מגרש משחקים של נטליה זורבובה/ צלם: תמ'מ
מגדל בבל או מגדל השן? המהומה שהתעוררה לפני כשנה סביב השכרת הגלריה האוניברסיטאית לתערוכות מאוסף יגאל אהובי, לא מנעה את ההתעניינות הרבה שמושכות התערוכות, ובצדק.
בימים אלה מוצגת התערוכה "קירות נמסים", השלישית בטרילוגיה "מגדל בבל", שאצרה שרית שפירא. כמו בשתי התערוכות שקדמו לה, מדובר בשילוב יצירות מרשימות ביותר של אמנים ישראלים ובינלאומיים, שגם אם הן מוצגות ללא היררכיה, הן מעידות יותר מכל על האספנות ככלי לצבירת נכסים. במקרה הזה נכסי תרבות.
אוסף אהובי כולל על-פי פרסומים כ-1,600 יצירות, שנאספו בעשור האחרון. מטבע הדברים הוא ממוקד באמנות עכשווית, וככזה הוא נותן קריאת כיוון מרגשת ומרתקת של הרגע הזה, התקופה שלנו - בעיני קשת רחבה של אמנים. אך יש בו גם עבודות היסטוריות של אמנים חשובים, שיצירותיהם משמשות אבני דרך בקריאת ההקשרים המרובים בעולם האמנות, כמו פיקאסו, קנדינסקי, סול לויט ודיאן ארבוס וכן משה קופפרמן.
זו לצד זו שוכנות יצירות מרהיבות (ויש שיאמרו יצירות ראווה), של אולאפור אליאסון, תומס שוטה, מארלן דומה, גרהרד ריכטר ואניש קאפור - מהאמנים המצליחים והיקרים בעולם - לצד מיכה אולמן, מיקי קרצמן, אורן הופמן, חנה סהר ומתן מיטווך.
ציורי "מגרש המשחקים" של נטליה זורבוב הישראלית, המאוים בטילים ובאזעקות, לצד קומפוזיציה של מזכרות מהשוק, התלויות כמובייל עשוי קישוטים אתניים זולים ממזרח אירופה, של מירוסלב בלקה הפולני. השניים מעידים יותר מכל על הפערים בין המציאות היומיומית, הנאבקת לנורמליות, לבין השאיפה ליופי, לאמנותי ולנשגב. בין האסקפיזם של איסוף תמונות חתלתולים באינטרנט לבין ניסיון להפיח ערך בחפצים ובסביבה הפיסית.
האינטרנט כמגדל בבל
את הקירות הנמסים תפגשו כבר במפלס הכניסה. עבודה מרטיטה, תרתי-משמע, של ייפ האין. יצירה של אנדרו וקואה מציגה מתעמלת בתנוחת יוגה, בפיסול היפר-ריאליסטי, ומולה המראה של האין נראית כמו מראה טיפוסית של אולמות התעמלות. אך ברגע שנכנסים צופים לחדר, המראה מתחילה לרטוט ולנוע, בתגובה עצבנית הנוטלת מהפוזה היוגיסטית כל שארית של שלווה אפשרית. לצופה נותר רק להשתאות לנוכח הווירטואוזיות של האמן והיכולת שלו להתל בנו, להפר את השלווה ולטלטל את המבט בין דומם לסוער.
שפירא הסבירה את עיסוקה של הטרילוגיה ב"סינדרום מגדל בבל" - גבהות הרוח האנושית והשאיפה לגבהים, שמאיימת על האנושות בכליה. אולי האינטרנט הוא מגדל בבל השטוח של עידן הגלובליזם, שבו כולנו חיים, ללא הבדל שפת אם ומיקום גיאוגרפי. חיים ומוות ביד הפס הרחב. שפירא משתמשת באוסף אהובי כבתיבת אוצרות, שממנה היא שולפת יצירות המשמשות כקצה חוט, ומושכת את קו המחשבה דרך יצירות מגוונות אחרות המרכיבות את התערוכה. אם לדבוק בדימוי הזה, הרי ששפירא, האוצרת, היא רק אורחת בחדר המשחקים של האספן, אהובי.
קו המחשבה הנוכחי של התערוכה מתמקד בבחינה של אלמנטים בארכיטקטורה כמו קיר, שלד, מבנה וקונסטרוקציה, תוך הקבלתה של תרבות עבר אל מול תרבויות ההווה והעתיד. היא עושה זאת באמצעות האמנות והיוצרים.
"התערוכה מזמינה את הצופים לחשוב מחדש על האופן שבו אנו תופסים את הקירות שמגדירים 'חלל', בין אם זה המרחב הפרטי או חלל המרחב הציבורי. עיסוק באופטיקה ובאשליות, שימוש במושגים 'חיצוניים' לאמנות הפלסטית, כגון קולנוע, אדריכלות ועולם המדע הבדיוני, שבירה של 'הקיר הרביעי' והזמנה של הצופה להיות חלק פעיל מיצירת האמנות", כמו בקליידוסקופ של אליאסון, למשל.
בשבועיים הקרובים יתקיימו בתערוכה מפגשי שיח עם האוצרת בנושא "מה אנחנו רואים כשאנו רואים (אמנות)". המפגש יעסוק במורכבות של המפגש אמנות ובתהיות שהוא מעלה, גם כאשר נדמה לנו כי הוא מזוהה ומוכר. השיחה תנסה לגעת בנושאים כמו זהותה של שפה אמנותית, דמיונה ושונותה משפות אחרות: שפת דיבור, שפה שימושית, ושפות תקשורת עכשוויות אחרות, כמו עיתונות, מדיה דיגיטלית או פרסום.
המפגשים יתקיימו ב-10.3 וביום הבחירות, 17.3 בשעה 17:30. הגלריה האוניברסיטאית לאמנות ע"ש גניה שרייבר אוניברסיטת תל-אביב. ראשון-רביעי 11:00-19:00, חמישי 11:00-21:00, שישי 10:00-14:00. הכניסה חופשית.