ביל נייגרן / צילום: בלומברג
אני לא מאמין גדול במנהלים-כוכבים. כמעט כל מנהל קרן נאמנות שזוהה אי פעם על ידי התקשורת כ"גורו" או "אגדה" הרס בסופו של דבר את הקריירה שלו עם ביצועים פושרים או איומים, לפני שתלה את הנעליים.
אבל אני יודע איך כוכבים כאלו נשמעים, כי לשמוע אחד כזה גורם אפילו לכותב קרנות משופשף כמוני לרצות להשקיע.
זה לא הקרן הספציפית שלהם, אם כי זה יכול להיות, אלא כמעט תמיד ההשקפה שלהם על השוק ואיך להשיג יעדים ולקבוע ציפיות. המילים שלהם גורמות למשקיעים לחוש ביטחון שדברים טובים קורים, כשאתה מכניס כסף לעבודה בחוכמה לאורך זמן. הם מחדירים בנו את האמון שגורם לנו להרגיש שאנחנו נעבור בשלום גם ירידות ולא נראה בהן נסיגות ריאליות.
נזכרתי בכל זה בשבוע שעבר, כשדיברתי עם מנהל קרן כוכב בתוכנית הרדיו שלי, מאני-לייף. לא אחשוף בינתיים את שמו ואת שם הקרן שלו, כדי להתמקד במסר שלו.
זה התחיל בפטפוט על השוק ועל העצבנות של המשקיעים בימים אלו, מפני שאחרי שהם הכניסו את כספם לעבודה, הם רואים שכל המדדים המקומיים בארה"ב נמצאים בשיא או קרוב אליו.
"משקיעים נוטים לחשוש יותר מדי מן המונח 'שיא היסטורי', אמר הכוכב שלנו. "אני עוסק בתחום הזה כבר יותר מ-30 שנה, ובמחצית מהקריירה שלי מדד 500 S&P היה בשיאים היסטוריים - וברוב השנים האלו גם בשיאים רבים בזה אחר זה. לאורך התקופה הזו המדד עלה בערך פי 20".
"כשיש לך סוג נכסים כמו מניות, שאתה מצפה שיציע תשואות חיוביות, זה לא מוזר שיש לנו שיאי גובה", המשיך האיש שלנו. "אבל אם נבדוק מה קרה בחמש השנים האחרונות, מדד 500 S&P הוכפל בערך. זו תשואה גבוהה מהנורמה ההיסטורית, ואני לא חושב שהמשקיעים צריכים לצפות לכך שבעוד חמש שנים מהיום נוכל לחזור על התשואה הזו".
ואז הוא המשיך לקבוע את ציפיות המשקיעים ולבסס את הסיבה להשקיע למרות הירידה בכוח הרווחיות של החברות.
"אחת הסיבות הגדולות לכך שהיו לנו תשואות כה טובות בחמש השנים האחרונות, היא שלפני חמש שנים, מכפילי הרווח היו נמוכים משמעותית מהממוצע ההיסטורי ארוך-הטווח", הוא הסביר. "מכפיל הרווח הממוצע של מדד S&P היה באזור 15, ואנחנו התחלנו לפני חמש שנים באזור 11-12".
"כיום אנחנו בערך ב-17, כלומר בתוך הנורמה של מכפילי מדד 500 S&P, ואני חושב שזה אומר שבעוד חמש שנים סביר שהתשואה שהמשקיעים יקבלו כבר לא תבוא מהתרחבות המכפיל, אלא מהעלייה ברווחים ומתשואות הדיבידנד".
