. מצידו שימשיכו לצחוק עליו שמדינה לא מנהלים בפייסבוק. אבל למרות ריבוי הערוצים, אין ספק כי אין גוף שנדרש לעמוד בלחצים יותר מחדשות ערוץ 2.
זכויות עובדים הן עניין חשוב בעיניי, גם כאשר מדובר על זכויות העובדים הזרים. לפיכך כתבה על חברות כוח-אדם שמתנהלות יותר כסוחרי-עבדים היא תחקיר ראוי וחייב בפרסום. יחד עם זאת, כאשר זו הכתבה שפותחת את החלק המגזיני של ה"יומן", מדובר בבעיה.
אני לא מקנא בעורכי המהדורה: בשבוע שעבר הם אירחו באולפן את גלעד ארדן ואת עמיר פרץ. העימות בין השניים (הגם שהיה משמים) היה מאותן "מנות ראשונות" מקובלות בימי מערכת בחירות.
הבעיה הייתה שאחת מכתבות ההמשך ביומן עסקה בקמפיין של "יש עתיד". וראו זה פלא: בעוד פרץ עוזב את האולפן בתום המשחק המקדים עם ארדן, ולמרות שתגובה ארוכה מלשכת ראש הממשלה לטענות שהעלה כנגדו לפיד התקבלה והוקראה כדין, נשאר ארדן באולפן "כדי להגיב גם הוא לכתבה". מי דאג לכך שהשר ילווה את המשדר לאורך כמעט שעה תמימה, כאילו היה פרשן מומחה או חבר מערכת החדשות? את זה אני משאיר לדמיון של כולנו.
הבעיה היא שגם האלטרנטיבה אינה טובה יותר: בשישי האחרון הוחלט שלא לארח פוליטיקאים באולפן (החלטה נבונה כשלעצמה), ובמקום כתבה "פוליטית" שודר טור דעה ארוך של אילן לוקאץ', שסקר את הפער בין הצהרות מנהיגי המפלגות השונות לבין הצבעותיהם בכנסת ובממשלה. עד כאן הכול בסדר, אלא שלאחר שידור הכתבה חזינו בשרשרת תגובות מטעם המפלגות השונות - שכולה תעמולת בחירות.
למה בעצם? למה לפנות אליהם ולבקש תגובה במקום להחליט החלטה לגיטימית, לפיה אם חבט לוקאץ' בכולם: נתניהו, לפיד, כחלון, הרצוג, לבני, ליברמן ואפילו במנהיגי מפלגות קטנות יותר, באופן גורף ושווה, אפשר להניח לנושא גם בלי לזכות את הצופה ב"רשומון" נוסח דוברי המפלגות השונות?
אני לא מקנא בחדשות 2 בימים האלה: זה לא קל להיות הגוף החדשותי שנאלץ להתמודד עם הכי הרבה לחצים פוליטיים. ובכל זאת, בחברת החדשות מוכרחים לבחור: או שיגדלו שריון שיאפשר להם לדווח בחופשיות ואפילו, רחמנא לצלן, לנקוט עמדה פה ושם - או שייפטרו אותנו מהעיסוק בבחירות ויעברו לנושא השני הכי לוהט בחדשות: מצוקתן של העובדות הזרות מהפיליפינים. כי חוץ מזה, באמת, הכול כאן בסדר.