גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

צחי פישביין, רון חולדאי / צילומים: יוסי כהן, אמיר מאירי

מכירים את זה שלפני החדשות לפעמים יש פרסומות ארוכות ומושקעות של חברת החשמל? ברגעים הראשונים זו אולי נראית כמו עוד פרסומת של חברה מסחרית, אפילו נחמדה, אבל אז נופל האסימון. מה זה? למה? מי צריך את זה? חברת החשמל היא מונופול שעושה שימוש בכספי ציבור בכדי לפרסם ולהלל מוצר עם ביקוש קשיח ומחיר אחיד. איזה בזבוז. אבל הסימפטום הזה קיים בגופים ציבוריים רבים, והמועצה להסדר הימורים בספורט (הטוטו) היא דוגמה טובה לכך.

צחי פישביין: "כל ניסיון לקחת את בלומפילד ולשדרג אותו לא יביא את מה שגוש דן צריך"

הטוטו לא רק מפרסם את עצמו בעזרת מיטב כספי הכנסותיו מההימורים, אלא שאותו גוף שהוקם על-ידי המדינה בכדי לקדם את תרבות הספורט בישראל, למעשה לעולם אינו מעניק את הכספים, לפחות לא בחינם. לטוטו יש תנאים ודרישות, והם כולם ללא יוצא מן הכלל, עוסקים בפרסום עצמי. קבוצת כדורגל לדוגמה מתחייבת לפרסם את מותג הטוטו באתר שלה, על החולצה, על האוטובוס, בשלטים במשחקי בוגרים ונוער ואף להקרין למשך 18 דקות במהלך כל משחק את פרסומות הטוטו במגרש. ולקבוצות, גם כאשר הגדולות שבהן מפסידות הכנסות מחסויות בסך מיליוני שקלים בשנה, אין ממש ברירה, לא כאשר ההכנסות מהמונופול הממשלתי כל כך הכרחיות לקיומן. עם ליגת ווינר בכדורגל, ליגת ווינר בכדורסל וליגת ווינר בכדוריד מי בכלל זוכר את הימים של ליגות כמו קוקה קולה, בהם כספי חברות מסחריות הגדילו את תקציבי הקבוצות אף מעבר לתמיכה שהמדינה הצליחה לייצר בדיוק בשביל המטרה הזו. ולגבי הסיוע להקמת מתקנים? בכדי לקבל מהטוטו את תקציב ה"סיוע" מאלצים אותנו למעשה לחתום על חוזה פרסום דרקוני ללא נקודות יציאה: החל מקריאת המתקן על שם הטוטו או הווינר, וכלה בהופעת שמו על כל שערי הכניסה, על הכיסאות, בשירותים, על השלטים והרשימה עוד ארוכה. מדובר ברשימת דרישות שלא היתה מביישת אף חוזה שיווקי, נוקשה ככל שיהיה, עם חברה מסחרית, אבל לרוב גם לנו כנציגי הרשויות המקומיות אין הרבה ברירות. כי איך נקים מתקן מכספי המסים של התושבים ולא נבחר להשתמש בכספי ה"סיוע"?

החמור הוא שהטוטו למעשה מכריח את כולנו לבחור. ברוח תקופת הבחירות, הוא אומר *הם או אנחנו* וכך הספורט בישראל מפסיד מיליונים רבים של שקלים שיכלו לחזק אותו באופן משמעותי. אז למעשה על-פי רוב כולנו "חוטאים" ולוקחים את הכסף ונושאים בעול הפרסום והשיווק של הטוטו, שאולי משקיע סכום הנמוך משמעותית מזה שאנחנו משקיעים, אבל הוא זה שיקבל את כל הפרסום והקרדיט.

אבל בשנה האחרונה כנראה נפל דבר בספורט הישראלי, כאשר עיריית תל אביב-יפו הקימה אולם ספורט במתחם הדרייב-אין בעלות של כ-100 מיליון שקל ללא כל סיוע מהטוטו. זה לא קרה כי לא רצינו או משום שיש לנו עודפי מזומנים, אלא כי פשוט הצעת הטוטו כבר לא היתה משתלמת. בתקופה בה חברות כמו נוקיה ומנורה מבטחים משקיעות עשרות מיליוני שקלים במתקני הספורט, לטוטו כבר קשה להתחרות. פתאום המונופול מבין שבתחום השיווקי הכל כך חשוב לו הוא כבר לא יכול להתנהג בחזירות מונופוליסטית, ואף קורה שאין די תמיד בתמיכתו בשיטתה הנוכחית בכדי לאלץ את כולם להיכנע לדרישותיו. זו כנראה הסיבה שבגללה לא נראה את אולם הדרייב-אין במצגות של הגוף הממשלתי המציג את מתקני הספורט המובילים בישראל.

אולי זו גם הסיבה שבגללה החליט בשבוע שעבר יו"ר הטוטו צחי פישביין, בעת מסיבת העיתונאים שכינס בכדי להתפאר בשיא הכנסות בסך 2.55 מיליארד שקל בשנת 2014, לחלק ציונים לרשויות השונות וחתר להשקעה של כספי עיריית תל אביב-יפו בהקמת אצטדיון ברמת גן, בעודו מטיח האשמות ברשות התל אביבית. מפתיע שמר פישביין אף העז לומר כי הטוטו מוכן לסייע בסכומים משמעותיים לשיפוץ בלומפילד, לא הרבה אחרי שפנייתנו אליו בנדון העלתה הצעה עלובה של 17 מיליון שקל בתמורה לזכויות פרסום בשווי שנאמד על ידנו בכ-100 מיליון שקל. לו היה מבקש למלא את יעודו המקורי, היה על הטוטו להעניק סיוע לספורט מבלי לגבות חסות. באי עשייתו כך הוא למעשה מונע את מימוש מלוא הפוטנציאל הכלכלי של התחום שעל קידומו הוא אמון וזאת מטעמי אגו ותאוות פרסום של הנהלת הטוטו ותו לא. אז מה יהיה? כל עוד פישביין לא ישנה את דרכו, ככל שמדובר במתקנים המשמעותיים בעיר תל אביב יפו, כנראה שלא יהיה טוטו.

* הכותב הוא חבר מועצת העיר ומחזיק תיק הספורט בעיריית תל אביב-יפו