ערוץ 2 ערוץ 10 ערוץ 1
כבכל מערכת בחירות ישובצו שוב תשדירי תעמולת הבחירות של המפלגות השונות בשידורים ובערוצים המסחריים (ערוץ 2 וערוץ 10). הסיבה לכך היא שחוק הבחירות (דרכי תעמולה) מפקיע ללא תשלום מזכייניות הטלוויזיה המסחרית "זמן מסך" לצורך שידור תעמולת בחירות. זהו חוק ארכאי שאינו הולם את המציאות התקשורתית של ימינו.
ההצדקה שניתנה בשעתה להפקעת זמן השידור לטובת שידור התעמולה חינם-אין-כסף הייתה הצורך הדמוקרטי לאפשר למפלגות להביא את דברן לידיעת הציבור הרחב, באמצעי התקשורת המרכזיים. זמן השידור ניתן בחינם כדי שלא תהיה עדיפות למתמודדים בעלי אמצעים על פני חסרי האמצעים.
ייתכן כי אלה היו הצדקות נכונות לשעתן, אם כי גם אז לא ניתן היה להבין מדוע אין די בשידור בערוץ הראשון הציבורי, ולמה יש להפקיע גם את זמן השידור מערוצי הטלוויזיה המסחריים. מכל מקום, הטעמים שהצדיקו את הפקעת זמן השידור עברו מן העולם ואינם רלבנטיים עוד.
עולם תקשורת ההמונים שונה היום בתכלית. מעמדה של הטלוויזיה כ"מדורת השבט" השולטת על תשומת-ליבו של הציבור, אינו קיים עוד. הופעתן של רשתות האינטרנט, הפייסבוק והיו-טיוב שינו את המפה התקשורתית גם לעניין ההתמודדות בין המפלגות על תשומת-ליבו של הציבור.
עולמות הרשת, כמו הפייסבוק והיו-טיוב, נגישים, יעילים ומאפשרים למפלגות להגיע לציבור הרחב בקלות רבה, בתפוצה עצומה, במהירות, וללא השקעה כספית של ממש. ואכן, המתמודדים לכנסת עושים שימוש נרחב ביותר באמצעים אלה.
במקביל, העניין בתשדירי התעמולה בטלוויזיה הלך ודעך. במערכות הבחירות האחרונות "זכו" השידורים לשיעורי צפייה נמוכים ביותר. מצב דברים זה מחדד את השאלה כיצד ניתן להצדיק כיום ביטול שידור תוכניות שהציבור מעוניין לצפות בהן, לטובת שידורי תעמולה, וכיצד ניתן להצדיק הפקעה של זמן אוויר, שהוא מקור ההכנסה לערוצי הטלוויזיה המסחריים שנמצאים במצוקה כלכלית, ויש אף הנאבקים על עצם קיומם.
האם זה מוצדק ומדוע לפגוע בקניינן של זכייניות הטלוויזיה המסחרית, אשר נאלצות - בעל-כורחן - לשדר את תעמולת הבחירות של המפלגות בחינם, ללא כל פיצוי? מדוע מוצדק לשלול את זכותן של הזכייניות לשדר תעמולת בחירות בתשלום, שעה שאתרי האינטרנט - המתחרים עם הזכייניות על תקציבי הפרסום - עושים כך באין מפריע?
הגיעה העת כי המחוקק יתאים את חוק הבחירות למציאות המודרנית ו"ישחרר" את זכייניות הטלוויזיה המסחרית מהעול ההיסטורי שנכפה עליהן, או לפחות יפצה את הזכייניות בגין זמן השידור שנלקח מהן.
חוסר הרלבנטיות של החוק הקיים ידוע זה מכבר, ובבחירות הקודמות לכנסת, גם יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, שופט בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין, ציין בדוח המסכם את הבחירות לכנסת ה-19 כי יש לתקן את חוק דרכי התעמולה, כי נחוצה רפורמה בנושא התשדירים, וכי יש לתת את הדעת לצמצום אפשרי של פגיעה בקניינם של בעלי הזיכיון לשידורי טלוויזיה. אך החוק לא תוקן, ואנו עומדים שוב בפני מערכת בחירות שתתנהל על-פי חוק לא רלבנטי שפגיעתו רבה.
זה המקום לשאול עוד שאלה: מדוע שהמפלגות המתמודדות לכנסת לא יוותרו מרצונן על המתנה הזו, הניתנת להן ללא הצדקה על חשבון הציבור ובעלי זיכיונות השידור; מדוע שהן לא ינצלו את זמן האוויר שניתן להן, או לפחות יעשו בו שימוש בערוץ השידור הציבורי בלבד, ובדרך זו ימנעו "פגיעה" בציבור ובערוצים המסחריים?
■ הכותב הוא ראש משרד עורכי הדין רון גזית-רוטנברג, המייצג את שידורי קשת.