גל מקל / צלם: BC Nizhny Novgorod
בשום סרט הכי דמיוני וקיצוני ופרוע ורע שהוא הסריט בתחילת העונה, גל מקל לא ראה את עצמו יושב באמצע חודש מארס בבית מלון בעיר הרוסית נובגורוד שעל גדות נהר וולחוב. "בוא נגיד ככה, פה זה לא ניו יורק, לא מילאנו וגם לא תל-אביב", הוא אומר בשיחת טלפון ל"גלובס". אבל כרגע זה המצב מבחינת הגארד בן ה-27. עונה שהחלה במשחקי טרום עונה מצוינים עם דאלאס מאבריקס, קיבלה טוויסטים לא טובים - עד שנאלץ לבחור את האופציה הרוסית ולחתום בניז'ני נובגורוד רגע לפני שהעונה נגמרת.
מה השתבש בעונה הזאת, האם הוא באמת חושב שה-NBA היא עדיין אופציה ריאלית עבורו, ואם כבר אירופה - אז למה ברח עד רוסיה ולא לקח הצעות שהונחו לו מירושלים או מכבי. מקל כאן כדי להסביר.
***
"עד הרגע האחרון חשבתי שיגיע משהו מכיוון ה-NBA", אומר מקל מדוע חיכה חודשיים וחצי בטמפה שבפלורידה, מאז נחתך מניו אורלינס פליקנס ולא מיהר לחזור לאירופה. "כי כל הזמן היה דיבורים והתעניינות וטלפונים מקבוצות. אבל ככה הליגה הזאת עובדת, בטח לשחקן במעמד שלי. אתה צריך גם מזל והרבה דברים שיקרו, תזוזות של סגלים, ופציעות, וטריידים. אבל לצערי זה לא קרה. באיזשהו שלב ידעתי שאני רוצה וחייב לשחק. ואז אמרתי לעצמי 'אוקיי, לא קרה כלום, לא הלך עכשיו', אני יודע שיש כמה קבוצות שאוהבות אותי והיו בקשר עם הסוכן שלי - והיה חשוב לי לשחק ברמה הכי גבוהה ואם זה לא ב-NBA אז בקבוצת יורוליג, ואז לנסות ולחזור בקיץ".
- בדיעבד משכת יותר מדי, אולי היית צריך לחזור קודם?
"אחרי התקופה בניו אורלינס היו לי הרבה הצעות מאירופה, כולל מירושלים, מכבי, קאזאן וקאחה לבוראל. אמנם הקשבתי לכל ההצעות, אבל בתוך תוכי ידעתי שאני רוצה לחכות ולנסות להמשיך להילחם על ה-NBA. כל פעם חשבנו שייפתחו דלתות, אבל ברגע שזה לא קרה - ידעתי שיש תאריך אחרון שבו אפשר להצטרף לקבוצת יורוליג, ושמתי לעצמי דד-ליין שאני נשאר ואם לא קורה עד לתאריך הזה כלום - אז אני אסיים את העונה באירופה".
- מי השפיע עליך הכי חזק לקבל את ההחלטה שהגיע הזמן לחזור לאירופה?
"יש הרבה אנשים שאני מתייעץ איתם. בדיוק דיברתי על זה עם עמוס, פסיכולוג הספורט שאני עובד איתו הרבה שנים, אז אנחנו צוחקים שאני המנכ"ל של החברה ובחברה יש המון אנשים - חברים, הורים, משפחה, חברה, מאמן אישי, פסיכולוג - וכל אחד נותן את דעתו, ובסוף אני צריך לקבל את ההחלטה. במקרה שלי כל אחד אמר את דעתו, ויש הרבה מאוד מרכיבים. קודם כל המרכיב המקצועי, ולתוך זה נכנס שיקול של היבט כלכלי, ונוחות, ואיכות חיים. בארה"ב אני עובד עם סוכן שאני מאוד קרוב אליו, ובאירופה אני עובד עם סוכן אחר שגם הוא מאוד קרוב אלי. ולכל אחד מהם יש את הדעות שלו. לשני הסוכנים היה אינטרס שאהיה ב-NBA כי הם רוצים את הטוב ביותר בשבילי, אבל לכל אחד הייתה נקודת מבט שונה ודעות שונות על מה חשוב עכשיו - האם צריך עכשיו להסתכל על כסף או ללכת בשביל נוחות, או ללכת לפי ראייה מקצועית נטו. אבל בסופו של דבר זה רק כדורסל. אני מקבל כסף על הדבר שאני הכי אוהב לעשות בעולם, אף אחד לא הולך למות, ואנחנו מדברים רק על תקופה מאוד קצרה שאני צריך להעביר עד סוף העונה".
