עורכי דין / צלם: יוסי זמיר
משוב השופטים שערכה השנה לשכת עורכי הדין בקרב רבים מחבריה עורר סערה גדולה במערכת המשפט. בעקבות החזרת המשוב על-ידי הלשכה, הכריזו השופטים בראשות נשיא העליון היוצא, אשר גרוניס, חרם על ראש לשכת עורכי הדין, דורון ברזילי.
החשש של השופטים מהמשוב היה גדול. ואולם תוצאותיו, שפורסמו ב"גלובס" לפני כחודש, היו דווקא מעודדות למדי עבור מערכת המשפט, ורבים מהשופטים קיבלו מעורכי הדין שהשתתפו במשוב ציונים גבוהים למדי.
היו כמובן גם שופטים שעורכי הדין הביעו אי-שביעות-רצון מעבודתם המקצועית או מהאופן שבו ניהלו את הדיונים אצלם. על כל פנים, נקודת המבט של עורכי הדין על השופטים באה לידי ביטוי באופן מקיף למדי במשוב השופטים, ולא בפעם הראשונה.
זווית ראייה הרבה פחות מוכרת היא זו של השופטים על עורכי הדין. השופטים, כידוע, לא מקיימים משוב שבו הם מדרגים את עורכי הדין המופיעים בפניהם, ואם יש להם ביקורת עליהם, הם מביעים אותה בהחלטות ובפסקי הדין שהם מקבלים. לא עוד.
מחקר חדש וראשון מסוגו, שערכו פרופ' חמי בן-נון מהמרכז האקדמי שערי משפט והדוקטורים בועז שנור ואייל כתבן מהמרכז האקדמי למשפט ולעסקים, בחן את נקודת מבטם של השופטים על התנהלותם של עורכי הדין בדיונים.
המחקר מגלה כי תחושת התסכול וחוסר אונים בין המייצגים והדנים בהליך המשפטי היא לעתים הדדית, וכי גם לשופטים יש קושי, לעתים גדול, להתמודד עם התנהלות קלוקלת של עורכי דין באולמם.
המחקר ביקש לבחון את הסיבה לפער בין התחושה הרווחת במערכת המשפט, לפיה קיימת הידרדרות בתרבות הדיון בבתי המשפט, לבין העובדה שהשופטים מגישים (באמצעות הנהלת בתי המשפט) בממוצע בשנה כ-13 תלונות בלבד על עורכי דין לוועדת האתיקה של הלשכה.
המחקר נערך באמצעות שאלונים שהועברו לשופטים, לאחר הסכמת הנהלת בתי המשפט ונשיא העליון גרוניס לכך. השתתפו בו בצורה אנונימית 148 שופטים, שהם 21% מכלל שופטי ישראל, רובם (66%) שופטי בית משפט השלום.
המאמר המלא יתפרסם בקרוב בכתב-העת "המשפט", בעריכתה של ד"ר לימור זר-גוטמן.
איחורים והתחצפויות
החובה המוטלת על עורך דין להימנע מהתנהגויות "מכבידות" באולם המשפט משרתת כמה אינטרסים: אינטרס של מערכת המשפט להגיע לחקר האמת ולעשות משפט צדק; רצון לשמור על כללי ההליך ההוגן; ואינטרס לשמור על כבוד בית המשפט ויוקרתו, כמו גם על כבודו ויוקרתו של מקצוע עריכת הדין.
עם זאת, לצד חובתו של עורך הדין לסייע לבית המשפט לנהל את ההליך השיפוטי, חלה עליו גם נאמנות ללקוחו. חובה זו עשויה ליצור לעתים תחושה של ניגוד בינה לבין חובותיו של עורך הדין כלפי בית המשפט. המחקר בדק מהן ההתנהגויות המפריעות השכיחות ביותר של עורכי הדין, מהן סובלים השופטים באולמם.
לפי המחקר, ההפרעה השכיחה ביותר של עורכי הדין לדיונים המשפטיים היא איחור של עורכי דין לדיון. כל השופטים שהשתתפו במחקר דיווחו כי היא מתרחשת יותר מפעם בשבוע באולמם.
