זאת לא הייתה השנה הטובה בחייו של ג'. הוא התגרש מאשתו, הסתבך כלכלית ונקלע לחובות, וכתוצאה מכך נאלץ לעבור להתגורר עם הוריו הקשישים בביתם. לאחר שנפתחו נגד ג' הליכים בהוצאה לפועל בגין חובותיו, ההורים הקשישים חששו שהנושים יגיעו אליהם, ולכן פנו לבית המשפט וביקשו להצהיר כי הרכוש הנמצא בביתם שייך להם ולא לבן, ולכן לא ניתן לעקלו ולמכרו כדי להחזיר את חובות הבן.
עד לבירור העניין, בית המשפט הוציא צו עיכוב זמני לתפיסת המטלטלין שבבית ההורים, אך למרבה הפתעתם, בוקר אחד הופיעו בפתח ביתם שני גברתנים מטעם ההוצאה לפועל והודיעו להם שהם לוקחים את המטלטלין.
האב סיפר בבית המשפט כי הגובים נהגו בגסות-רוח כלפיו, הרימו את קולם ואיימו עליו כי אם לא ישלם מיד את חובו של הבן, הם ירוקנו את ביתו לחלוטין. כדי להבהיר לקשיש שהם מתכוונים לדבריהם, אחד הגובים החל לתת הוראות לנהג המשאית שהובאה לצורך לקיחת המטלטלין, והשני התחיל בהורדת הטלוויזיה מהקיר.
לא עזרו לקשיש טענותיו שהוא הבעלים של הדירה ותכולתה, ושבנו רק מתגורר אצלו זמנית עקב גירושיו. הגובים התעלמו גם מטענותיו שקיים צו שיפוטי המעכב את כל הליכי ההוצאה לפועל. לדברי האב, הגובה הודיע לו כי גם אם יש צו עיכוב הליכים, זה לא מעניין אותו, והוא מתכוון לקחת את הרכוש מיידית, אלא אם ימסרו לידיו כספים לכיסוי החוב.
הקשיש ואשתו, הסובלים גם מבעיות בריאותיות קשות, נבהלו מהתנהלות הגובים, בפרט כאשר כתוצאה מצעקותיהם נוצרה מהומה, והשכנים החלו להתקהל כדי לצפות "בהצגה". בלית-ברירה ההורים נתנו לגובים 5,000 שקל במזומן ושתי המחאות על סך 62,844שקל לכיסוי חובות הבן, אך מיד לאחר מכן ביטלו את הצ'קים, ולכן נתבעו על-ידי הנושים.
באופן חריג בית המשפט קיבל את גרסת האב, וקבע כי הייתה לו הזכות לבטל את הצ'קים שנתן להוצאה לפועל, מאחר שאלה הוצאו ממנו בכפייה ובכוח. בית המשפט ציין כי הגובה מטעם ההוצאה לפועל העיד באופן אישי בבית המשפט, וניתן היה להתרשם ממראהו החיצוני המאיים, שכן מדובר באדם גדול גוף ומגולח ראש, המקרין כוח פיזי רב. לפיכך קל היה להזדהות עם מצוקתם של ההורים הקשישים ועם תחושתם כי אין ברירה בידם אלא לשלם את חובות הבן בניגוד לרצונם.
בית המשפט דחה את טענות הנושים לפיהן נהוג כי גבייה על-ידי ההוצאה לפועל אינה מתבצעת בכפפות של משי או בפינצטה, וקבע כי דווקא משום שהמעמד הוא מבייש ולא נעים, על הגובה לדבוק בגישה עניינית ומוקפדת. אין צורך ב"כפפות של משי", אך גם אין מקום לצעקות ולאיומים.
בית המשפט דחה גם את טענת הנושים כי האב יכול היה לאפשר את הוצאת המטלטלין, ואז לפעול להשבת המטלטלין מכוח ההחלטה שבידו, במקום לשלם את החוב - שכן טענה זאת אינה מתחשבת בהשפלה הכרוכה בהוצאת רכוש ביתי, כמו גם בטרחה הכרוכה בהשבתו.
על-פי פסק הדין, במקרה זה היו בידי הנושים וקבלן ההוצאה לפועל המבצע סימני אזהרה מובהקים, שהיו צריכים ללמדם כי הרכוש שהם ביקשו להוציא מהבית אינו שייך לבן החייב אלא להורים: העובדה שמדובר במטלטלין בסיסיים, כמו סלון, טלוויזיה, מזגן וכדומה, ולא בפריטים ייחודיים או יקרי-ערך, שמטלטלין בסיסיים אלה נמצאים בבית המגורים של ההורים, שהבן לן אצלם רק באופן זמני כתוצאה מגירושיו, וכן טענת האב כי קיים צו משפטי לעיכוב הוצאת המטלטלין.
כל אלה היו צריכים לשמש כתמרור אזהרה בפני הנושים וההוצאה לפועל מלגבות בכוח את החוב מההורים במקום מהבן, והם לא פעלו כמצופה מהם.
בעקבות זאת פסק בית המשפט כי האב לא רצה לשלם את חובות בנו אלא נכפה לשלם באיומים ותוך השפלה, ולפיכך אישר כי האב היה זכאי לבטל את הצ'קים, ואף חייב את הנושים בתשלום הוצאות משפט לאב בהיקף של כ-20 אלף שקל.
■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", בעלת אתר www.divorceinfo.co.il