בנקסי בעזה, פברואר 2015 / צילום: מאתר banksy.co.uk
"מתארים את עזה לא אחת כ'בית הכלא הגדול בעולם באוויר הפתוח', כי איש אינו יכול להיכנס או לצאת. אבל ההשוואה חוטאת לבתי הסוהר - בהם לא מופסקים זרם החשמל והמים באופן אקראי כמעט בכל יום" - כך כותב אמן הרחוב בנקסי, לאחר ביקור חטוף בעזה בשבוע שעבר.
"אם נמשוך ידינו מהקונפליקט בין בעלי הכוח לחסרי הכוח אנו מצדדים בחזקים, לא נשארים ניטרליים", כותב בנקסי באדום על קיר בעזה. בעבודות שהותיר אחריו בעזה, בדומה לעבודות קודמות באזורי קונפליקט (בין היתר על חומת ההפרדה בין ישראל לשטחי יהודה ושומרון, בתקופת הקמתה ב-2005), הוא מצייר מראות אידיליים המתכתבים עם המציאות המרה, על גבי קירות הרוסים.
בנוסף לציורים, פרסם בנקסי סרטון תיעודי בן שתי דקות, המתחזה לסרט פרסומת וקורא לתיירים "לשים את עזה על מפת היעדים שלהם השנה".
הסרטון, שמצולם במראה מחתרתי (וסביר שכך נעשה), עובר בין נסיעה במונית ברחובות העפר וב"חדירה" של האמן לעיר דרך מערכת מנהרות לא חוקיות. הקריאה "בואו לעזה" מעומתת עם המראות הקשים של ההריסות והעליבות ברחובות. בהמשך הסרטון מצוטטות עובדות לא פשוטות, שרבים מאיתנו אינם מודעים להן, כמו למשל שהכנסת מלט לרצועה אסורה מאז מבצע "צוק איתן", שבו נהרסו 18 אלף בתי משפחות בעזה.
"מרוחקת ממסלולי התיירות השחוקים; התושבים כל כך אוהבים אותה שאינם עוזבים לעולם; עטופה במראה ייחודי של חומות הסוגרות עליה משלושה צדדים וסטי"לים מצד הים; שכנים ידידותיים משגיחים עליה; הזדמנויות פיתוח בכל פינה".
מעבר לתנאי החיים הבסיסיים, הוא מכוון את מבטו אל הסביבה הפיזית שבה גדלים ילדים בעזה. הוא מצייר צללית מאיימת של מגדל שמירה, שנדנדות מרחפות סביבו כמו בלונה פארק, שאיננו בנמצא. חתלתול חמוד, שבמקום צרור צמר משחק בשאריות ברזלי בנין מעוקמים, נועד, לדבריו, להתחרות על תשומת-ליבו של הקהל באינטרנט, שמעדיף תמונות של גורי חתולים על חדשות מהעולם האמיתי.
בנקסי הוא אמן הרחוב המפורסם ביותר בעולם, והוא אינו מושך ידו מביקורת. אך לפני שתסתערו עליו בצדקנות פוליטית, ועל הראייה החד-צדדית, כדאי לזכור שהוא מתמקד בעיקר בביקורת חברתית-אנושית. מרבית חיציו בדרך-כלל ננעצים בתרבות הצריכה, הסיאוב הפוליטי והכלכלי של העולם השבע והקיטוב החברתי.
סרטו "היציאה דרך חנות המתנות" היה מועמד לאוסקר ב-2011. בסרט מתח ביקורת על התלות בין אמנות לכסף ולתרבות הצריכה, כשהוא מתאר את המנגנון הפשוט, המצמיד את חנויות המזכרות למוזיאונים, כמושא משיכה לקניות אימפולס וסיפוק מיידי בשופינג.
אין לדעת באיזה שם ותחת איזה אישור נכנס בנקסי לעזה. הוא מסתובב בעולם, עבודות שלו צצות ברחבי ערים, במיקומים מפתיעים וגם במוזיאונים ובגלריות - המוכרות את עבודותיו ומעבירות לו תשלום באמצעות מתווכים מטעמו. חלק מהיצירה שלו נעשית בפעולות גרילה, כמו ציור גרפיטי בניגוד לחוק או "שתילת" יצירות אמנות בתערוכות מבוקשות. כך למשל, במהלך השהות שלו בניו-יורק ב-2013, תלה בגלריה תמונת נוף מוכרת שהוסיף לה חייל נאצי יושב ומתבונן באגם.
במקרה של עזה, הוא מרחיק לכת ועוסק בקונפליקט האזורי המדמם, אך הפוקוס שלו נשאר בהיבטים הומניטריים. אם נניח שהכניסה לעזה אפשרית כמעט אך ורק דרך ישראל, לא מן הנמנע שעבודותיו יצוצו בימים הקרובים גם בארץ. בנקסי העלה את התמונות לקראת סוף השבוע ומי יודע, אולי הספיק אפילו להצטרף למרתון תל אביב.