אורית אזולאי / צילום:ורד אדיר
אבי שניידמן, אחד משני כוכבי הסרט "הגננת" של נדב לפיד (לצד שרית לורי), משך אליו הרבה תשומת-לב בהקרנת הבכורה החגיגית שנערכה במעמד הקאסט ומפורסמים נוספים. זה לא היה הז'קט הנוצץ שלבש וגם לא הראיון השובב שנתן לכתבי הרכילות מהטלויזיה, אלא העובדה ששניידמן, 7, התנהג כמו ילד באירוע של מבוגרים. במשך הדקות הארוכות שבהן המתין הקהל באולם לתחילת ההקרנה הוא התרוצץ על הבמה, קפץ ממנה שוב ושוב, הציץ לראות מה מסתתר מאחורי המסך והתעלם ממצלמות מטלוויזיה שליוו אותו לכל מקום. בניגוד לילדים אחרים שמופיעים בסרטים והופכים די נודניקים בעקבות החשיפה והיחס המפנק, נראה ששניידמן שמר על התום הילדי שלו. העובדה שהוריו הקפידו לקחת אותו הביתה לפני תחילת ההקרנה עצמה בטח לא הזיקה, במיוחד בגלל ש"הגננת" כולל כמה סצנות עירום. שניידמן, אם כן, טרם ראה את הסרט בכיכובו ויזכה לעשות כן רק בעוד כמה שנים טובות.
"היה לי חשוב מאוד שהילד שייבחר לא יהיה מעצבן ובעיקר לא 'חמודי' מדי", מסבירה אורית אזולאי, מלהקת הסרט. "יש נטייה ללהק לסרטים ילדים שובי-לב, ואחרי שקראתי את התסריט וראיתי שמדובר בילד משורר שכותב שירים בגיל 5 - החלטתי שחשוב שאמנע מליהוק קלישאתי, כלומר ילד מופנם ומעופף שנראה נוטף מ'עולם פנימי'. היה לי ברור שהשירה של יואב, הילד בסרט, היא אימפולסיבית, טרנס ממש, ולא מין עולם פנימי רגיש ומעובד".
אזולאי היא מלהקת ותיקה ומוערכת שזכתה בפרס הליהוק הטוב ביותר בטקס פרסי אופיר האחרון עבור עבודתה בסרט "אפס ביחסי אנוש". ברזומה שלה יש סרטים רבים וטובים כמו "הנוער", "ההתחלפות", "ביקור התזמורת", "קלרה הקדושה" ו"שירת הסירנה". תהליך הליהוק של דמותו של יואב, הילד המשורר ב"הגננת", ארך חודשים ארוכים. אזולאי שלחה תחקירנים לחוגים בגני ילדים והרכיכה רשימה של כמה מאות מועמדים פוטנציאליים. היא הזמינה אותם לאודישן שבו התבקשו לשיר את "מי ימלל גבורות ישראל" (באחת הסצנות בסרט נראים כל ילדי הגן של יואב שרים את השיר הזה), ולשחק סצנה קצרה בין הילד לבין הגננת שלו. אזולאי מספרת שהעיניים של שניידמן, יחד עם ה-ש' שלו, שאותה הוא מבטא כמו ס' (רלוונטי מאוד במקרה של יואב, שנוהג להכריז "יש לי שיר!" לפני שמדקלם שיר חדש), והאופן המרשים שבו שר ושיחק באודישן, גרמו לה לבחור בו למרות שלא היה לו אף ניסיון קודם במשחק".
- מנסיונך, העבודה ששניידמן שיחק בסרט בגיל כה צעיר (5) תביא אותו לעסוק במשחק גם כשיגדל?
"זה מאוד תלוי בילד עצמו. היו ילדים שליהקתי בעבר ובדיעבד זה היה תפקידם האחרון, ולחלופין, היו מקרים כמו לוסי דובינצ'יק שאותה ליהקתי ל'קלרה הקדושה' כשהייתה בת 12 וכבר אז היא אמרה שכשהיא תגדל היא תהיה שחקנית בתיאטרון גשר, וכך בדיוק קרה. אבי כל-כך צעיר שבאמת אי אפשר לקבוע, אבל אם הוא ירצה - הוא יהיה שחקן".
- יש תקופות בקולנוע הישראלי שזה מרגיש כאילו שחקן אחד משחק בכל הסרטים - משה אבגי, אסי דיין, ליאור אשכנזי, יעל שרוני, עוז זהבי ואחרים. האם נכון לומר שהשאיפה של המלהק היא דווקא הפוכה?
"כן, יש לי מוטיבציה כזו כמלהקת, אבל זה לא בקטע של 'אני אראה להם מה זה' אלא משהו שנובע מהאמונה שלי שסרט הופך טוב באמת רק אם הוא מצליח ליצור עולם ייחודי משלו שלא נראה קודם, ושחקן חדש שאינו מוכר יכול מאוד לעזור בזה".