עדן בר / צילום: איל יצהר
קשה להאמין, אבל המונח "דמות ארץ רצויה", הוא מטרת העל שהוגדרה על ידי משרד הפנים בתוכנית המתאר הארצית 35 (תמ"א 35), שקובעת כיצד יתבצע התכנון במדינת ישראל. אם הופתעתם או נפעמתם מדוח מבקר המדינה, הרי שבאותו מונח ערטילאי שמנוסח במטרות התמ"א היה כדי לרמז על הכאוס שעתיד לבוא בתחום הדיור.
"מדובר באבסורד גדול", אומר מתכנן הערים עדן בר ממשרד בר-לוי אדריכלים. "מדיניות תכנון צריכה להיגזר מחזון לאומי, אבל עד היום לא ברור מה החזון הלאומי? מי מגדיר מהו החזון הלאומי? אז מה הפלא שבכל קדנציה, תחום הדיור מובל על ידי הסקטור המחזיק בהגה, שרואה אחרת את דמות הארץ הרצויה?"
עובדה מדאיגה שעליה מצביע בר שעולה מניסוח התמ"א היא חוסר גמישותה. "אם מחר יש עלייה גדולה, הגירה גדולה, או אפילו תסריט של החזרת שטחים, אין על פי התמ"א הקיימת פתרונות להתמודד עם מצבים כאלה", הוא אומר. "גם הפוך, אם פתאום יבנו כאן יותר מדי דירות, צריכה להיות גם אפשרות בתמ"א להאטת בנייה, שלא קיימת".
מבקר המדינה יוסף שפירא הזכיר בדוח שפרסם כי תמ"א 35 שאושרה ב-2005 והיתה אמורה להתעדכן בכל ארבע שנים בהתאם למציאות המשתנה, עוד לא עודכנה פעם. בר: "הנזק כתוצאה מהמצב הקיים, הוא פערים גדולים שבלתי ניתנים לגישור. תכנון לאומי הוא דבר חדש, ובמדינה הצעירה עד 1991 התכנון התבסס על חזון של חקלאים, סוציאליסטים ופועלים. ב-1991, לאחר הסטירה שחטפה הממשלה עם העלייה מברית המועצות, הבינה שצריך לנסח תמ"א רצינית. הבעיה שבמבחן המציאות, למרות ניסוחי התמ"א, או שאתה קונה בית במרכז, או שאכלת אותה".
לדברי בר, מלבד ההכרח הדחוף בניסוח החזון של מדינת ישראל בנושא הדיור, המתכננים צריכים לקבל מהממשלה כמה תרחישים אפשריים, ולפי זה לנסח תכנון גמיש, במקביל לעבודה על תקציב המדינה. בלי כסף שיתמוך בתוכניות, הוא מוסיף, להגדרות אין כל משמעות.
בר: "ההחלטה להזרים אנשים לקרית גת למשל, לא היתה אמורה להיות ממקום של פשרה, בגלל שבקרית גת זול, אלא מתוך רצון אמיתי של המדינה לשנות שם את המציאות. כשהממשלה עושה הסכמי גג עם עיריית קרית גת שמטרתם להכפיל את מספר התושבים, והעירייה נהנית מתקציבים לכך, זה יפה, אבל אם באמת תוך 10 שנים כל הדירות בשכונות החדשות יאוכלסו, ולא יצליחו במקביל להוסיף תעסוקה משמעותית באזור, אז חבל על הזמן. לא ראיתי אף פעם שהממשלה דיברה על 'תוכנית לאומית' ממוקדת לטובת הקמת שטחי תעסוקה, אלא רק לטובת מגורים, וזה לא עובד אחד בלי השני.
"התכנון הלאומי צריך להיעשות מתוך מטרות לאומיות שמתעדכנות כל הזמן. ההחלטה צריכה להיות החלטה מקצועית שרוב בכנסת מצביע עליה, ולא תוצאה של שריפה וכיבוי. צריך להקים גוף לתכנון לאומי, שהחלטותיו יאושרו על ידי הכנסת שהיא פלורליסטית ומייצגת את העם, ולא של פוליטיקאי הדואג לסקטור כזה או אחר שגם מתחלף כל שנה-שנתיים. הכנסת צריכה לאשר את החזון כל פעם לחמש שנים הקרובות, כי המדינה עוד לא יודעת מה החזון שלה".
בר סבור כי על הכישלון ביעדי פיזור האוכלוסייה שקבעה התמ"א, מצביעה גם מדיניות הממשלה בנושא הרכבת הקלה. "למה הקו הראשון של הרכבת הקלה שיפעל הוא הקו האדום שנוסע בתוך תל אביב? למה לא זה שמחוץ לה? צריך להבין - כמה שהקו האדום מתעכב, הקווים שמחוץ לתל אביב רחוקים עוד יותר מתכנון וביצוע".