חוה זינגבוים / צילום: אריק סולטן
כשחוה זינגבוים הייתה ילדה בבת-ים, לא היה מי שידאג לה וישאל אותה מה שלומה. "גדלתי עם אבא ניצול שואה ואמא חולת נפש. אמי מעולם לא תפקדה כאם. בעצם גדלתי ללא אמא, מה שאיפשר לי להמציא לעצמי את הדמות האמהית שלי. אמי הייתה מאושפזת הרבה, וכשהייתה בבית לקחה כדורים שהפכו אותה לאפאתית, מרוכזת בעצמה, לא קשובה. לא זכורות לי ממנה אינטראקציות, שום דבר.
"במערכות היחסים שלי עם הצוות והלקוחות אני מאוד משתפת ומכילה, כי לא היה לי את זה. הבנתי שאם משהו לא נמצא לי, אני צריכה לפתח אותו ולמצוא בעצמי. זו הדרך היחידה שבה אני רגילה להתנהל בעולם הזה: אם אין לך משהו, תפתח אותו בעצמך".
- בעצם גדלת לבד עם אביך.
"קיבלתי מאבא שלי מתנה אחת גדולה, וזו האמונה בעצמי. כשהייתי מבקשת עזרה, הוא היה אומר 'את ממש חזקה, את יכולה לבד'. אני זוכרת את עצמי כילדה מאושרת, אפילו שכסף בכלל לא היה. מבחינה כלכלית לא היה לי כלום, באמת שכלום. מהמקום שאני באה ממנו, אומרים שעני חשוב כמת, וכשהייתי ילדה זה הטריד אותי מאוד. מדוע עני הוא חסר חיים?".
היום, זינגבוים היא בעלת חברה לקוסמטיקה רפואית מקצועית הנושאת את שמה. ב-11 השנים האחרונות היא גם מפתחת ומייצרת מוצרים. בארץ היא עובדת עם כ-200 מרכזי אסתטיקה, ובארה"ב היא עובדת עם כמה מפיצי מוצרים לרופאי עור ומפיצה לשוק האמריקאי והרוסי.