דורית סלינגר / צילום: תמר מצפי
קצת פחות משנה וחצי עברה מאז שנכנסה לתפקידה כממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון באוצר, ועושה רושם כי לדורית סלינגר לא היה רגע דל. לא מעט בגלל בחירותיה ודרכי הפעולה שאותן היא נוקטת. כך הפכו בשבועות האחרונים כמה עימותים שסלינגר נמצאת במרכזם לשיחת היום בעולם הביטוח והפיננסים.
הכוונה היא למאבק הפומבי החריף בינה לבין קודמה בתפקיד, פרופ' עודד שריג, ולבין בעל השליטה ויו"ר מגדל, שלמה אליהו; לעימות הרגולטורים מול יו"ר רשות ני"ע, פרופ' שמואל האוזר, על פוליסות ההשקעה; או לחוזרים וניירות עמדה שיוצאים לעתים בהפתעה, וזוכים לביקורת משורת גורמים שמפוקחים על-ידיה. סלינגר, בעברה מנכ"לית חברת הדירוג S&P מעלות, מראה כי היא אינה חוששת ממלחמות וממאבקים - פומביים ומאחורי הקלעים - מחליטה החלטה ולא זזה ממנה (גם ביחס לאגף פנימה), ובטח שאינה מחפשת כהונה שקטה ומרובת הסכמות.
בינתיים היא פועלת מהפריזמה הצרכנית, ויוצרת לעצמה מוניטין אגרסיבי, תוך שהיא מנסה לקדם שורת שינויים מבניים, מתקדמת בכבישים עוקפי-כנסת, ורצה בפול-גז קדימה עם דעתה, וברור למדי שהדעות של חברות הביטוח וסוכני הביטוח נדחקות לא אחת, ויותר מבעבר, לקרן זווית במערך השיקולים של הפיקוח.
במה היא נבדלת מקודמיה - פרופ' עודד שריג, ידין ענתבי, ואייל בן שלוש - ומהקולגה מבנק ישראל?
גם קודמיה של סלינגר עשו מהפכות, כל אחד בתורו, וזכו לא אחת לביקורת חריפה (שלרוב, באופן טבעי, הייתה ועודה רחוקה מלהיות נטולת אינטרסים עסקיים צרים). עם זאת, סלינגר מתאפיינת במוכנות שלה לצאת כנגד הענף המפוקח על-ידיה בהעדפה ברורה של אינטרס הצרכן, כולל שינויים גורפים ורטרואקטיביים, שנוגעים לתמחורים, תשלומי עמלות וטיפול בתביעות, ומשפיעים על הרזרבות ועל היבטים של יציבות.
המפקח על הבנקים בבנק ישראל, דודו זקן, שונה משמעותית ממנה. הוא לא תוקף חזיתית ובפומבי את הבנקים, ואת המהפכות, הפחותות בכמותן, הוא עושה בשקט ובשיתוף פעולה עם הבנקים, שעליהם בנק ישראל גם מגונן יותר בכנסת.
אז מה הם העימותים המרכזיים שבהם נקשר שמה של סלינגר מאז כניסתה לתפקיד המפקחת?
סלינגר .Vs שלמה אליהו ועודד שריג
שריג, בזמן שהיה המפקח על הביטוח, אישר לאליהו לרכוש את השליטה בחברת הביטוח הגדולה בישראל, מגדל. לאחר שפרש מתפקידו באוצר והשלים את שנת הצינון שבה היה מחויב, נודע כי שריג בדרך לתפקיד בכיר בקבוצת אליהו-מגדל. הפרסום (שהתברר כנכון) זכה לביקורת עזה מצמרת האוצר, ובכלל זה מסלינגר, בעיקר בשל בעיית הנראות שטמונה בו (כאמור, אותו שריג היה מי שאישר לאליהו לרכוש את השליטה במגדל).