ההפרעה השנייה בשכיחותה של עורכי הדין, לפי השופטים, היא הרמת קול מצד עורכי הדין. לדברי השופטים שהשיבו למשאל, תופעה זו מתרחשת מעל פעם בחודש בממוצע.
התנהגויות בעייתיות שכיחות נוספות מצד עורכי הדין שאותן מנו השופטים, היו חילופי דברים קשים, שימוש בטלפון הסלולרי, חקירת עדים טרדנית, הגשת כתבי בית דין מסבכים - בשכיחות של בין פעם בחודש לבין כמה פעמים בשנה בממוצע.
בנוסף, השופטים דיווחו כי הם חווים מעורכי הדין איומים או שימוש בלשון בוטה, חקירת עדים פוגענית, הגשת תביעה טרדנית, הגשת כתבי טענות עם קטעים מבישים והתחצפות כלפי בית המשפט, בשכיחות של כמה פעמים בשנה בממוצע.
שקט יחסי בהליכים הפליליים
עוד עולה מהמחקר כי סוגי ההליכים משפיעים על כמות ההפרעות באולם. כך, למשל, שופטי בית המשפט למשפחה דיווחו כי הפרעה מתרחשת באולמם פעם בשבוע, וכי מדובר בכמות גבוהה באופן משמעותי מאשר אצל שאר השופטים.
נתון מעניין מאוד שנמצא במחקר הוא כי באולמי הדיונים של השופטים הפליליים יש פחות התנהגויות מפריעות מצד עורכי הדין מאשר אצל שופטים שעוסקים במשפט האזרחי. לפי המחקר, ניתן להציע כמה הסברים להבדלים בין השופטים הפליליים ובין השופטים האזרחיים.
"הסבר אפשרי אחד הוא כי עורכי הדין המופיעים בפני השופטים האזרחיים אכן נוטים להתנהג באופן יותר מכביד. הסבר זה עשוי לנבוע מהאתוס הממלכתי שייתכן שמשפיע על אנשי הפרקליטות (המייצגים את המדינה בהליכים הפליליים - ח'מ') ומונע מהם התנהגויות בוטות והפרות פרוצדורליות", כתבו בן-נון, שנור וכתבן.
לפי שלושת החוקרים, הסבר זה עשוי גם לנבוע מכך שהסנגורים, שמגיעים מעמדת נחיתות, רוצים ליצור תחושת מכובדות ולשמור על רמה אישית גבוהה שתבדיל אותם מלקוחותיהם. ייתכן שגם העובדה שמדובר על דיני נפשות משפיעה על הצדדים לנהוג בהליך באיפוק".
הסבר אפשרי נוסף שניתן לכך שבהליכים הפליליים עורכי הדין מתנהגים בצורה טובה יותר הוא כי "השופטים הפליליים פיתחו עמידות יותר מהשופטים האזרחיים, ולכן הם אינם רואים את ההתנהגויות הללו כבעיתיות"; הסבר אחר הוא כי בהליכים הפליליים חקירות אגרסיביות נתפסות כלגיטימיות.
הסבר אפשרי נוסף שניתן במחקר לכך שבהליכים הפליליים עורכי הדין מתנהגים בצורה טובה ומרוסנת יותר בהשוואה לעורכי דין בהליכים אזרחיים הוא כי "השופטים הפליליים פיתחו עמידות יותר מהשופטים האזרחיים, ולכן הם אינם רואים את ההתנהגויות הללו כבעיתיות"; הסבר שלישי הוא כי בהליכים הפליליים הגשת כתבי טענות בכתב הוא מאורע נדיר יחסית, כך ששופטים פליליים נתקלים פחות בכתב טענות בעייתיים, וקיימת גם הבנה כי יש לאפשר חקירות מורכבות יותר (אולי אגרסיביות יותר) במסגרת בירור האמת, כך שחקירות אגרסיביות נתפסות כלגיטימיות.
נתון נוסף שמשפיע על כמות ההפרעות באולם הוא הוותק של השופט. שופטים ותיקים יותר נטו לדווח על פחות הפרעות, כגון איומים או שימוש בהרמת קול או בלשון בוטה. השופטים שהשיבו לסקר הציעו הסברים למקור הבעיה. חלקם ציינו כי חוסר הידע של חלק מעורכי דין מוביל להתנהגויות שליליות; אחרים ציינו כי הבעיה היא של מקרי קיצון בלבד.
