השופט משה לנדוי כתב בפסק דין ברגמן המפורסם, שניתן בסוף שנות ה-60: "השוויון, שאינו כתוב על ספר, הוא מנשמת אפו של המשטר החוקתי שלנו כולו". מאז דבריו, עברו מים רבים בנהר. יום האישה הבינלאומי שחל היום (א'), הוא הזדמנות מיוחדת לבחון אם אכן השוויון חלחל לחברה הישראלית, והאם הוא מיושם בפועל בשוק העבודה בנוגע לפערי שכר בין נשים לגברים.
מסקר נתוני השכר ברוטו ב-2014 של אלפי עורכי דין פעילים בישראל שערכה חברת קודקס, חברת ההשמה המובילה בענף המשפט, לבקשת "גלובס", לקראת יום האישה הבינלאומי, עולים ממצאים עקביים אודות פערי השכר בין נשים עורכות דין לגברים עורכי דין, הן לפי סוג המעסיק והן לפי הוותק. ואולם, בחינת נתוני השכר בשנים האחרונות מלמדת על מגמה של צמצום בפערים, כאשר השנה נרשם הצמצום הגדול ביותר בפערי השכר (ירידה של 4%) בין עורכי דין לעורכות דין. לפי הסקר, הפער בין השכר הממוצע של גברים לבין זה של נשים נשים בשוק עריכת הדין, ללא תלות של ותק ותחום עיסוק - עומד על 11% לטובת הגברים. זאת, לעומת פער של 15% לטובת הגברים ב-2013. ב-2012 עמד הפער על 18%, ב-2011 על 19% וב-2010 עמד הפער לטובת הגברים על 19% - כף שבתוך 4 שנים ירד הפער בין המינים ב-8%.
בנוסף לצמצום בפערי השכר, קיימת נקודת אור נוספת לעורכות הדין, העולה מהנתונים. בסקר נבחנו שיעור הזכאים והזכאיות לבונוסים בקרב המעסיקים השונים בענף המשפט, בהתבסס על נתוני מין וסוג מעסיק. נתון מפתיע ויוצא דופן, ביחס לשנים האחרונות, מורה כי דווקא בזירת הבונוסים עמד שיעור הנשים שקיבלו בונוס על נתון גבוה משמעותית מזה של הגברים, הן בפירמות עורכי הדין והן במגזר הציבורי. פער לטובת הנשים היה קיים כבר ב-2013, אך הוא היה שולי, בשיעור של שברי אחוזים. עם זאת, במשרות משפטיות בחברת עסקיות, נשמר הפער לטובת הגברים.
לפי נתוני הסקר, 53% מקרב עורכות הדין בפירמות המשפטיות היו זכאיות לבונוסים, לעומת 47% מהגברים; במגזר הציבורי עמד היקף הנשים הזכאיות על 52% לעומת 46% מעמיתיהן הגברים; ואולם, בחברות העסקיות נשמר הפער לטובת הגברים: בעוד ש-56% מעורכי הדין המועסקים בחברות נהנו מבונוסים במהלך 2014, רק 44% מהנשים בפוזיציות מקבילות נהנו מאותה הטבה.
הפער גדל עם הניסיון
ניתוח השכר הממוצע בקרב המעסיקים השונים מלמד כי במשרדי עורכי הדין קיימים פערי שכר של 12% בין גברים לנשים (לעומת 16% ב-2013), בעוד אשר בחברות עסקיות עומד הפער על 14% לטובת הגברים (לעומת 17% ב-2013). ההשוואה בין שכר הגברים בענף עריכת הדין לבין שכרן של הנשים, בוצעה ביחס לעורכי ועורכות דין בעלי ותק זהה במקום עבודתם - בין שמדובר במשרד עריכת דין ובין שמדובר בחברה עסקית.
מהנתונים עולה כי בתקופה הראשונית של ההשתלבות במקצוע (עד שנה מבחינות ההסמכה), עומד פער השכר בין גברים לנשים בענף על 3% לטובתם של הגברים. נשים ישתכרו בשלב זה 9,350 שקל בחודש ממוצע, בעוד שעורכי הדין הגברים ישתכרו 9,650 שקל בממוצע. במהלך השנים הראשונות במקצוע ובדרגי הביניים נשמר פער בטווח של 2%-4% לטובת הגברים. בוותק של שנתיים, מרוויחות הנשים 12,550 שקל בחודש בממוצע, בעוד שהקולגות - הגברים - משתכרים 12,800 שקל.
