גבול ללשון הרע של הח"כים
בחסות החוק, יכולים חברי הכנסת למלא את תפקידם ללא מורא, בלי להיות חשופים לתביעות דיבה. אך האם ראוי להעניק להם הגנה מלאה גם ערב בחירות, כאשר הם משתלחים בזדוניות וללא רסן לא למען מילוי תפקידם, אלא, במקרה הטוב, כדי להבטיח לעצמם קדנציה נוספת?
פרשת הבקבוקים וכספי הפיקדון במעון ראש הממשלה, בין אם היא מהותית או שולית, התבררה כמבוססת על נתוני אמת. תוצאות חשיפת הפרשה יהיו בהיבט התדמיתי בלבד, לשיפוטו של הציבור. עם זאת, תוצאת הדיון הנוקב בפרשה יכלה, לכאורה, להסתיים אחרת ממה שנראה, אם היה מתברר כי לא היו דברים מעולם, וכי לא היה בדברים אמת.
גם האשמות אחרות שמטיחים בנבחרי ציבור ערב הבחירות, אם היו פוגעניות, היו יכולות בנסיבות אחרות לפרנס תביעות בגין הוצאת לשון הרע. אך כאשר הדברים מושמעים על-ידי חברי כנסת ושרים, הסוף מעט שונה, גם אם היה מתברר כי הדברים אינם נכונים.
הגנה דומה מקבלים נבחרי הציבור גם כאשר הם עושים שימוש בלשון חדה ומושחזת נגד יריבים מהצד האחר. כך ביטויי גנאי וקריאות כמו "גנב" או "שקרן" הופכים לחלק משגרת הבחירות.
לא במקרה השיח הציבורי ערב הבחירות מעורר בנו לא פעם את השאלה, איך נבחרי הציבור היקרים שלנו - אותם אנשים שאמורים לשמש דוגמה לכולנו, אותם פוליטיקאים שמקבלים מאיתנו את המנדט ואת הכוח להוביל את המדינה לעבר עתיד טוב יותר עבורנו ועבור ילדינו - נכשלים פעם אחר פעם בלשונם.
מבין הדוברים, יש יתרון מובנה לחברי הכנסת ולשרים, שזוכים להגנה די גורפת בחסות החוק, קרי, חסינות. כל שעליהם להראות הוא שדבריהם נאמרו במסגרת תפקידם כחברי כנסת או למען מילוי תפקידם, חריפים ככל שיהיו הדברים. גם פגיעות בפרטיות של מאן דהוא זוכות להגנה זהה.
ניתן להבין את מהות ההגנה הרחבה שלה זוכים חברי כנסת בחוק איסור לשון הרע או בחוק הגנת הפרטיות. בזכותה יכולים אלה למלא את תפקידם ללא מורא החוק ובלי להיות מוטרדים מפני האפשרות שיתבעו אותם בגין לשון הרע או פגיעה בפרטיות. בזכות חסינות זו יכול חבר הכנסת לחקור ולברר אירועים, להתריע על תופעות ולהתבטא נגד התרחשויות חמורות בעיניו.
יחד עם זאת, חבר כנסת יכול גם לעשות שימוש לרעה בחסינות שלה הוא זוכה, ולצאת בהצהרות בעניינים המוכרים לו ושהוא יודע או צריך היה לדעת שאין כל בסיס לדבריו. יתרה מכך, חבר כנסת יכול לנצל את ההגנה שמקנה לו החוק לצורך השתלחות חסרת רסן, זדונית או בוטה, כזו שההיגיון הישר לא היה מאפשר אף לא לחבר כנסת.
האם גם אז נעניק לחבר הכנסת את ההגנה המלאה ונצדיק אותה בטענה שהיא נחוצה לו "למען מילוי תפקידו", כלשון המחוקק? האם ראוי להעניק את ההגנה המלאה הזו ערב הבחירות, כאשר המטרה שלשמה נאמרים הדברים אינה למען מילוי תפקידו אלא, במקרה הטוב, כדי להבטיח לו את התפקיד לקדנציה הבאה/נוספת?
עיון בחוקים הרלבנטיים מעלה כי להגנה דומה זוכים שורה של בעלי תפקידים נוספים - החל ממבקר המדינה, דרך שופטים, דיינים, בוררים, חברי ועדות חקירה ועד מבקרים פנימיים וחיצוניים וכל מי שמפרסם דברים שהוא "חייב לעשותם על-פי דין", כלשון החוק.
אמנם יש להעניק לחברי הכנסת את הכלים המתאימים להם כדי לפעול במסגרת מילוי תפקידם. כך גם לשורה ארוכה ומכובדת של בעלי תפקידים, שזוכים להגנה דומה בחוק. מבחינה זו, ככל שמדובר במילוי תפקיד או שליחות - ההגנה שמעניק המחוקק ראויה.
אך כמו כל דבר במשפט, ראוי היה גם כאן לקבוע גבולות ברורים להיקף ההגנה הזו. גבול כזה יכול להיות שלילת ההגנה מפני דברים שהדובר יכול היה או צריך היה לדעת שהם אינם נכונים. הגבלה אחרת יכולה להיות לגבי דברים אשר נאמרים במסגרת מערכת בחירות ואינם רלבנטיים למסגרת זו.
אמירות פוגעניות וזדוניות אינן ראויות לכל הגנה, גם לא כשמדובר בחברי כנסת. שהרי לצד אותה הגנה, איש מהמחוקקים אינו חפץ להעניק מקלט לאלימות מילולית ולפוגעניות זדונית. לאלה יש להעניק את אותם כלים שהחוק מאפשר, כנגד כל אזרח אחר.
■ הכותב הוא ראש משרד עורכי הדין דן חי המתמחה בתחום התקשורת והטכנולוגיה.