במסגרת השאלונים שנשלחו אליהם, התבקשו השופטים להציע הסברים לתופעה שבה עורכי הדין מתנהגים בצורה לא ראויה באולמם. הסבר אפשרי אחד שהציעו חלק מהשופטים הוא הסבר כללי שנוגע לחלק גדול מאוכלוסיית עורכי הדין, ועניינו חוסר ידע משפטי שלהם ואי-מוכנות לדיון - או במלים אחרות - חוסר מקצועיות. "ככל שקטן הידע - גדלה האלימות והחוצפה", כתב שופט אחד.
חוסר הבנה בסיסי
לדברי שופטת אחרת, "הרבה יותר מפריע כשעורכי הדין אינם מוכנים לתיק מאשר כשהם באים בלי מדי משפט או מדברים בחוס נימוס"; "חוסר הבנה בסיסי של קדם המשפט בהליך האזרחי יוצר אווירה שלילית לעומתיות ותחושות קיפוח כביכול", כתב שופט נוסף.
שופטים אחרים שהשתתפו במשאל ביקשו דווקא לראות בבעיות ההתנהגות של עורכי הדין, בעיה של "מקרי קיצון". לפי המחקר, לדבריהם, "מיעוט מקרב עורכי הדין אינו מהסס להשתמש באיומים וברמיזות - במיוחד בפנייה לנציב תלונות הציבור על שופטים. חלק מהשופטים בקבוצה זו טוענים כי בעורכי הדין הללו קשה מאוד לשלוט'".
לצד שני ההסברים הללו העלו שופטים הסבר שלישי להתנהגויות המכבידות של עורכי הדין באולמות בתי המשפט, ולפיו הם קשורות דווקא להליכים מסוימים, כאמור, כגון הליכים בבית המשפט לענייני משפחה.
הסנקציה השכיחה ביותר להפרעות עורכי הדין: הערה
לשופטים הרבים שניאותו לענות לשאלון ולהשתתף במחקר הייחודי יש טרוניות לא מעטות באשר להתנהגות עורכי הדין בדיונים. עורכי המחקר ביקשו לדעת כיצד השופטים, שבסופו של דבר הם האחראים על הנעשה באולמם, מתמודדים עם ההפרעות של עורכי הדין - והגיעו למסקנה כי רוב השופטים משתמשים רק בחלק קטן מהכלים המשמעתיים הפורמליים העומדים לרשותם.
מהמחקר עולה כי השימוש בהערה לעורכי הדין על התנהלות בלתי תקינה הוא האמצעי המשמעתי השכיח ביותר - קרוב ל-60% מהשופטים ציינו כי הם עושים בו שימוש כמה פעמים בחודש, לפי הפירוט הבא: כשליש מהשופטים ציינו שהם מעירים לעורכי הדין לפחות פעם בשבוע, וקרוב ל-30% נוספים ציינו כי הם עושים זאת כמה פעמים בחודש. רק קצת מעל שליש מהשופטים ציינו כי הם מעירים לעורכי הדין פעם בחודש או פחות.
לעומת זאת, כל שאר האמצעים ננקטים לעתים קרובות רק בידי אחוז קטן ביותר מהשופטים. 22.1% מהשופטים אמרו כי מעולם לא הפסיקו דיון באמצע עקב הפרת סדר באולם; מעל למחצית מהשופטים ציינו כי מעולם לא נזפו במסגרת פסק דין על עורך דין בשל התנהגותו; 62.8% מהשופטים לא עשו מעולם שימוש בסנקציה של הטלת הוצאות האישיות על עורך דין שהפריע לדיונים; ומעל לשלושה רבעים (77.6%) מהשופטים לא העבירו מעולם תלונה על עורך דין להנהלת בתי המשפט, וגם לא זימנו ללשכתם עורכי דין לשיחות נזיפה.
חלוקת השופטים לפי המחוזות שבהם הם מכהנים מלמד על הבדל בין המחוזות, הן בזימון עורכי הדין ללשכת השופט (31.4% משופטי ירושלים והדרום משתמשים באמצעי זה; 15.2% משופטי חיפה והצפון; ו-4.2% בלבד משופטי תל-אביב והמרכז), והן בהעברת תלונות להנהלת בתי המשפט (40% משופטי ירושלים והדרום משתמשים באמצעי זה; 24.2% משופטי חיפה והצפון ו-16.9% בלבד משופטי תל-אביב והמרכז).