נתוני הסקר, מלמדים כי ככל שהניסיון גדל, כך גדל הפער בשכר בין גברים לנשים. את פערי השכר הגבוהים ניתן לראות כעבור 6-8 שנים, בטווח של 6%-13% לטובת הגברים. בשלב זה, שבמסגרתו, לרוב, נופלת ההחלטה על קידומו של עורך/ת הדין לעמדת שותף, מתחילה לבצבץ תקרת השכר של הנשים. בוותק של 6-7 שנים מההסמכה עומד שכרם של הגברים על 18,800 שקל בחודש בממוצע, בעוד שכר הנשים עומד על 16,700 שקל בממוצע - פער של 11%; בוותק של 7-8 שנים במקצוע, מגיע הפער לשיא של 13% לטובת הגברים.
במסגרת סקר קודקס, מופו ונותחו התחומים הרווחיים והיוקרתיים ביותר בענף המשפט, נכון לשנת 2014. מנתוני הסקר, ניתן לראות שבכל אחד מהתחומים היוקרתיים ביותר, בהם מועסקים נשים וגברים זה לצד זה, קיימים פערי שכר בולטים לטובת הגברים. בתחום שוק ההון, קיים פער השכר הגבוה ביותר של 8% לטובת הגברים, כאשר בתחום ההיי-טק ובתחום המסחרי הבינלאומי עומדים הפערים על 6% ו-5% בהתאמה. בעוד שבסקר שנערך בשנת 2013, זוהה לפחות תחום אחד - תחום הקניין הרוחני - בו היה פער קל לטובת שכר הנשים, אזי ב-2014 לא נמצא ולו תחום אחד בצמרת ההתחומים הרווחיים, בו קיים שוויון בשכר בין שני המנים או יתרון לטובת הנשים.
"סביבה המעודדת תכונות גבריות"
מנהלת מחלקת השיווק בקודקס, הילה אפריאט-לאוטרבך, מציינת כי הפערים בשכר בין שני המינים, אינם נוצרים בהכרח רק משום שהמעבידים לא מעוניינים לשלם יותר לנשים ומפלים אותו על רקע מגדרי. "פערי השכר בין נשים לגברים מושפעים ממספר היבטים", מסבירה אפריאט. "היבט אחד נוגע לאופן ניהול המשא-ומתן בכניסה לתפקיד. עבור נשים רבות מהווה שלב המשא-ומתן הראשוני על השכר - שלב שניתן לדלג עליו. חלק גדול מהנשים נכונות לפשרה ראשונית, מתוך אמונה שניסיונן ונאמנותן יתורגמו בשלב מתקדם יותר, לאחר שיוכיחו את עצמן, לעלייה בשכרן. מה גם שאינן רוצות לשדר כוחניות ועקשנות, שנתפסות אצלן כתכונות גבריות; זאת, בעוד שגברים נוטים יותר לדרוש שכר גבוה, משדרים הישגיות ותחרותיות ותובעים את שוויים עוד במעמד הכניסה לתפקיד. זאת, בין היתר, בשל הנוחות הטבעית שהם מרגישים בסביבה הגברית של המעסיקים שמעודדת תכונות אלה".
אפריאט-לאוטרבך מתייחסת לסיבה נוספת לפערי השכר, הנעוצה בהבדל בהיקף שעות העבודה בין שני המינים. לדבריה, "לא ניתן להתעלם מהיקף השעות המצומצם יותר של חלק גדול מהנשים, אשר עובדות במשרת אם או בקונסטלציה דומה. הדרישה של חלק גדול מהמעסיקים ובוודאי בתחומים שנחשבים רווחיים ביותר, היא לעבודה תובענית ולזמינות מרבית גם בשעות הערב המאוחרות. הבחירה של הנשים לעבוד בהיקף מצומצם יותר, מיתרגמת ישירות לתלוש השכר. זאת, על אף שמעסיקים רבים מעידים כי עורכות הדין מתעלות על עמיתיהן הגברים ביחס לתפוקות העבודה, רמת היסודיות וההעמקה ואיכות התוצרים ואף זמינות במייל או בטלפון גם בשעות הערב המאוחרות".
