בנימין נתניהו יצחק בוז'י הרצוג / צילום: מרק ישראל סלם-ג'רוזלם פוסט, איל יצהר
שידורי התעמולה לבחירות לכנסת - החל מהערב (ג') בערוצים 1, 2 ו-10
אח, איפה הימים שבהם תעמולת בחירות הייתה שואו: שייקה, פולי וגברי נגד ספי, סרג'יו קונסטנטה נגד פיסטוק כשמלווים ש"ס בשופרות, חד"ש עם "קליל, קליל, קליל" בתוספת התורנית של "הרשימה ההזויה של הבחירות". כן, היו זמנים. וזה אולי לב העניין: היו.
חוקי תעמולת הבחירות הם חוקים ארכאיים שנכתבו הרבה לפני המפץ הגדול של אמצעי התקשורת. כדי לספק הצצה קטנה לאבסורד, שימו לב שאסור למפלגה להפיץ תעמולת בחירות מהים או מהאוויר (נשבע לכם שאני לא ממציא) - זכר לימים שבהן אוניות של שידורים פיראטיים היו משדרות מלב ים (או לפחות מדירה בבת-ים, כפי שהתברר בכמה מהמקרים), ומטוסים היו חולפים בשמיים עם שלטי זנב שמתארים את המפלגה ששכרה את שירותיהם הטובים.
לעומת זאת המרשתת - כלומר האינטרנט - לא ממש מוזכרת שם. גם ההפקעה הכוחנית של זמן שידור לטובת משדרי התעמולה גורמת נזק אדיר לזכיינים: בעוד שלטי חוצות, מודעות בעיתונים ובאנרים באינטרנט נקנים בכסף טוב - הרי שזכייניות הערוצים המסחריים לא מקבלות שקל, אלא רק חור שחור באמצע לוח המשדרים.
למה לא לאכוף על המפלגות השונות רק את חוקי המימון - ואז לתת להן לפרסם בכל ערוץ פרסום אפשרי לפי שיקוליהן? לא ברור.
הוסיפו לזה את העובדה שכבר לא צריך לחכות יותר לתעמולה "המסודרת" כדי לצפות ב"הברקות" האחרונות של טובי המוחות הקריאטיביים (גם בהנחה שאתם מתעניינים בהבלים נוסח ה"ביבי-סיטר" - הרי כבר ראיתם אותם באתרי האינטרנט, בחדשות בטלוויזיה וברשתות החברתיות) בשני הצדדים.
ולפיכך נשאלת השאלה, באיחור אופנתי של קרוב ל-20 שנות נוכחות התקשורת המקוונת בחיינו: יכול להיות שהגיע הזמן להפסיק עם השטות הארכאית הזאת?