עם כל ההערכה האישית שיש לי לראש הממשלה בנימין נתניהו, איני נמנה עם אלה שתומכים בו או במפלגתו. מעולם לא הצבעתי לליכוד, אולם מכאן ועד ההתלהמות התקשורתית והציבורית בקשר למעשיה ולמחדליה הנטענים של אשתו שרה - הדרך עוד ארוכה. זה מספר ימים שמדינת ישראל עוסקת בתופעת הבקבוקים ובעימות (המיותר) בין מבקר המדינה לבין היועץ המשפטי לממשלה, כאילו יתר הבעיות הקיומיות שלנו כבר נפתרו.
ערב הבחירות הכלליות, שעה שעם ישראל אמור להכריע בגורלו ולבחור באלה הראויים להנהיגו, אנו עוסקים בזוטי דברים - האם שרה נתניהו החזירה מיוזמתה שלה את כל או חלק מכספי הפדיון של פיקדונות הבקבוקים.
עובדה ניצחת היא שהחשב של משרד ראש הממשלה עשה את החישובים הכספיים וקבע את אשר קבע. גם אם טעה (ואיני בטוח שכך), ברור שלא הייתה לגברת נתניהו כוונה כלשהי "לגנוב" או "לנשל" את הציבור מכספיו.
ההתעסקות הקטנונית והמיותרת עם הבקבוקים ועם עלות הרכישה של בקבוקי היין, מסיטה את הציבור מבעיות האמת אשר להן ממשלת ישראל, והעומד בראשה, אחראים במישרין - והן: האם אנו רוצים לכונן ולבסס מדינה דו-לאומית בימינו אנו? כיצד ניתן למנוע סגר בינלאומי על ישראל? האם ניתן למנוע איראן גרעינית? כיצד פותרים את הפערים החברתיים? את מחירי הדיור ויוקר המחיה? ואת מצוקתם של ערביי ישראל?
אלה הם הנושאים המרכזיים, ולאו דווקא לפי סדר החשיבות שלהם - שבהם עלינו לעסוק.
סגר מדיני, כלכלי ואקדמאי בינלאומי
לא לכל השאלות המהותיות יש תשובות הולמות ונאותות, אבל לחלק מהן התשובה ברורה: אם המצב הנוכחי יימשך, אנו מכוננים ומבססים במו-ידינו מדינה דו-לאומית או מדינת אפרטהייד, הקיפאון במשא-ומתן עם הפלסטינים עלול להוליך אותנו לסגר מדיני, כלכלי ואקדמאי בינלאומי.
חידוש המשא-ומתן הוא צו השעה והוא יצליח רק אם ישראל ומנהיגי העם הפלסטיני יגלו נחישות, גמישות ונכונות לוויתורים כואבים הדדיים (שלא זו העת לפרטם). בכל מקרה, אם נחדש את המשא-ומתן, נקבל תמיכה מדינית משמעותית מקהילת העמים וממדינות ערב המתונות למהלך חשוב זה.
לשם מניעת איראן גרעינית או סף-גרעינית, יש לפרק אותה מיכולות אלה ולמטרה זו על המעצמות ובראשן ארצות-הברית, האיחוד האירופאי יפן וסין, להעמיק את משטר הסנקציות. עלינו מוטלת החובה להימנע ממריבות מיותרות עם הנשיא ברק אובמה.
אינני בטוח שבמצב שנוצר ניתן עדיין להשיג יעד זה ללא מהלומה צבאית בינלאומית על מתקני הגרעין של איראן, וגם אז תישאל השאלה - איזה מחיר ישראל תשלם וכמה זמן יחלוף עד שאיראן תקים מחדש את המתקנים.
להבדיל מסוגיית איראן והמשא-ומתן עם הפלסטינים, יתר הנושאים מצויים בידינו ובשליטתנו. אנו חייבים ויכולים לפתור את סוגיית הפערים החברתיים, שהתשובה המוחצת לה היא אחת: תקציבי רווחה, בריאות, חינוך ועוד פעם חינוך; אנו חייבים ויכולים לפתור את יוקר מחירי הדיור בדרך של הצפת השוק במקרקעין זמינים לבנייה על-ידי חקיקת חירום ושינוי הייעוד של קרקעות חקלאיות באזורי הביקוש. אנו חייבים ויכולים לפתור את יוקר המחיה על-ידי העלאת השכר והפריון, ואנו יכולים וחייבים לפתור את מצוקתם של ערביי ישראל על-ידי שילובם בחיי הכלכלה תוך מתן הזדמנויות שוות.
לכל נושאי הליבה האלה אין פתרון קסם של "זבנג וגמרנו". הדברים לא יתבצעו ביום אחד, אבל יש להתחיל ורצוי כבר אתמול.
ממשלה שתורכב על-ידי גוש הימין וחלק ממפלגות המרכז והסיעות הדתיות, תכניס אותנו לקיפאון מתמשך ולמבוי סתום עם העולם כולו; וממשלה שתורכב על-ידי גוש השמאל וחלק ממפלגות המרכז והסיעות הדתיות, לא תוכל לעמוד לבדה באתגרים הקשים שיתחייבו מהסדר השלום עם העם הפלסטיני.
זה לא "הם או אנחנו" (המחנה הציוני) וגם לא "אנחנו או הם" (הליכוד), אלא כולנו ביחד, כולנו עם אחד. כולנו ציונים. לשון אחר, יש לכונן ממשלת אחדות לאומית מקיר אל קיר, שתורכב מכל המפלגות הציוניות עם הנהגה אחת שתחרות על דגלה לכונן מהפך היסטורי בכל נושאי הליבה, לעשות סדר אחת ולתמיד ולתת תקווה לעם ישראל לדורי דורות.
כולם כמעט דוגלים באחדות, אבל איש אינו מוכן לשלם את מחירה בתואנות שונות. כמו למשל: היעדר "קווי יסוד" מוסכמים. כדי להתגבר על קושי מלאכותי זה, יש לנסח את הקווים באופן רחב על מנת שכל אחד ממרכיבי ממשלת האחדות הלאומית יוכל "לחיות" עימם. לדוגמה: "הממשלה דוגלת בכל עקרונות העל-חוקתיים המעוגנים במגילת העצמאות, והיא מושיטה את ידה לכל עמי האזור ובכללם לעם הפלסטיני, לכונן שלום בר-קיימא בין 'שתי מדינות לשני עמים' בגבולות מוכרים ובטוחים".
בסופו של יום, הסוגייה של "קווי היסוד" אינה מהותית אלא פרסונלית, כמו למשל: מי יכהן כראש הממשלה? האם תהיה רוטציה ומתי? איני חפץ לקלקל את המסיבה, ומטעם זה אגנוז (בשלב זה) את רעיונותיי.
ולסיום: מספיק ודי עם הבקבוקים, ואליהם יש להכניס את כל זוטי הדברים ולגרוס אותם. הבחירות הן גורליות, וכפועל נגזר מכך, חובה על כל אחד מאיתנו לממש את זכותו להצביע.
אני מצפה ממנהיגי המפלגות להיאבק באופן ענייני ובלתי מתלהם ולגלות אחריות, גדלות-נפש ונכונות לוותר שעה שנגיע למלאכת הרכבת ממשלת האחדות הלאומית.
■ הכותב הוא עורך דין.