"עבודה קשה מסביב לשעון"
נשיאת בית הדין הארצי לעבודה בדימוס, נילי ארד, מסכימה עם 'המחיר הכפול' שנשים נאלצות לשלם כדי להתקדם בעבודה. "כיהנתי בתפקידים בכירים מאוד, אך אני לא יכולה לומר שזה הגיע בקלות. רחוק מכך", היא מספרת. "עבדתי מסביב לשעון. הכרתי שתי נשים מהפרקליטות, שתיהן אימהות לילדים קטנים, שהיו קמות ב-3 בבוקר או הולכות לישון בשעות אלה, כי אותו היום הן היו צריכות להישאר עם אחד הילדים בגן - אז הן עבדו בשעות הללו כדי להחזיר את 'זמן החוב' למקום העבודה. ושלא נטעה, הן פיתחו קריירה מפוארת מאוד. אבל זה על חשבון דברים אחרים כמובן".
ארד, שמאחוריה משתרך שובל ארוך של תפקידים בכירים, מדברת מניסיונה האישי. היא כיהנה כפרקליטה בפרקליטות המדינה, שם שימשה כמנהלת מחלקת הבג"צים, וכמשנה לפרקליט המדינה בתחום החוקתי-מנהלי. לאחר מכן מונתה למנכ"לית משרד המשפטים. בהמשך מונתה לשופטת בית הדין לעבודה, ולבסוף "עשתה" היסטוריה כשמונתה לאישה הראשונה בתפקיד נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, שמקביל במעמדו לבית המשפט העליון. "לכל משרה בכירה בה הועסקתי, הגעתי כתוצאה מעבודה מאוד קשה סביב השעון, כל ימות השבוע", מספרת ארד. "כלומר מעבר לכישוריי, הגעתי למקומות הללו כתוצאה מהשקעה טוטאלית ומסירות לעבודה. עבדתי מאוד קשה. הרגשתי שהגעתי לכל תפקיד מבלי להרגיש תחושה של חסם ואפליה".
ארד מציינת כי במגזר הציבורי יש יותר אפשרויות קידום ופיתוח לנשים מאשר במגזר הפרטי. לדבריה, "בתור מי שהועסקה שנים רבות במשרד המשפטים ובשירות המדינה, אני יכולה לומר שיש ייצוג משמעותי לנשים, והן אכן מבקיעות את תקרת הזכוכית המפורסמת. לא זכור לי שנתקלתי בבעיה או בחסם כלשהו בהיותי אישה".
ארד אף טוענת כי רבים מהחסמים להתפתחות נשים הם אובייקטיבים, בתפיסה החברתית-מגדרית הרווחת. "כיום יש מגמות מקדמות שוויוניות בין בני הזוג, במסגרתם הבעל והאב נוטלים חלק במשימות המשפחתיות ובגידול הילדים. אבל, בסופו של יום, האישה והאם היא הנושאת באחריות ליחידה המשפחתית, וניהול משק-הבית. כאשר, לא אחת האישה מלהטטת בין הבית לעבודה, בין הילדים ולבין האחריות המשפחתית, עם בן הזוג והמשפחה המורחבת. שלא לדבר על רגשות האשמה המוכרים כל-כך והמלווים את האישה והאם העובדת. הנטל הוא בעיקר עליה, וזה מהווה חסם בהתקדמותה".
עם זאת, מבהירה ארד כי "היתרון העומד לזכותן של נשים הוא יכולתן לתפקד בעת ובעונה אחת בכמה וכמה משימות: עין פקוחה על הזאטוט, עין על האוכל המתבשל וקשב לשיחת הטלפון בפתרון בעיות במשרד, בשעות ערב מאוחרות, או בשעת בוקר מוקדמות. אל מול נטלים כאלה, ובשונה מהגבר, קשה לאישה העובדת לממש אפשרות לעבודה בשעות נוספות בעבודה, ולא אחת היא תעשה זאת בשעות הלילה המאוחרות, אחרי שמילאה את חובותיה המשפחתיות. הנה עכשיו נחגג חג הפורים - האישה צריכה ללכת לגן עם הילדים וגם האב רוצה לבוא. אבל מניסיון חיים, ברוב המקרים, האם היא זו שלוקחת את הילדים, והיא תצטרך 'להחזיר' את השעות הללו לעבודה, אחרי שבני המשפחה הלכו לישון".