"אלה הם שני דברים שלא חייבים להיות מפחידים", הוא המשיך. "אתם מתבוננים בחלופות שלכם כעת, והמזומנים מניבים כמעט אפס, האג"ח הממשלתיות לטווח בינוני מניבות בערך 2% בשנה. אם אתם חושבים, כמונו, שמדד 500 S&P הולך לרשום צמיחת רווחים של 5% או 6%, בתוספת 2% בדיבידנד, אתם מקבלים משהו כמו 8% שנתיים על מניות. זה לא נראה נהדר בהשוואה לחמש השנים האחרונות אבל כן בהשוואה לחלופות, ולכן אנחנו חושבים שמניות הן האופציה הטובה ביותר של המשקיעים כעת".
לא סיפור של נסיקה והתרסקות
בואו נחבר כעת את ההיגיון הבריא הזה לרקורד של ביצועים.
ביל נייגרן (Nygren) הוא מנהל הקרן ששוחח אתנו. הוא אחד ממנהלי קרן Oakmark (OAKMX), ששייכת לעשירון העליון של ביצועי הקרנות המעורבות של המניות הגדולות בשלוש, חמש ועשר השנים האחרונות, לפי חברת דירוג הקרנות מורנינגסטאר. יתרה מזו, Oakmark מצויה בצמרת קבוצת הקרנות המקבילות שלה ב-15 השנים האחרונות - בערך כל כהונתו של נייגרן כאחד המנהלים - עם תשואה שנתית ממוצעת של 10.7%.
מה שתמיד הרשים אותי בנייגרן - ואני לא משקיע בקרן שלו - הוא שאף פעם זה לא היה סיפור של נסיקה והתרסקות. הרקורד שלו בנוי על עקביות, על עקיפה קטנה של 500 S&P ושל העמיתים שלו ברוב השנים והתקופות הקצרות (שנתיים, שלוש שנים), מבלי לפגר קשות בשנים שבהן הוא מפגר אחרי האחרים. זהו שיא ארוך-טווח שלא מתבסס על קריאות התפעלות וזעקות כאב בטווח הקצר. ראוי לציין, שהמסר שלו למשקיעים בימינו מעורר אמון למרות שהרקורד שלו מתחילת השנה מציב אותו בעשירון התחתון של ביצועי הקרנות המקבילות - כישלון זמני מאוד שלא צפוי להעיב על הישגיו בטווח-הארוך.
הגישה של נייגרן קורצת מפני שהיא ישירה ופשוטה. הוא מעורר אמון, מפני שהמתודולוגיה הזו עמדה במבחן הזמן. הוא מציין שתעשיית הקרנות וסביבת התקשורת של 24 שעות ביממה 7 ימים בשבוע הפכו את ההשקעה למורכבת ללא צורך, וגרמו למשקיעים להרגיש שהם צריכים "לעשות משהו" ולא להישאר צמודים לאסטרטגיה בטווח הארוך.
אבל הוא גם מאמין שרוב המשקיעים טועים, מפני שהם מתבוננים על הדברים הלא נכונים, ובייחוד הם מודאגים מדי מתנודות המחירים.
"דבר אחד שהמשקיעים צריכים לעשות יותר, הוא לבדוק למה ביצועי החברות הבסיסיים לא עומדים בציפיות, בניגוד לתנודתיות במחיר המניה", הוא אומר. "אם בעוד שנה או שנתיים, חברות כמו מסטרקארד וגוגל לא מדווחות על רווחים גבוהים יותר, נצטרך לבחון מחדש את התזה שלנו שהן חברות עדיפות. זה מה שיגרום לנו לבחון מחדש את התזה, ולא אם המניות שלהן ירדו ב-5% או 10%".
"כל זמן שהחברות רושמות את הביצועים הצפויים מהן, התנודתיות היא רק הזדמנות להיכנס למניה", מוסיף נייגרן.
מנהלים כוכבים - ונייגרן מעולם לא יגדיר את עצמו כך - גורמים למשקיעים רגילים לראות הזדמנויות ולנצל אותן. זו הסיבה לכך שלפעמים - גם אם אתם לא חושבים שקיימים גורו כאלו - שווה להקשיב להם.
כל הזכויות שמורות ל-MarketWatch.com 2015