לא ניפול למלכודות של פאתוס מגוחך יתר על המידה בעוצמותיו. ובכל זאת: שלושה חודשים וחצי אחרי, אפשר להיזכר בערגה בערב המהמם ההוא בסמי עופר, שחימם את הלבבות של כל אוהבי המשחק כאן. זה לא רק היה הניצחון הראשון של ישראל על נבחרת מדורגת מעליה, במשחק בעל משמעות - מאז ה-0-5 האלמותי ההוא נגד אוסטריה; ה-0-3 על בוסניה היה פשוט תצוגת כדורגל פנטסטית.
ניתן להניח בזהירות שאלי גוטמן ישתדל במידת הניתן לשחזר את ההצלחה גם במשחקים הבאים, לעלות בהרכב בדיוק עם אותו תלכיד מוצלח שהצליח להלחים. אבל רגע - האם זה בכלל יתאפשר לו? כחודש לפני ווילס (28.3 בסמי עופר) ובלגיה (31.3 בטדי) - זהו זמן טוב לבדוק מה מצבם הנוכחי של ה-11 שהדהימו מול בוסניה, ואמורים עכשיו להוביל את ישראל אל הארץ המובטחת - צרפת.
***
בניגוד לתזה שהשתרשה בשבועות האחרונים ביציעי העיתונות למיניהם, אופיר מרציאנו דווקא לא בירידה חדה. עד המשחק עם בוסניה הוא ספג 1.87 שערים למשחק העונה בליגה, לא נתון מדהים, אבל מתקבל על הדעת בהתחשב בקבוצה בה הוא משחק ובהגנה שלה. מאז - הוריד שוער מ.ס אשדוד את קצב הספיגות ל-1.33 בלבד, צבר עוד קצת זמן טיסה (קריטי לשוער בן 25 בלבד), וגם קיבל בוסט חשוב לאגו בדמות חיזורים מאסיביים בחלון ההעברות מצד הפועל ב"ש. על מרציאנו כנראה שאפשר לסמוך.
אייל משומר לא נכלל בסגל של מכבי חיפה בשלושת המחזורים האחרונים. בעיה. בהנחה והוא לא יחזור פתאום ישירות להרכב (כבר ראינו דברים יותר מוזרים מתרחשים בחיפה בעידן "המנודים" של השנים האחרונות) - הוא כמובן לא יוכל לשחק בנבחרת בחודש הבא. עודד אלקיים מעירוני ק"ש הוא מועמד הגיוני להחליפו, אבל שווה לקחת בחשבון גם את אלי דסה - ולא רק בגלל השער האולטרה-פנטסטי שכבש השבוע לחיבורים של מכבי פ"ת - אלא בעיקר כי מדובר על מגן אנרגטי, מאוד פיזי, ובדרך כלל אחראי גם בהגנה.
טל בן חיים שומר על קביעות בהרכב של צ'רלטון באנגליה, ואם מצרפים לכושר המשחק שלו את תכונות המנהיגות הטבעיות - אז ברור שהוא חייב להמשיך לשחק בעמדת הבלם. האם להמשיך לצוות לצדו את איתן טיבי, או אולי דווקא את רמי גרשון, 24 הופעות העונה בהרכב הפותח של מרכז ההגנה של גנט - המדורגת שלישית בליגה הבלגית? דילמה. בעמדת המגן השמאלי אין דילמה: עומרי בן הרוש חייב לשחק. עם כל ההערכה לטוואטחה ודוידזאדה.
בקישור המרכזי, מקובל וסביר יהיה להמשיך לתת לשרן ייני את המשימות ההגנתיות, בעיקר כי לא יזיק בכלל למגן שישמור על האגף של גארת בייל לקבל סיוע מקפטן מכבי ת"א בהצרת צעדיו של הסילון הוולשי. ביברס נאתכו אמנם לא הופיע באף משחק רשמי מאז שביקר ב-10 בדצמבר באליאנץ ארנה של באיירן מינכן, אך צסק"א מוסקבה שומרת על כושר במשחקי ידידות, וב-7 במארס תחזור הליגה הרוסית לפעילות. ובואו נגיד ככה: גם אם נתאכו יחזור מהפגרה רק ב-50% מהיכולת הנפלאה שבה היה לפניה (הליגיונר הכי בולט שהיה לנו מאז עידן ברקוביץ'-רביבו), הרי שבשביל הנבחרת זה מעל ומעבר. בכל אופן - על כל צרה שלא תבוא בעמדות הקישור המרכזי, יש את ניר ביטון, שהפך בחודשים האחרונים לבורג חשוב בסלטיק.
בהינתן וערן זהבי הוא עדיין ערן זהבי, ואין הנמקה מקצועית רצינית לא לפתוח בהרכב עם שחקן כזה, אפילו אם הוא טיפה-טיפה ירד ביכולת מאז שלשולי השערים שלו בתחילת העונה - הרי שהדילמה בחוליה ההתקפית מתחילה בגילי ורמוט וטל בן חיים. בדיוק כמו חברם לאלופה - גם שני הקיצוניים, אם היינו צריכים להעמיד הרכב למשחק עם ווילס מחר - לא בדיוק עושים כרגע סימנים של חדות שיא, וגרוע מכך: הם חלק מקורבנות שיטת הרוטציה של פאקו. החדשות היותר טובות: ליאור רפאלוב. 23 הופעות העונה בקלאב ברוז', 13 שערים, 13 בישולים. לא לתת הרכב למי שעשוי בקונסטלציה מסוימת לזכות בתואר שחקן העונה בבלגיה - בטח על חשבון אחד משני הקיצוניים הדועכים של הצהובים - יהיה החלטה מאוד מוזרה של גוטמן.
ומה עם עושים עם עומר דמארי, שבינתיים עסוק בהשתלבות והתאקלמות במועדון החדש שלו בגרמניה (ר.ב לייפציג), בליגה חדשה ועיר חדשה - ובוודאי לא יוכל לשחזר במהרה את ימי ההפגזות שלו מתחילת העונה באוסטריה? קודם כל, מקווים שישתלב ויתאקלם במהירות, ורק שיהיה בריא. הוא היחיד מבין החלוצים הישראלים שמסוגל לקבל כדור גם לשטח וגם לרגל, לייצר לעצמו מצבים יש מאין וגם לסיים אותם באחוזי הצלחה מרשימים. תומר חמד אמנם מצא את הרשת שבע פעמים העונה בליגה הספרדית החזקה, מה שמייצר לגוטמן מיגרנה רצינית. אבל חמד הוא שחקן הרבה פחות תזזיתי מדמארי (למרות שהוא עובד קשה במשחק הלחץ), וביום בינוני של הקישור שלנו - ספק עד כמה שילובו בכלל יהיה אפקטיבי.