"מאסטר שף VIP", יום ג' 21:00, ערוץ 2 קשת
"מאסטר שף" בתבניתה המקורית היא מתוכניות הריאליטי החביבות עליי. כבר למן העונה הראשונה נשביתי בקסמה - בין אם מדובר בקסם ה"טראשי" של האודישנים שמפגישים אותנו עם שלל טיפוסים שהדימוי העצמי שלהם מופרך, ובין אם מדובר על הפן המקצועי שבו אני, כבשלן חובב, מעמיד את עצמי לתחרות דמיונית מול המתמודדים האחרים, "מתווכח" עם השופטים, "מייעץ" למתחרים בהתקנת המנות - ואם זה לא היה ברור עד עכשיו - חי את התוכנית כמו שלא הרבה משדרי טלוויזיה מצליחים לגרום לי לחיות.
מכל הסיבות האלה שבגללן אני אוהב כל-כך את הפורמט המקורי, אני סולד מפורמט ה-VIP שלו.
חלק מההנאה מהפורמט "הרגיל" הוא במסע המשותף עם המתמודדים, שהניחוחות העולים מן הסירים ממיסים את שכבות ההגנה שלהם ומציגים אותם במלוא מורכבותם האנושית.
תהליך דומה היה אמור לכאורה לעבור גם על ה"סלבס", אלא שאבוי - את כל חיבוטי הנפש, אפילו בהנחה הנדיבה שהם אותנטיים, כבר ראינו אצלם כשניסו לקדם איזה סרט, דיסק, בגד או תוכנית חדשה. כבר נחשפנו אליו בראיונות סוף שבוע, כתבות "צבע" ועוד.
אני מודה שקשה לי עם תרבות ה"סלבס", אבל נניח שהחלטתי לזרום בזרם התודעתי הזה: תביאו את בר רפאלי, את יהודה לוי, את פאינה קיר שנבאום ואת ערן זהבי. כי עם כל הכבוד ל"עבודה ערבית" ולנורמן עיסא (איש נעים להפליא), לשי אביבי ולזיכרונות הטובים מימי "החמישייה הקאמרית" ו"הבורגנים", לשלמה שרף והניצחון ההוא על צרפת - הם לא בדיוק "מגה-סלבס", כאלה שיהיה דחוף לי להציץ להם, אפילו ברשות, למטבח.
נכון שאפשר לטעון את אותה טענה נגד כל מהדורת VIP של תוכנית ריאליטי, אבל בתלאות של "הישרדות", בקושי המנטלי של בית "האח הגדול" או באינטנסיביות הפיזית של "רוקדים עם כוכבים" - אני מוכן לצרוך את מה שיוצא בכוח מסלבריטאים "סוג ב'".
אם אתם רוצים לרגש אותי עם שניצל וקציצות - אל תביאו לי את מי שחיים על שרימפס קוקטייל בהשקות של חנויות מותגים בקניון.