ריהאנה ופול מקרטני/ צילום:רויטרס
עוד לפני שפורסמו נתוני הרייטינג של השידור החי של טקס פרסי הגראמי, שהתקיים אמש (א') בסטייפלס סנטר בלוס אנג'לס בפעם ה-57, ברור שתצוגת כוכבי המוזיקה השנתית של התעשייה האמריקאית לא נתנה שום תשובה משמעותית לצניחה של כ-15% בממוצע בנתוני המכירות של השנה החולפת.
למרות שהיו לערב שני מנצחים גדולים, בק היחסית ותיק וסם סמית' הצעיר, הרי שכמעט כמו תמיד ההופעות החיות עניינו יותר מהזכיות עצמן. וההופעות היותר חשובות נועדו פחות לסיכום מה שיצא לשוק ב-2014 ויותר לקידום המופעים והאלבומים הגדולים של השנה הקרובה.
AC DC פתחו עם מחרוזת קלאסיקות שלהם, לקראת מה שיהיה כנראה מסע ההופעות העולמי הגדול של השנה. מדונה, שאחרי שלל זליגות שיריה החדשים כבר דלף לרשת גם אלבומה החדש והמלא, קידמה אותו במופע מושקע יחסית גם לכללי הטקס הרגילים. ביונסה, הפוך ממנה, העניקה מפגן שירה גוספלי מרשים כשהיא סטטית כמעט לחלוטין. פארל וויליאמס שר את "האפי" בתלבושת של נער מעלית, כשמלווה אותו הפסנתרן הקלאסי לאנג לאנג, שהופך למשתתף קבוע בגראמי.
אבל כנראה שהרגע הבימתי הכי זכור הגיע דווקא מהחיבור, שעדיין לא נראה הכי טבעי, בין 3 אנשים בחליפות שחורות. פול מקרטני חבר לקאניה ווסט ולריהאנה לביצוע שירם המשותף שיצא לאחרונה ושיופיע באלבומים הקרובים של ווסט וריהאנה.
השנה של סמית'
עוד ציוות בולט היה של מארי ג'יי בלייג' הוותיקה, שהוציאה השנה אלבום יפה שדי חמק מתחת לרדאר, שהתארחה אצל הזוכה הגדול של הטקס.
סם סמית' הבריטי הלבן זכה ב-4 קטגוריות מתוך השש אליהן היה מועמד. טיילור סוויפט, שתהיה כמובן המנצחת הגדולה של הגראמי הבא ב-2016, העניקה לו את פרס "האמן החדש הטוב ביותר", והוא לקח גם את תוארי "אלבום הפופ הקולי", "הקלטת השנה" ו"שיר השנה".
בלייג' עשתה איתו את שיר השנה הנבחר, "Stay with me", וסמית' הנרגש ומעט הלום, שזה לו טקס הגראמי הראשון, שרק הוציא אלבום בכורה "In the Lonely Hour" בשנה שעברה, אמר ש"אני רוצה להודות לאיש ששבר את ליבי ושהשיר נכתב עליו. בזכותך הגעתי ל-4 פרסי גראמי".
זמר הסול הבריטי תכול העיניים כבש את אמריקה השנה, והזכיות שלו מקבעות את מעמדו גם כשובר לבבות אמריקאי. סמית' הוא הבריטי הראשון שזוכה בפרס "האמן החדש הטוב ביותר" מאז אדל ב-2009. עוד מוקדם לדעת אם הקריירה שלו תזנק לגבהים של אדל, אבל כסמן לתופעה וכתיעוד של השטח, הבולטות של סמית' היא כנראה ציון הדרך הכי בולט שיישאר מהטקס אתמול.
פארל לקח שני פרסים על "סולו פופ פרפורמנס" הטוב ביותר ועל "קליפ השנה" בזכות "האפי"; ובק קיבל, די בהפתעה, שני פרסים על אלבומו "מורנינג פייז": גם "אלבום הרוק של השנה" וגם "אלבום השנה".
האלבום, בנו הפחות מעולה של אלבומו הנהדר "סי ציינג'" מ-2002, היה בעצם הבחירה הכי מפתיעה של אנשי התעשייה שבוחרים את הזוכים. מעניין על מה מעידה בחירתם מלבד על האהדה העצומה לבק כאמן וכאדם אהוב. ספק אם היא מלמדת על איזו קריאת כיוון או העדפה איכותית, ובק ניצח בקטגוריה הזו, הכי נחשבת אחרי "שיר השנה", את ביונסה ואד שירן ופארל וויליאמס וגם את סם סמית'.
מלבד סמית' ובק היו שם גם "אי.אל.או" במופע איחוד שהרקיד בקהל את מקרטני וסוויפט, סייה, קייתי פרי אחרי ההופעה המוצלחת מבחינתה במחצית הסופרבול ואתמול בשיר שהוקדש למאבק באלימות במשפחה, אנני לנוקס עם הוזייר, ג'ו לג'נד, וסטיבי וונדר שהופיע עם אשר. בק עצמו גם שר עם כריס מרטין מקולדפליי.
לפני שבק קיבל את פרס "אלבום השנה", קאניה ווסט ניתר לבמה, אבל שלא כהרגלו ירד ממנה מיד, בלי לגשת למיקרופון ולחבל במהלך האירוע תוך תיבול הפרעתו לסדר התקין בדברי מחאה על זהות הזוכים או המפסידים. כנראה סוג של הומור עצמי, פרודיה על איבודי הרסן המפורסמים שלו מטקסים קודמים.
זה היה פחות או יותר רגע אובדן השליטה היחיד בטקס שעדיין מהווה את מפגן הכוח הגדול ביותר של תעשיית המוזיקה האמריקאית על שלל גווניה. וכאמור, השנה המנצח הגדול בו הוא דווקא בריטי.