נפתלי בנט / צילום: רוני שיצר
אין מי שיחלוק על הקביעה כי סרטוני הרשת הוויראליים של ההיפסטר הג'ינג'י שמסרב להתנצל ומסתובב עם כלב במה שמכונה "מדינת תל-אביב" ובמחוזות שמעסיקים אותה לכאורה הם מדליקים. סוג של יציאה, קטע. הפאנאט מרעננה הוא שובב, ישיר, יצירתי , שחצן, ובעיקר פורץ גבולות. יש לו ראש פתוח והרבה גמישות מחשבה, הוא חינני. בעצם הוא "הכי אחי".
קחו את זהבה גלאון לעומתו. כשהיא מתחילה להשתולל ולרקוד בחתונות נוסח קוסטריצה זה נראה מעושה, מיותר. מיד עולה השאלה איך זה קשור לסכסוך הפלסטיני, מה זה אומר לגבי מעמדם האזרחי של זוגות הומואים ולסביות... נסו להכניס את הרצוג לסרטון דאחקות או את יאיר לפיד, והעין לא תוכל לשאת את המבוכה. לא צריך סוקרת, מומחית של רשתות חברתיות או מלהק סרטים קצרים כדי לזהות איפה הלהט, הכריזמה.
ימים של בחירות הם שעתם היפה של ה"להט" וה"כריזמה". בזכותם אפשר לוותר, למשל, על מצע כתוב ומפורט, ובמקומו פשוט להאכיל דגי זהב בסרטון ברשת. בזכותן אפשר לצבוע את המדיניות הפיננסית של הממשלה בשנתיים האחרונות בצבעים ורודים, ולנזוף בהמון שבכיכר העיר שאילולא הפריע, ותקע את העבודה באמצע, יכול היה להיות כאן הרבה יותר טוב.
כריזמה היא גם היכולת לתעתע בקהל; לככב בסרטון פרוע, קריאטיבי, מחוץ לקופסה - בקצה שלו להבטיח חוסר גמישות פאנאטי. "לא אוותר על סנטימטר אחד מאדמת א"י", הוא אומר. באמת? לא תוותר על סנטימטר אחד? איך עשית אקזיט ויצאת עם מיליונים, באיזה עולם למדת שאפשר לנצח בלי לבוא לקראת הצד השני, בלי לייצר גמישות?
מבלי ששמנו לב הכריזמה מכשכשת במנהיג. הלהט וכישורי המכירה של המועמדים הפכו למנוע שמניע את הפוליטיקה הישראלית. כל-כך רחוק הלכנו עם הרצון להשתכנע עד ששכחנו שכריזמה היא תכונה אפשרית, רצויה, אבל היא לא ה-תכונה ה-חשובה, ושיש תכונות חשובות ממנה בתהליך הגיבוש של "מנהיג".
מקרה נפתלי בנט (יותר היפסטר מאשר מתנחל) הוא דוגמה נפלאה לשיח המנהיגותי המבולבל שנוצר פה. תקרית אלי אוחנה מעידה על כך שבנט הוא יזם סידרתי, צעיר חדשן שחושב מחוץ לקופסה, פרוע. הדי.אנ.איי ההיי-טקיסטי הניע אותו לחשיבה מקורית, אחרת. בחושים שלו הוא הבין שכדי להיות ראש ממשלה הוא צריך לנער את המפלגה האליטיסטית, ולפתוח אותה בפני קהלים אחרים.
אבל, מה שבנט הייזם הבין בחושים, נפתלי הפוליטיקאי עוד לא למד. פוליטיקה זה לואו-טק. המדע הישן, זה שסוחב אחריו מכונה אנושית מסורבלת. את הג'וקים שלה היא מחביאה בתוכנה, לא בחומרה. דפוסי החשיבה שייכים למנגנונים מסורתיים הרבה יותר.
כדי לעבור בין העולמות צריך לבנות גשר בין הייזם לבין המנהיג. להשפיל ראש בענווה ולהעיז ללמוד, להיות גמיש, לפתוח את הראש. כשנער הדאחקות מהטלוויזיה מוריד את הזקן המלאכותי וחוזר ללבוש חליפת מנהיגים זה נראה כאילו הוא "עשה את זה", אבל הטעויות שהוא עושה בדרך מלמדות שככל הנראה עדיין לא.
■ הילה טוב היא יועצת אסטרטגית אישית לבכירים.