אלי דפס / צלם: יובל חן
אלי דפס, מנכ"ל שירותי בריאות "כללית" שמבטחת מעל ל-50% מהישראלים ומנהלת 14 בתי חולים, מסתובב בימים האחרונים עם תחושת אכזבה כבדה. שלושה שבועות בלבד לבחירות, ותחלואיה של מערכת הבריאות כלל לא עומדות על סדר היום של ראשי המפלגות.
"התחושה היא שמדברים כאן על שתי סוגיות בלבד - משבר הדיור והנאום של ראש הממשלה בקונגרס", הוא אומר בשיחה עם "גלובס". לדבריו, ישנו פער עמוק בין השיח הפוליטי לבין השיח בציבור הרחב, שכן "בשטח" הוא מתרשם שהבריאות מעסיקה הרבה יותר את הישראלי הממוצע.
- למה הפוליטיקאים מתרחקים מהעיסוק בבריאות למרות האתגרים הגדולים והיכולת להביא לשינוי משמעותי?
"זו תעלומה גדולה בעיניי ואני מאוד מאוכזב מזה", הוא משיב. "זה התחיל כנראה מהתדמית שהייתה למשרד הבריאות ככזה שמקבל רק את השארים, וממשיך בזה שמשך הכהונה הממוצעת של שר בריאות בישראל עומד על כשנה וחצי".
כששואלים האם הוא וחבריו במערכת הבריאות לא אשמים בהפחדת הפוליטיקאים על רקע הזעקות בדבר קריסתה של המערכת, אומר דפס: "בינינו, המערכת לא קורסת, זו המערכת הציבורית שקורסת. זה המימון הפרטי שממשיך לעלות בזמן שהמימון הציבורי יורד. ההון האנושי ואיכות הרפואה כאן הם ליגה לאומית, וכל מה שצריך זה להשקיע יותר משאבים כדי שכולם ייהנו מכך ולא מי שמשלם לרפואה הפרטית".
דפס מתכוון להעביר בימים הקרובים לכלל המפלגות תוכנית מפורטת שגיבש בעלות של 5 מיליארד שקל בשנה, זאת תוך יישום מדורג על פני פריסה לחמש שנים. "היה לי חשוב לציין את העלות בכל סעיף כדי שייראו שלא מדובר בחלום, אלא במיליארד שקל לשנה, שזה בקרקע המציאות", הוא אומר. כדי לממן את התוכנית מציע דפס להעלות את מס הבריאות בכ-1%, מה שיוסיף 1.8 מיליארד שקל בשנה, כאשר את היתר תשלים המדינה באמצעות שינוי סדרי העדיפויות בגיבוש תקציב המדינה.
יצוין, כי בעבר המליץ סגן שר הבריאות לשעבר, יעקב ליצמן, להעלות את מס הבריאות ב-0.5%, ועל-פי הערכות זכה לתמיכה עקרונית מצד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אולם במשרד האוצר התנגדו ליוזמה. "העלאת המס היא צעד נכון כי עבור מי שמרוויח כ-10 אלף שקל ברוטו בחודש מדובר בתוספת של 50-70 שקל בחודש, וזה יקוזז אם קופות החולים יבטלו כל מיני דברים שטותיים בביטוחים המשלימים כך שהפרמיה החודשית של משפחה תעמוד על 150 שקל במקום 200 שקל. אני כבר הצהרתי בעבר שאני מוכן לוותר על זה. מס הבריאות הוא מס פרוגרסיבי, הוא הכי סוציאלי. לאחד כמוני שמרוויח הרבה זה לא 'משתלם', אבל אני מוכן, וככה זה צריך להיות", הוא אומר.
התוכנית של דפס כוללת בין היתר תוספת של "משמרת שלישית" בבתי החולים, כך שהתורים לניתוחים יתקצרו משמעותית. "לא יכול להיות שזמן ההמתנה לניתוח ברפואה הפרטית יעמוד על שבועיים ובבית חולים ציבורי ארבעה חודשים ואפילו שנה. אם נכניס עוד משמרת גם אנחנו נוכל להציע תור של שבועיים. יש כוח אדם, יש נכונות לעשות את זה, מה שחסר זה כסף". לדברי דפס, העלות הריאלית של מהלך כזה היא תוספת של מיליארד שקל בשנה.
עוד כוללת התוכנית רפורמה בתחום הסיעוד, בדומה לרפורמה שתכנן בעבר ליצמן, זאת בעלות של 2 מיליארד שקל לפחות בשנה. דפס מסביר כי שיעור המבוטחים בביטוח סיעודי עדיין נמוך יחסית בעיקר בקרב צעירים, וכי הנטל הכלכלי במימון הטיפול הסיעודי נופל כיום על בני המשפחה של החולה. הוא מציע לחזק את התשתיות במוסדות הסיעודיים, לעודד הגדלה של שיעור המבוטחים בפוליסות שמציעות הקופות ואף להסדיר כיסוי סוציאלי אחיד תחת גורם רגולטורי אחד.
דפס מציע עוד בתוכניתו להמשיך במהלך לסבסוד טיפולי שיניים לילדים כך שהסל הממלכתי יכלול טיפולים משמרים בחינם עד גיל 18, לעומת גיל 12 כיום. כן הוא מציע להחזיר את הכיסוי הביטוחי לתרופות מצילות חיים אל הביטוחים המשלימים בעלות של 10 שקלים נוספים לפרמיה החודשית, ולשפר את מערך בריאות התלמיד בבתי הספר באמצעות תוספת של כ-200 מיליון שקל בשנה.
מעל הכול, התוכנית של דפס כוללת את הפסקת השחיקה בתקציבי קופות החולים - שחיקה שמשליכה על כלל המערכת, לרבות בתי החולים שמספקים למבוטחי הקופות שירותים. משרד האוצר, על-פי דפס, מתהדר בתוספת של מעל ל-3 מיליארד שקל למערכת הבריאות, אך אין בתוספת הזו כדי לכסות על הפערים שנוצרו, כמו גם על החוסר הצפוי. לדבריו, מנגנוני התקצוב חייבים לכלול ביטוי מיוחד לשיעורי התחלואה בקרב המבוטחים של כל קופה, שיעור הנכים, שיעור המתגוררים בפריפריה ועוד. עוד הוא מציין, כי יש לפעול להגדלת הזמינות של שירותים בסיסיים - רופאים, אחיות, ציוד רפואי ותשתיות ראויות.