ותק השופטים משפיע רק על זימון עורכי הדין ללשכה: אחוז נמוך (5.6%) מקרב השופטים החדשים (ותק עד 9 שנים) מזמן עורכי דין ללשכה; ואילו בקרב שאר קבוצות הוותק, כ-23% מהשופטים משתמשים באמצעי זה.
ממצא מעניין ביותר העולה הוא היעדר הגיוון בתגובות השופטים. לגבי כל ההתנהגויות של עורכי הדין, למעט אלימות פיזית, התגובה השכיחה של השופט/ת הייתה "מעיר לעורך דין".
כאשר מדובר בהפרעה לא ידועה, כמעט כל השופטים הניחו שהתגובה שלהם תהיה הערה, אף שלא ניתן להם כל מידע על סוג ההפרעה.
שופטות מזמנות יותר ללשכתן
המחקר בדק גם האם ישנם גורמי רקע המשפיעים על התנהלות מרוסנת זו של השופטים כלפי עורכי הדין המפריעים באולמם.
לפי המחקר, "תחום העיסוק של השופט והקריירה הקודמת שלו אינם משפיעים על התוצאה. עם זאת, המחקר מעלה נתון מעניין ולפיו אחוז גבוה יותר מהשופטות (19.5%) מזמן נשים עורכות דין ללשכתן יחסית לשופטים גברים (7.4%), אך פרט לכך אין הבדלים בין שופטים לשופטות".
החוקרים מציינים כי "זימון עורכי דין ללשכה הוא אמצעי שעשוי להוביל מחד להידברות פתוחה בין השופט לבין עורך הדין כדי לקדם דו-שיח פורה ביניהם בעתיד; אולם מאידך, עשוי ליצור עימות שבו השופט יהיה חשוף לתגובה בלתי אמצעית של עורך הדין ושבו השופט ירגיש פחות מוגן על-ידי סמלי המעמד שלו. ייתכן כי זהו האמצעי שבו מאפיינים אישיים (גיל, ותק) ומוסדיים (מחוז) הם בעלי ההשפעה הגדולה ביותר, ואילו בשאר אמצעי המשמעת אין למאפיינים אישיים השפעה של ממש".
תסכול השופטים
המחקר מגלה פער בין עמדות השופטים באשר לרצוי ולמצוי: בעוד שרוב השופטים (91.8%) סברו כי בתי המשפט צריכים לאכוף בדקדקנות את כללי המשמעת - בפועל, רובם אינם נוקטים באולמם באמצעי משמעת חמורים - בין אם משום שהסתגלו לנהל דיונים תוך התמודדות עם התנהגויות מפריעות, ובין אם משום שהם חושבים שלשימוש באמצעים חמורים יש מחיר אישי שהם אינם מוכנים לשלם, גם אם דעתם העקרונית שונה.
לפי המחקר, הפער הזה גורם לכך שרבים מהשופטים חווים תחושות תסכול, כאשר הם נמנעים מלהפעיל אמצעי אכיפה באולמם. לדעת החוקרים, זוהי בעיה הדורשת פתרון.
לפי המחקר, הסיבה לכך שרוב השופטים אינם מתלוננים על עורכי הדין להנהלת בתי המשפט היא שרבים סבורים כי הדרך שבה לשכת עורכי הדין מטפלת בתלונות של שופטים אינה מספקת - 40.5% מהשופטים חושבים שהטיפול של הלשכה אינו מהווה גורם מרתיע ויעיל.
מהמחקר עולה גם כי רבים מהשופטים חשים "חוסר גיבוי" ביחס לתלונותיהם. עוד עולה מהמחקר כי רוב השופטים סבורים כי הטיפול בבעיות משמעת של עורכי דין צריך להיעשות במשולב עם הלשכה, ואינם מעוניינים בהעברת הסמכות לידיהם, מה שעשוי להוות חיזוק לטענה, שלפיה השופטים אינם מעוניינים בעימות ישיר עם עורכי הדין.
