מה עשה בנק דיסקונט כדי להבטיח חוב אבוד? איפשר לבעל החוב לקחת הלוואה נוספת כדי לכסות את החוב הקיים - ויצר חוב חדש שממנו כן יוכל להיפרע.
בית המשפט המחוזי בירושלים חייב בתחילת השבוע (א') את בנק דיסקונט למחוק את אחת מהחתומות על שטר משכון, רות בן-אבי, מהשטר שנחתם מול הבנק, משום שהאחרון הפר את חובת הגילוי כלפיה.
עוד קבע השופט אהרון פרקש כי על הבנק לחדול ולבטל את כל הליכי מימון המשכון וההוצאה לפועל שנקט נגד בן-אבי בגין שטר המשכון.
"בטענות הבנק אין ממש. הבנק התקשה להסביר את אי-ההתאמות בין הכתוב בשטר המשכון - הבטחת כספים שיגיעו מדי החייב או החברה - לבין הכתוב במסמך ההלוואה ששטר המשכון נועד להבטיח, קרי, רכישת דירה. הדברים אומרים דרשני", נקבע בפסק הדין.
תחילת הפרשה בינואר 2009, כאשר רות בן-אבי ובעלה הנרי חתמו על שטר משכון עד לגובה של 1.6 מיליון שקל, שלפיו משכנו בני הזוג את דירת מגוריהם לטובת בנק דיסקונט. בשטר המשכון, עליו חתמו שני בני הזוג, צוין כי השטר משמש כבטוחה זמנית עד לרכישת דירה אחרת של בני הזוג.
אלא, שלחברת פי.אס.איי.סי, שהנרי היה בעל מניות ומנהל בה, היו חובות לבנק דיסקונט שטרם נפרעו. בפסק הדין נקבע אמנם כי רות שימשה עד לחודש יוני 2006 כבעלת מניות וכמנהלת בחברה של בעלה, אך תפקידה היה פורמלי בלבד. ואכן, בחודש יוני 2006 העבירה רות את מניותיה בחברה לבעלה, וכבר לא החזיקה בחברה בשום דרך.
הנרי והחברה היו בעלי החוב כלפי הבנק, ונקבע כי רות לא ידעה על אותו החוב אלא רק במהלך ההליכים המשפטיים שקדמו לפסק הדין, ולא הייתה מחויבת בו.
כעולה מפסק הדין, שטר המשכון שימש בפועל כבטוחה לכיסוי החוב של הנרי ושל החברה.
כשבוע לאחר שבני הזוג חתמו על המשכון, הנרי פתח חשבון חדש בבנק. את החשבון ניהל לבדו ללא ידיעת אשתו. ביום פתיחת החשבון חתם הנרי לבדו על הסכם ההלוואה המובטחת, שהתאפשר בזכות שטר המשכון, והבנק העמיד להנרי הלוואה בסך 1.1 מיליון שקל.
בסעיף מטרת ההלוואה נרשם כי "ההלוואה ניתנת לשם רכישת דירה". בפסק הדין נקבע כי לאחר מספר ימים זוכה חשבונו של הנרי בסכום ההלוואה. "לבקשתו (של הנרי) הועבר סכום ההלוואה מחשבונו לחשבונה של החברה - דבר שהביא לסילוקה של ההלוואה שנטלה החברה".
כעולה מפסק הדין, לאחר שהחוב של החברה של הנרי סולק, החל הנרי לצבור חוב חדש, משום שלא עמד בתנאי החזר ההלוואה. "החייב נכנס להליכי פשיטת-רגל, ומונה לו כונס כנסים. בשלב מתקדם של צבירת החוב הסכום עמד על מעל ל-3 מיליון שקל", נקבע בפסק הדין.
בשלב זה הבנק הודיע לבני הזוג כי "בכוונתו לממש את המשכון ולפנות את שני בני הזוג מהדירה".
רות, שחששה כי תפונה מדירת המגורים, פנתה לבית המשפט בדחיפות, באמצעות עו"ד יפתח אבן-עזרא, בבקשה לסעד הצהרתי שיורה לבנק להוציאה משטר המשכון עליו חתמה, בטענה כי הבנק ובעלה עשו נגדה יד אחת.
"המבקשת טוענת כי בתמימותה נפלה קורבן לפעולת תרמית מצד בעלה, אשר בעורמתו החתימה על מסמך שעניינו משכנתא לרכישת דירה., זאת כבטוחה זמנית לרכישת דירה אחרת", טענה רות. המשמעות מבחינתה היא שבמימוש הבטוחה, היא תיאלץ לצאת מהדירה בה היא מתגוררת עם בעלה וילדיהם.
בנוסף, לדבריה, "נציגי הבנק לא גילו לה כי יכול שההלוואה תשמש לכל מטרה שהיא, כולל סיכונה של המבקשת לסילוקה מדירת מגוריה".
היא טענה כי הבנק "נהג ברשלנות ובחוסר אחריות" כלפיה, "שעה שמשכן את הנכס כבטוחה להלוואה קודמת שנטלה החברה בסכום זהה, ולמעשה פעל להקטנת החוב של החברה לבנק, על אף שהציג לה יחד עם בעלה מצג שלפיו משכון הנכס נעשה לרכישת דירה נוספת".
לעומת זאת, הבנק טען כי רות העלתה את טענותיה בשלב מתקדם בהליך, ועל כן היא אינה נקיית-כפיים, וכי היא ידעה על החובות של החברה של בעלה. "המבקשת הייתה בעלת המניות בחברה וחתמה על מסמכים שמתירים לה לבצע פעולות בנקאיות ביחס לחברה".
עוד טען הבנק, באמצעות עו"ד שמואל דניאלס, כי "אין לקבל את טענת המבקשת, אישה משכילה ורהוטה, שהיא לא מבינה על מה היא חתמה. המבקשת לא טרחה לעיין בשטר המשכון בטרם החתימה, וכן לא התעניינה ולא שאלה את בעלה אודות הדירה שהיו אמורים לרכוש".
השופט פרקש לא קיבל את טענות בנק דיסקונט וקבע כי יש סתירות בעדויות שהביא. משכך קבע כי על הבנק למחוק את רות משטר המשכון, למחוק את השיעבוד על הזכויות שלה בדירה ולבטל את כל הליכי ההוצאה לפועל שהבנק נקט נגדה.