חנות הפופ־אפ של קרן שביט / צילום: אסף רביבו
נהוג לומר שהדור שלפנינו לא חשב כמונו, שהכול זמני ובר-תחלופה. מבחינתם, מקום עבודה לא מחליפים - נשארים לפחות עד הפנסיה. זוגיות נשארת עד ההזדקנות המשותפת, ומדינה לא עוזבים אלא אם מישהו רודף אחריך. הדור הזה, הקבוע, קידש את הצורך בביטחון, והקביעות חיזקה את הביטחון, שחיזק את הקביעות.
כל זה היה נכון עד שמשהו נשבר. קשה להצביע על האירוע המדויק, אבל סדרת אירועים שהתרחשו בעולם בשנים האחרונות ערערה לנו את הביטחון. גלובליזציה, מיתון עולמי, בנקים נופלים, מחאות חברתיות, הפרטות, תהליכי הגירה ודברים רבים אחרים משנים את המציאות שלנו. בעולם, מספר הפליטים ומהגרי העבודה עומד על 232 מיליון - המספר הגדול ביותר מאז מלחמת העולם השנייה. אנשים מחליפים מדינות.
הנתונים בארה"ב מדברים על החלפת 15-20 תפקידים במהלך הקריירה לדור שנולד בין השנים 1977-1997. אתה כבר לא חי את כל חייך במדינה שבה נולדת, כבר לא עובד עד הפנסיה. תפיסת העולם שקיימת היא שהכול בר-שינוי. ואם כך, אז למה להשתקע? למה צריך לקנות בתים אם אפשר לשכור? רק בארה"ב הגיע אחוז בעלי הדירות לשפל הנמוך ביותר מאז תחילת שנות ה-90 - כ-64%.
אין לנו סבלנות. ההוא שלא מגיב בוואטסאפ בתוך שנייה, מוטב לו שלא יהיה כלל בוואטסאפ. הוא לא עומד בסטנדרד.
הכול זמני, לך תדע מה יהיה מחר. ואם אני לא יודע מה יהיה מחר, אז אני אחיה את הרגע. ואם אני חי את הרגע, אז אני חי את הרגע הזה בלבד. והתפיסה הזו מחלחלת לכל תחום.