האוצר החל בשליחת מסרים שלפיהם הוא מתנגד למינוי, אך אליהו ושריג המשיכו לקדמו, בטענה שמדובר בהתקפה שחורגת מסמכות האוצר, ושלא ננקטה או ננקטת במקרים דומים. זה הוביל את סלינגר לפסול את מינוי שריג למנכ"ל אליהו ביטוח, לאחר שימוע ולאחר שהצהירה מראש שכך תעשה. המאבק, החריג בפומביותו, נמצא כעת בשיאו, ואליהו פועל למנות את שריג ליו"ר מגדל אחזקות, שאיננה מפוקחת על-ידי סלינגר, על אפה ועל חמתה של המפקחת (ראו ידיעה נפרדת).
סלינגר .Vs יו"ר רשות ני"ע האוזר
את העימות ביחס לעתיד פוליסות ההשקעה הפיננסיות של חברות הביטוח החלה רשות ני"ע, שמתנגדת להמשך שיווקן במתכונת הנוכחית. לאחרונה שלח פרופ' שמואל האוזר, יו"ר הרשות, מכתב חריף לסלינגר, שבו תבע להקפיא את שיווק פוליסות ההשקעה, שמוכרות גם כפוליסות הפיננסיות לחיסכון טהור, בטענה שהן מתנגשות עם חוק קרנות הנאמנות, וצריכות להיות מפוקחות אצלו.
סלינגר לא חששה להשיב לו באותו מטבע, ושלחה מכתב חריף אף יותר, שבו טענה: "אנו חולקים על טענותיך ועל מסקנותיך, כמו גם על הנחת המוצא המובלעת בהן... אנו סבורים שמסקנותיך (...) אינן מתיישבות כלל ועיקר עם טובת הציבור. נהפוך הוא".
ריב בין רגולטורים הוא עניין לא שגרתי, אך גם רחוק מלהיות נדיר. בעבר, למשל, שררה מתיחות בין הרשות לבין הפיקוח על הביטוח ביחס לרפורמת חודק (שטיפלה ביוזמה של האוצר בתחום האג"ח הקונצרניות, ושזכתה להתנגדות והתעלמות מצד יו"ר הרשות דאז, פרופ' זהר גושן).
סלינגר .Vs בעלי כלל ביטוח והפניקס
בעוד שקודמה בתפקיד, שריג, אישר לשלמה אליהו לקבל כאמור אמצעי שליטה במגדל, ולבית ההשקעות פסגות להיכנס לתחום הביטוח, חסמה סלינגר שני מהלכים מרכזיים להעברת שליטה בענף, בשל הסתייגותה מהרוכשים. בתחילה הייתה זו קבוצת משקיעים סינים שביקשה לרכוש את השליטה בכלל ביטוח מידי קבוצת אי.די.בי, שבשליטת אדוארדו אלשטיין ומוטי בן משה (בהמשך זכו גם שני האחרונים לסירוב מסלינגר לבקשתם לשמור את השליטה בכלל ביטוח בידם). הבאה בתור הייתה משפחת קושנר האמריקאית, שחתמה אשתקד על הסכם לרכישת השליטה בהפניקס של יצחק תשובה, וגם היא התקשתה מול הפיקוח - עד שהרימה ידיים.
סלינגר .Vs המוסדיים והסוכנים
כבר בתחילת כהונתה התעמתה סלינגר עם הגופים המוסדיים, כולל חברות הביטוח, סביב ההוצאות הישירות הנוספות בחיסכון הפנסיוני ("דמי הניהול הכפולים"), ולאחר מכן סימנה להם, בין היתר, שהיא מצפה להנחות בדמי הניהול לפנסיונרים.
בהמשך עלה לכותרות מאבקה להפחתת שכר הבכירים בסקטור הפיננסי. במסגרת זו היא נכנסה, בגיבוי שר האוצר היוצא לפיד, לעימות חזיתי מול הפניקס והמנכ"ל שלה, אייל לפידות, שהוא אחד משיאני השכר במגזר העסקי. בתום הליך ארוך של כיפופי ידיים חד-צדדיים מכיוון סלינגר, והצעדה מתוקשרת של חברי דירקטוריון הפניקס למשרדה בירושלים, הרימה הפניקס ידיים, וגם הקולגות של לפידות שידרו שהפנימו את הנורמות המשתנות.