עו"ד חנית נוב, העומדת בראש משרד נוב-קסנר ושות', מציינת גם את החסמים הלא-אובייקטיביים לנשים בשוק עריכת הדין. "לדעתי, מדובר בעיקר בדעות קדומות. מי שעומד בראש המשרדים הם גברים - זה החסם העיקרי העומד בפני נשים. לצערי, יש עדיין גברים רבים מהדורות הקודמים שחושבים שנשים לא יכולות להקדיש זמן כמו גברים, לקריירה שלהן. אני חושבת ש'תקרת הזכוכית' נגרמת משום שהרבה אנשים לא מבינים שהאיזון של משפחה וקריירה זה לא רק בעיה של נשים. אני יכולה לומר על המשפחה הפרטית שלי, שבעלי ואני מקדישים זמן שווה, וזה נראה הכי טבעי שיש".
גברים במשרת אם
לצד דברים אלה, הן עו"ד נוב והן הנשיאה בדימוס ארד סבורות כי בשנים האחרונות ישנה מגמה של מעורבות ענפה יותר של גברים בתא המשפחתי. דברים אלה גם אומרים אנשי קודקס שביצעו את הסקר, לפיהם ישנה מגמה רווחת בקרב גברים שפונים למעסיקים ומעוניינים לצמצם באופן משמעותי את היקף שעות העבודה והעומסים המוטלים עליהם. יותר ויותר עורכי דין גברים מבקשים להשתלב במשרדים ששמים דגש על איזון בין הקריירה לשעות הפנאי והמשפחה, מתעניינים בימים קצרים ובמשרות אם.
"הנכון הוא שכיום גם גברים רוצים שעות עם המשפחה", מסבירה ארד. "במיוחד במקצועות שדורשים השקעה אינטנסיבית, כמו תחומי ההיי-טק ומשפטים. כיום יש נטייה להכיר בצורך של הקצאת זמן למשפחה. ישנם משרדים שפעם בשבוע יוצאים יותר מוקדם וגם משלמים את המחיר".ארד מציינת כי "המגמות של שיתוף בני הזוג במטלות התא המשפחתי, באות לידי ביטוי בדין בישראל, בחקיקה ובפסיקה. כך לשם, דוגמה, בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, נקבע כי זכויות בקשר להורות המוענקות לעובדת אם בהתאם לתנאי העבודה הנהוגים במקום עבודתה, יוענקו בדומה אף לאב. עם זאת, נקבע במפורש, בבחינת העדפה מתקנת, כי זכות יתר המוענקת לעובדת לא תיראה כאפליה".
עו"ד נוב גורסת כי מדובר בעניין של זמן עד שהחברה תטמיע את ערכי השוויון והשותפות בתא המשפחתי לצד קידום קריירה. "כיום גברים מעורבים יותר בגידול התא המשפחתי. אני חושבת שזה אתגר שונה מאתגרים של שנים קודמות ואני מניחה שהדורות יתחלפו, וזה ייקח זמן. לדור הבא יהיה הרבה יותר טבעי, והשאלה ששואלים כיום מעסיקים גברים - 'איך את מתמודדת עם בית וקריירה' - זו שאלה שבעתיד תישאל גם מול גברים", אומרת נוב. "מה עושים כיום נשים וגברים שמתגרשים? יש להם הסדרי ראייה, במסגרתם גברים רואים את ילדיהם באופן מסודר כמה פעמים בשבוע, וזה טבעי לשני הצדדים בהסדר. לדעתי, אפשר לעשות זאת גם כיום, מבלי להתגרש".
הטרדות מיניות מקום העבודה
בשנים האחרונות, כחלק ממגמה שממשיכה לצבור תאוצה, יותר ויותר נשים משתלבות בשוק העבודה. ההשתלבות והאינטראקציה בין נשים לגברים במקום העבודה, עוררו את הצורך לעגן כללים ברורים יותר בחוק בנוגע להתנהלות נאותה במקום העבודה. עו"ד שירה להט, ראש מחלקת דיני עבודה במשרד יגאל ארנון, מספרת בשיחה ל"גלובס" על תיקוני החקיקה שהתקבלו בשנה האחרונה, שביקשו לתת מענה לאותן סיטואציות. "באוגוסט 2014 התקבל תיקון חקיקה לחוק למניעת הטרדה מינית. במסגרת התיקון, נקבע כי בתביעה של עובד או של דורש עבודה שהוגשה במהלך 3 שנים מיום הפגיעה בשל פגיעה על רקע הטרדה מינית, תהא חובת ההוכחה על המעסיק - היינו על המעסיק להוכיח כי לא פגע בעובד. זאת, כאשר בטרם התיקון לחוק, נטל ההוכחה היה מוטל על העובד".
