שמה של כנרת הבארוק קתי דברצני (Debretzeni) מוכר היטב לאוהבי מוזיקת הבארוק בישראל. דברצני היא מהמבצעות החשובות בתחום זה בעולם, והופעותיה הקודמות בארץ זכו להצלחה מסחררת. במוצ"ש הקרוב היא תופיע בארץ עם תזמורת הבארוק ירושלים בתפקיד כפול של כנרת ומנצחת, בקונצרט שיציג יצירות של בני משפחת באך לדורותיה. ביקורה הקצר בארץ איפשר לנו לקיים ראיון בלעדי, שהתמקד באופן טבעי במגמות העכשוויות של זרם הביצוע ה"היסטורי" שבו היא מתמחה.
דברצני (44), נולדה בטרנסילבניה, ועלתה לישראל בגיל 15. היא מתגוררת כבר שנים ארוכות בלונדון, ונחשבת לאחת המוזיקאיות הבולטות בתחומה. היא מובילה שניים מהרכבי המוזיקה המוקדמת החשובים באירופה, "סולני הבארוק האנגלים" של ג'ון-אליוט גרדינר ותזמורת "עידן ההשכלה". במקביל היא חברה קבועה בשלישיית הפסנתר "גויה", שחבריה מנגנים בכלי תקופה ("הטריו נקרא 'גויה' על שם הצייר", היא צוחקת, "כל חברי השלישייה יהודים").
כמי שנמצאת כבר שנים בלב העשייה של מוזיקת הבארוק בעולם, דברצני היא מעיין נובע של תובנות בתחום. "הנקודה החשובה ביותר בביצוע מוזיקה מוקדמת כיום היא שזהו כבר לא עולם סגור", היא אומרת. "פעם הייתה ממש 'קליקה' של מוזיקאים שהתמחו במוזיקת בארוק. היום, רוב מוזיקאי הבארוק מבצעים גם מוזיקה מתקופות מאוחרות יותר. כמובן שיש עדיין התמחות, כי כלי הבארוק שונים מהכלים המודרניים וצריך ללמוד איך מנגנים עליהם. אבל היום הולכים הרבה יותר קדימה עם הרפרטואר. בתזמורת שלי באנגליה אנו מבצעים כעת יצירות של סמטנה, דבוז'אק וברהמס, כולם בכלים מהמאה ה-19.
"המגמה העיקרית בתחום כיום היא גיוון", מציינת דברצני. "פעם עסקנו בעיקר בביצועי מוזיקה מתקופת הבארוק, ואילו כיום העניין עובר לקלאסיקה ואפילו לרומנטיקה. בעבר השאלה המרכזית הייתה איך נשמעה המוזיקה של באך בתקופתו, וכעת השאלה היא איך נשמעו המוזיקה של בטהובן, שומאן וברהמס. זה דורש כמובן לשחזר כלים מהתקופה, לחקור את הפרשנות ואת טכניקת הנגינה הרצויה וכדומה. אם פעם אמרו שלא נכון לנגן באך כמו שמנגנים ברהמס, הרי שכיום אומרים שלא נכון לנגן ברהמס כמו שמנגנים באך.
"לדוגמה, בשנים הראשונות של אסכולת הביצוע התקופתי האמינו שצריך לנגן מוזיקה מהמאה ה-19 בצורה קלילה ובלי ויבראטו. כיום חושבים שזה לא נכון".
נקודה נוספת שאותה מעלה דברצני מתייחסת לעבודה של מנצחים מהזרם התקופתי על תזמורות מודרניות. "מנצחים כמו גרדינר, הרנונקור והוגווד ז"ל עבדו הרבה עם תזמורות מודרניות, והייתה לזה השפעה גדולה", היא אומרת. "כיום גם בתזמורות מודרניות לוקחים בחשבון את מאפייני הביצוע התקופתי. אף אחד כבר לא מנגן באך ומוצרט כמו שניגנו אותם לפני 50 שנה, וזהו הישג גדול של התנועה".