סלינגר גם יישרה קו עם ועדת גרמן, של משרד הבריאות (שגם הוא נוהל על-ידי מפלגתו של לפיד), תוך שהיא משנה כמה כללי יסוד בשוק ביטוחי הבריאות. לאחרונה אף נראה שהיא העלתה את הרף, לאחר שבהמשך להסדרה מחדש של עמלות הסוכנים, היא הבהירה שהיא מצפה שהגופים המוסדיים והסוכנים ידאגו לטובת הלקוח, ולא יעדיפו את האינטרסים שלהם.
את זה היא עשתה, בין היתר, באמצעות פרסום נייר עמדה גורף (ללא טיוטה מקדימה - דבר חריג מאוד), שהוביל את חברות הביטוח ואת הסוכנים לטעון שהאוצר יוצר רפורמה אדירה מבלי להבין את השלכותיה. אגב, נייר העמדה האמור, שקובע שכל הסכמי העמלות בין המוסדיים לסוכנים אינם ראויים (כי הם קושרים בין גובה דמי הניהול לעמלות), הוביל את חברות הביטוח לדווח לבורסה שלצעד זה יהיו השלכות שאותן הן עדיין לא יודעות לאמוד.
גם בתחום הביטוח הסיעודי הוציאה סלינגר נייר עמדה משמעותי שמשנה סדרי עולם, שבו היא מגדירה מחדש את האופן שבו על חברות הביטוח להכיר בתביעות. בענף טוענים שלצעד זה יהיו השלכות של מיליארדי שקלים על החברות, שבתורן תגלגלנה זאת לצרכנים בעלויות הביטוח.
סלינגר .Vs הח"כים
בשנים האחרונות הפכה הכנסת לזירה קשה עבור הרגולטורים, לא רק אלה מאגף שוק ההון, לאחר שח"כים הקשו על רפורמות, ואף עצרו אותן, ממניעים שונים ומשונים. כך, למשל, היה עם תקנות המודל הצ'יליאני בחיסכון הפנסיוני, שבמסגרתו הסיכון בתיק הפנסיוני יקטן ככל שהחוסך מתבגר. המודל הוקפא בוועדת הכספים זמן רב. סלינגר בחרה להפסיק להמתין לכנסת ולסיכומים עם ח"כ זה או אחר, ובמספר הזדמנויות ויתרה על המסלול "הרגיל", שדורש את אישור הכנסת, ובחרה במסלולים עוקפי-כנסת. זה קרה, למשל, עם המודל הצ'יליאני, שסלינגר החלה לקדם מחדש, והפעם כחוזר שלא דורש את אישור בכנסת.
ואיפה סלינגר התחמקה מעימות?
גורם אחד שסלינגר לא התעמתה עמו כלל, גם היכן שנדרשה לעמוד על שלה בתור מי שמונתה כאחראית על אינטרסים מרכזיים של הציבור, הוא שר האוצר לשעבר, יאיר לפיד, שמינה אותה לתפקידה.
סלינגר, שמימשה בהתלהבות את מדיניות השר בנושא שכר הבכירים, נאלמה דום בנושא החשוב הרבה יותר של סוגיית הסבסוד הבעייתי והלא מוצדק בין חוסכים לפנסיה לבין הפורשים משוק העבודה (בשל הבעייתיות בריבית התחשיבית שלפיה מחושבת קצבת הזקנה).
סוגיה זו משפיעה על המון אנשים, ורלבנטית מאוד לכל החוסכים לפנסיה. אבל למרות הצורך במציאת פיתרון לפער המוגזם בין הריבית התחשיבית לריביות בשווקים, הדרג המקצועי באוצר הקפיא את הטיפול בנושא.
למרות שגם לדברי ראשי האוצר עצמם מדובר במצב בעייתי במיוחד, שרק הולך ומחריף, ולמרות הבטחות של סלינגר עצמה שהנושא יטופל בהקדם, כבר שנה וחצי עברה מאז שהאוצר דן בנושא, ודבר לא קרה. מדוע הפגיעה נמשכת והפיקוח לא מטפל בכך? על פי הערכות שפרסמנו לא אחת, החשש מכותרות לא אוהדות הוא שגרם ללפיד לטאטא את הבעיה התופחת אל מתחת לשטיח.