להט מסבירה כיצד התיקון לחוק עשוי להשפיע בפועל, גם על רקע פרשיות ההטרדות המיניות בצמרת משטרת ישראל. "בטרם התיקון לחוק, העובד או העובדת נדרשו לשכנע את בית המשפט באמיתות ההטרדה. וזה קשה מאוד לשכנע", מסבירה עו"ד להט. "העובד המוטרד בדרך-כלל שותק, כי הוא חושש שמא התלונה והתיעוד שלה יהיה בעוכריו. ניקח, לדוגמה, את משטרת ישראל. היה קשר שתיקה במשך שנים ארוכות, ואף אחד לא דיבר. אנשים רבים במשטרה ידעו היטב מה קורה במסדרונות האפלים במשטרה, והשתיקה של כולם היא שעודדה את המשך ההטרדות".
בהמשך להתנהלות הבכירים במשטרה, מציינת להט כי "מדובר על סיפטום של חונטה גברית. אחד מגבה את השני. נשים חששו להתלונן, כי הן לא רצו לעשות 'בעיות' במקום העבודה ורצו להתקדם לעמדות בכירות, אז הן שתקו. וזה באמת מקרה קלאסי שבו, 'האחראים' למיגור ההטרדות המיניות ידעו ושתקו. בזה בדיוק החוק למניעת ההטרדה מינית שואף לטפל".
להט סוברת שיש להטיל אחריות אישית וסנקציות חריפות יותר על השוטרים שסרחו. "זה הזוי שהגוף האמון על החוק במדינת ישראל, לא חושש מהפרת החוק", היא מדגישה. "אין ספק שהמשטרה צריכה לקחת אחריות על העובדים שבה ולשמש דוגמה אישית בכול, ובמקרה הצורך, גם לשלם פיצויים למוטרדות. אולי דרך הכיס, המשטרה תלמד ותחנך את השוטרים. כמו בהרבה מקומות מה שלא הולך במוח - הולך בכוח".
"לא מבינים את מקומם"
להט מייצגת בעיקר מעסיקים הנתבעים בגין טענות כי מצד עובדיהם כי ביצעו הטרדה מינית. בניגוד לעמדתה הנחרצת ביחס למשטרה, משנשאלה להט אם התופעה הזו נפוצה גם בקרב ארגונים גדולים, חלק גדול מלקוחות משרדה, היא סירבה להשיב ולפרט. היא מסבירה כי בעקבות התיקון, מעסיקים יישמרו יותר מפני טיפול לקוי בתלונה להטרדה מינית. "בדרך-כלל מי שנפגע מהתלונה הוא העובד או העובדת המוטרדים. העובד הזוטר מתלונן על ההטרדה, ועל המעסיק לחקור אודות ההטרדה. בפועל, גם לאחר בירור התלונה, המעסיק 'כועס', ואז לרוב המוטרד או המוטרדת יועברו תפקיד או שיעזיבו אותם, כי הרי מקום העבודה לא ייפטר מהר מאוד את המנהל הבכיר. החוק למעשה מעודד את המוטרד להתלונן, ולהרתיע את המעסיק שיעשה כל שביכולתו למנוע את ההטרדות במקום העבודה".
עוד מוסיפה להט כי "כל מקרה הטרדה מינית זה קשה. לפעמים אני מוצאת את עצמי מסתכלת על מנהלים ואני אומרת גם אם מה שהם עשו, זו לא הטרדה מינית, עדיין ההתנהגות שלהם מטופשת. הם פשוט לא מתאימים להיות מנהלים. אנשים צריכים להבין שיש הבחנה בין התנהגות בבית ובעבודה, וכשאתה מנהל - יש עליך אחריות. זה משהו שמקומם אותי כל פעם מחדש, איך אנשים לא מבינים את המקום שלהם במקום העבודה.
עם זאת, להט מדגישה גם את הצד של המעסיקים במקרים של הטרדות מיניות במקום העבודה."לפעמים אנחנו שוכחים שיש מעסיקים, שלא תמיד מדובר על חברות בינלאומיות גדולות. לעתים זה עסקים בינוניים שפועלים באמת בתום לב", היא אומרת. "הרבה פעמים התביעות והדרישות גורמות להם לנזק כספי אדיר. צריך לזכור שגם בצד השני יש בני אדם, והם הרבה פעמים אנשים טובים שמפרנסים משפחות, וצריך גם את זה לקחת בחשבון".
