קרנית פלוג / צילום: איל יצהר
ירידת מדד המחירים לצרכן בשיעור של 0.9% בחודש אחד, וב-0.5% ב-12 החודשים האחרונים, מעוררת תמיד את המילה "דפלציה". זו לא מילה שכלכלנים מחבבים, במיוחד אם מדובר בכלכלנים שמועסקים בבנקים מרכזיים, כי כאשר המחירים יורדים בצורה חדה יחסית, הכתובת לפניות הציבור היא הבנק המרכזי.
יתר על כן, החשש מפני דפלציה עולה דווקא כאשר ישראל נתונה במערכת בחירות, ואין ממשלה מתפקדת, אין ראש ממשלה אשר פנוי למחשבה על המצב הכלכלי ואין תקציב מאושר. כל אלה רק מגבירים את הלחץ האפשרי על בנק ישראל, ויש להניח כי השאלה על מדיניות הריבית תעלה מחדש. יהיה מן הסתם מי שיזכיר לנגידה קרנית פלוג שהריבית הריאלית במשק הישראלי רשמה עלייה בחודשים האחרונים, בגלל הירידה בפועל במדד, והירידה בציפיות לאינפלציה.
אלא שבעניין זה הנגידה פלוג צריכה להחליט עד כמה מדובר פה בחשש מפני מיתון, ועד כמה נתוני האינפלציה משקפים התפתחויות שלא קשורות למשק הישראלי. זאת, משום שבפועל הגורם החשוב ביותר שהשפיע על המשק בחודשים האחרונים הוא הירידה הדרמטית במחירי האנרגיה והסחורות שנרשמה בחודשים האחרונים.
אכן, הירידה של כמעט 9% במחירי הדלק והאנרגיה תרמה יותר משליש מירידת המדד בחודש ינואר. לירידה זו יש להוסיף גם את הירידה במחירי שאר הסחורות וחומרי הגלם. מבחינה מקרו-כלכלית, מדובר בבונוס גדול למשק הישראלי, מעין מתנה בשווי עצום שכלכלת ישראל קיבלה. בעגה של כלכלנים מכנים זאת "שיפור בתנאי הסחר של ישראל", כלומר בה בשעה שהמחירים של מוצרי היצוא של ישראל לא ירדו בשווקים הבינלאומיים, מחירי סחורות היבוא ירדו באופן חד.
לכן, תמונת הראי של הירידה במדד המחירים לצרכן בחודשים האחרונים הם נתוני סחר החוץ של ישראל. על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, העודף של יצוא סחורות על יבוא הסתכם ב-1.1 מיליארד שקל בינואר. לכך יש להוסיף כמובן את הפיחות בשער החליפין של השקל במחצית השנייה של 2014, אשר סייע ליצוא. בסך הכול היצוא הישראלי צומח בחודשים האחרונים בקצב שנתי של כ-20%, תוצאה שמשקפת, כאמור, התפתחויות בשווקים בינלאומיים וגם את הרוח הגבית שהעניק פיחות השקל בשליש האחרון של 2014. כל זה התרחש כאשר הירידה במחירי הסחורות בחו"ל קיזזה את השפעת הםיחות בשוק המקומי.
אבל כל זה עדיין לא עונה בצורה מלאה לשאלה שניצבת לפתחו של בנק ישראל. האם יש בנתוני המדד כדי ללמד שיש סימני האטה במשק הישראלי. נתוני המקרו שפרסמה היום (ב') הלמ"ס מראים כי ברבעון האחרון של 2014 הצמיחה הייתה מהירה מאוד - 7.2% בקצב שנתי, ויש בכך כדי להפיג את החשש מפני האטה. עם זאת, אין לשכוח שהצמיחה המהירה הייתה מעין תיקון לקיפאון ששרר ברבעון השלישי של 2014 בעקבות מבצע "צוק איתן". לא רק זאת, אלא שענף התיירות מתמודד עדיין עם מציאות קשה מאוד - ירידה חדה בביקוש שנמשכת גם בחודשי החורף, בקצב שנתי של 14% על פי נתוני הלמ"ס.
הנעלם הגדול הוא מה ייתרחש בצריכה הפרטית בחודשים הקרובים. הנתונים המעודכנים לחשבונות הלאומיים מראים כי ברבעון האחרון של השנה שעברה חלה עלייה מהירה בסך ההוצאה הפרטית לצריכה, אך הדבר נבע בעיקר מעלייה ברכישת מוצרים בני קיימא ובמיוחד כלי רכב - עלייה של 75% בקצב שנתי. יש להניח כי הציפיות לפיחות בקרב משקי הבית השפיעו על התנהגותם. לעומת זאת, בצריכה השוטפת השתרר קיפאון ומכאן שיש עדיין סימני שאלה לגבי סך הצריכה הפרטית בעתיד.
לכן הנתונים המשמעותיים ביותר הם אלה שישפיעו על התחזיות לגבי הביקושים בחודשים הקרובים. על פי הידוע כיום, נרשמה התאוששות ביצוא, ומסתמנת גם בפעילות הקמעונאית. סקר הציפיות במגזר העסקי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה גילה, באופן לא מפתיע, שיש עלייה חדה בציפיות של מנהלים בתעשייה, במיוחד במגזר הייצור, אך גם עלייה בציפיות של מנהלים בענפי הבינוי והמסחר.
על סמך נתונים אלה יכול בנק ישראל להסיק שירידת מדד המחירים לצרכן אמנם יוצרת סטייה מיעד האינפלציה של הממשלה - 1%, אך אין בכך הוכחה מלאה להאטה משקית. שוב, התודה בעניין זה צריכה להגיע לעולם, אשר הביא לירידה במחירי הסחורות, ולא לשום צעד משמעותי שנקטה הממשלה הלא קיימת. כאשר מסכמים את כל זה, אפשר להסיק כי לעת עתה ה"בונוס" שקיבל המשק יכול להאיץ את הפעילות, לפחות בחודשים הקרובים, וליצור מעין כרית ביטחון בכל הקשור לנתוני הצמיחה. הדבר אמור לתת לבנק ישראל מרווח נשימה, ולשחרר אותו מהצורך המיידי בנקיטת צעדים בתחום הריבית, לפחות עד שיתברר סופית כיוון המשק וכיוון המדיניות הכלכלית של הממשלה הבאה. בסופו של דבר, גם למשק הישראלי, ולבנק ישראלי, מגיע קצת מזל.
