בחזרה מהמתים
עוד לא אמרנו "ג'ק" (שלא לדבר על יוסי יונה), ומערכת הבחירות חצתה כבר את קו האמצע. המשחק המקדים הסתיים, הגישושים המהוססים מפנים את מקומם למהלומות הכבדות שימטירו המועמדים זה על זה, עד לנקודת הגמר. עדיין מוקדם לתת סימנים במערכת הבחירות, מוטב להמתין עוד קצת כדי לזהות מה הן המגמות שילוו אותנו עד לקלפי, ומה הם סתם רעשי רקע. ובכל-זאת, הנה כמה הערות שניתן כבר לנסח, שמונה שבועות ומשהו בתוך המערכה.
1. בנימין נתניהו - תגידו מה שתגידו, האיש חזק בתמונה ויש סבירות של 50% לפחות שהוא יהיה גם ראש-הממשלה הבא. נתניהו מנסה לנצח בחירות בפעם השלישית ברציפות. האיש האחרון שעשה דבר דומה היה דוד בן-גוריון, שאת השיא שלו באורך הכהונה נתניהו מבקש לשבור.
הסקרים שמעניקים למפלגתו יותר מ-20 מנדטים נאים, קובעים באותה השעה שיוקר המחיה היא הסוגיה החשובה ביותר בעבור המצביעים, ושנתניהו נתפס כאחראי הראשי לבעיה. אנשי הקמפיין של הליכוד נחרדים מהמספרים שנתניהו מקבל מהציבור על תפקודו במרבית התחומים שאינם ביטחון. אחרי כל אלה הוא עדיין חזק במרוץ, ומן הסתם מפזם לעצמו את שירו של יהורם גאון "לא מנצחים אותי כל-כך מהר".
2. ציפי לבני - נסו ליישב את הבעיה המתמטית שלפניכם: פוליטיקאית שיצאה מנקודה א' (קדימה) לנקודה ב' (התנועה), ובדרך איבדה 22 מנדטים (28 מנדטים לקדימה ב-2009, 6 מנדטים לתנועה ב-2013) מצטרפת למפלגה ג' (העבודה) ומקפיצה אותה ביותר מעשרה מנדטים. אל תנסו למצוא הסבר, לא תצליחו.
מערכת הבחירות הזו החייתה מן המתים לא רק את מפלגת העבודה, אלא גם את הקריירה של ציפי לבני. האפשרות שלאחר הבחירות האלה לבני תהיה שרה בכירה בממשלה (שלא לדבר על האופציה הקלושה, שתגיע לראשות ממשלה) נראו עד לאחרונה כחלום רחוק באספמיה. הסיכוי שתחזור לנקודת ההתחלה ותיקלע לאופוזיציה עודו קיים, אך האופן המהיר שבו חזרה לשחק תפקיד משמעותי ממש לא מובן מאליו.
3. יאיר לפיד - בבחירות הקודמות הצליחה יש עתיד לחמוק מתחת לרדארים. אף סקר לא הצליח לנבא כיצד "יכה" המומנטום בלפיד בדיוק ברגע הנכון, ויסחף אותו לגבהים שכלל לא תכנן לנסוק אליהם. הבעיה של לפיד, שהפעם הוא נכנס לטווח הרדארים מוקדם מדי. למודי ניסיון מ-2013 כולם מקפידים להזכיר עד כמה הוא קמפיינר מעולה, שמשלהב בהופעותיו וממלא את אולמות הכנסים.
ואכן, אחרי שמשבר התקציב יצא משליטתו והוביל לבחירות בניגוד לתוכניותיו, לפיד התעשת, ניסח מסרים, ומיהר לעלות על בגדי הקמפיין שכל-כך הולמים אותו. זה עדיין לא מבטיח דבר, אבל מי שתכנן לראות את "מפלגת האווירה" של הבחירות הקודמות מתרסקת, ייאלץ כנראה להמתין לפעם הבאה.
4. נפתלי בנט - זמן קצר אחרי "צוק איתן" הבין בנט שבחירות מבחינתו הן כורח השעה. המבצע חיזק את מעמדו והוא החל לפרוח בסקרים כשכל היתר דשדשו במקום. זה היה האות שלו להגביר את המתקפה מימין על ראש-הממשלה. כך זרע בנט חשש בראשו של נתניהו, תסיסה בליכוד ואי-יציבות בקואליציה. בנט החליט לממש, כי יש לו שאיפות גדולות. את הפאזה של 12 מנדטים ומשרד הכלכלה הוא מיצה, וכעת בשלה בעבורו השעה לקפוץ כיתה.
בראיונות הראשונים שהעניק בקמפיין הצהיר ש-24 מנדטים הם המטרה על מנת שהבית היהודי תהיה מפלגת השלטון. הזמן הקצר שחלף מאז מיתן את השאיפות. האפשרות שיעקוף את הליכוד כבר לא נראית כריאלטי. כעת נותר לו לייחל לשדרוג משמעותי בממשלה הבאה, שהרי לא בשביל עוד קדנציה במשרד הכלכלה הוא הוא היה צריך את הבחירות האלה.
5. יוטיוב - הבנו שהימים של ספי רבלין והגשש החיוור בתעמולת הבחירות כבר חלפו. היום זה הכול ויראלי. סרטונים מופצים ברשתות החברתיות ובמדיה החופשית, ולא נשמרים לרצועת השידורים האנכרוניסטית ששמורה למפלגות בשבועיים האחרונים. הבנו הכול, רק רבאק, מה עם הרמה? אנימציה אינפנטילית, חיקויים דהויים ובדיחות קרש? - לא יכולתם קצת יותר. בשביל מה יש לנו בחירות אם לא בשביל קצת וידיאו משובח.
הכותב הוא הכתב הפוליטי של ערוץ 10