- מה נדרש ממבצע בכלי תקופה בהשוואה למוזיקאי "רגיל", שמנגן את כול הרפרטואר בכלים מודרניים?
"המצב הזה דורש הרבה התמחות, גמישות ואומץ, כי הכלים העתיקים יותר קשים לנגינה. הם תלויים יותר בשינויי טמפרטורה, ופחות מפותחים מבחינת עוצמה. למרות זאת, הקונצרט חייב להיות באותה רמה של קונצרט בכלים 'רגילים', כי ההקלטות גרמו לזה שהקהל מצפה לביצוע חי ברמה של דיסק. לכן הלחץ על המבצע יותר גדול יחסית לנגן מודרני שמנגן הכול באותו כלי".
- ועבורך זה אומר גם להסתובב עם שני כינורות שונים?
"שני כינורות, כמה קשתות, והרבה מיתרים", היא צוחקת. "כי יש כמה סוגים של מיתרי גיד, שמתאימים לכינורות שונים".
- מיתרי ה"גיד" בעצם עשויים ממעיים של פרה או כבש. זו לא הייתה בעיה לנגנים טבעוניים?
"זה בהחלט עניין בעייתי, ובאמת ניסו בעבר תחליפים מחומרים סינתטיים. אבל התחליפים האלו לא עבדו, כי זה לא צילצל טוב. אני מכירה באופן אישי כנרת שנקרעה בין אהבתה לחיות לבין הצורך לנגן מוזיקה עתיקה בצורה מקצועית, ובסוף היא בחרה במוזיקה ומנגנת על מיתרי גיד. אין לזה תחליף".
"המשבר העולמי משפיע"
יתרונם הגדול של נגנים בכלים מודרניים "רגילים" הוא קיומן של תזמורות ממוסדות, שמשלמות משכורת קבועה. בעולם המוזיקה המוקדמת הסיפור שונה. "כולנו פרילאנסרים", אומרת דברצני. "יש רק תזמורת בארוק אחת בעולם, תזמורת 'טאפלמוזיק' בקנדה, שמשלמת משכורת מדי חודש. כל היתר הן תזמורות פרוייקטים. המשבר העולמי משפיע מאוד על התחום, ויש פחות השקעה של ממשלות. במקביל יש הישענות גדולה יותר על תמיכה פרטית. מהבחינה הזו חזרנו למאה ה-18. יש פטרונים וספונסרים שתומכים במוזיקה, ואנחנו המשרתים. המעגל נסגר".
- זו התחושה שאת מקבלת?
"תלוי על איזה עשירים מדובר. יש כאלו שהתרבות היא חלק מחייהם, והם תומכים כי המוזיקה היא בנפשם. לעומתם, יש כאלו שרק שמחים לראות את שמם כפטרונים בתוכנייה. זה בדיוק כמו שבטהובן התייחס לברונים שנתנו לו כסף, שאת חלקם לא אהב וחלקם היו חברי נפש שלו. כיום זוהי המציאות. צריך הרבה קבלות פנים וצריך לדבר עם ספונסרים ותורמים. כיום כדי להצליח לא מספיק להיות מוזיקאי טוב, אלא צריך להעסיק גם יחצ"ן טוב".
- הצורך בגמישות ברפרטואר נובע גם מצורך כלכלי?
"בוודאי. לפני 25 שנה יכולת לחיות רק מביצועי מוזיקה שאתה אוהב, נאמר רק מוזיקה מהמאה ה-17. כיום זה בלתי אפשרי, כי הקהל רוצה גם ברהמס ובטהובן ושומאן. מצד אחד זה טוב, כי זה פותח אופקים חדשים. מצד שני זה עצוב, כי ההתמחות הולכת לאיבוד. לדוגמה, היום כבר כמעט ולא קמים הרכבים שמתמחים במוזיקה מימי הביניים. לא בגלל שזה לא מעניין, אלא פשוט כי אין לזה הרבה ביקוש".