- יש בך איזה כעס על מישהו - על הפליקנס שלא באמת נתנו לך צ'אנס וחתכו אותך אחרי שבועיים? על דאלאס שדפקו לך ברז שנייה לפני שהתחילה העונה? אולי על עצמך שלא זיהית מה קורה בזמן אמת?
"לא. בסוף זה ביזנס נטו. הייתי מרגיש הרבה יותר חרא אם הייתי משחק לא טוב, ואז היו חותכים אותי. בדאלאס בטרום עונה שיחקתי את הכדורסל הכי טוב ששיחקתי בחיים, גם מבחינת מספרים שהיו חבל על הזמן, וכמה משחקים שפתחתי בחמישייה ושיחקתי מצוין. בניו אורלינס הייתי במצב שלא היה לי בדיוק כוח במו"מ ולא יכולתי לסגור חוזה מובטח עד סוף העונה, וגם שם היה לי אלמנט של הפתעה. כי ירדתי מהמטוס, שיחקתי ארבעה משחקים בחמישה ימים, את כל התרגילים למדתי מהאייפד, והרגשתי טוב, החבר'ה היו מבסוטים ממני, המאמנים נתנו לי הרגשה מצוינת - ואז פתאום לא שיחקתי. והתחיל להיות לי מוזר. ארבעה משחקים היה לי סבבה, והקבוצה רצה טוב, ואתה אומר לעצמך 'איזה יופי, מצאתי את הנישה שלי ואת המקום שאני באמת יוכל לקבל צ'אנס'. ואז משום מקום, אחרי המשחק מול דאלאס, פתאום אתה לא משתתף, ועוד משחק עובר ואתה לא משחק, ואז עוד משחק, ואתה מרגיש שמשהו פה מתחיל להיות מסריח".
- אז שאלת מה קורה? ניסית לנתח בדיעבד?
"לא. זה היה בפרק זמן מאוד קצר. הייתי שם רק שבועיים, ובשבועיים האלו היו שמונה משחקים. אני גם לא אחד ששואל שאלות, וזה ככה עובד ב-NBA כשאתה רול-פלייר (שחקן משלים - ט"ו) אז אתה יכול כמה משחקים לשחק, אחר כך כמה משחקים לשבת על הספסל. אבל לא הייתי מוכן לזה כי קיבלתי את ההרגשה הטובה מכולם. המאמן דיבר איתי ואמר שנלחם עליי עד לשנייה האחרונה ורצה שאני אשאר. אני גם לא חושב שיש מה לנתח יותר מדי. הרבה פעמים אנחנו מחפשים סיבות - פה אין סיבה. זה ביזנס נטו, חוסר מזל, וזהו. אני באמת מרגיש שאת הדברים שהיו תלויים בי עשיתי הכי טוב שיכול להיות. אני באמת מאמין שהדלת שם לא נסגרה לי. אני יודע שיש סיכוי טוב מאוד שיהיו עוד הזדמנויות. אבל כרגע אני כל-כולי בניז'ני ואני רוצה להתמקד וליהנות מהדבר שאני הכי אוהב לעשות, ולשחק טוב ולעזור לקבוצה הזאת".
***
- היו לך הצעות ממכבי וגם מירושלים, היה דיבור על מילאנו, בסוף הלכת לרוסיה. למה?
"כשכבר החלטתי לחזור מאירופה, היו לי הצעות ממכבי, ירושלים, מילאנו וניז'ני. מבחינת מילאנו - לא רציתי. דיברתי עם כמה אנשים שם ועם המאמן ושום דבר לא פיתה אותי שם. קיבלתי ווייב שהדברים בתוך הקבוצה הם לא הכי בריאים ולא רציתי ללכת על דבר כזה, למרות שמדובר על מילאנו ועל מועדון גדול. לגבי מכבי - דיברנו, הייתי בקשר עם גיא (גודס), הוא מאוד מאוד רצה, גם פיני, אבל פשוט לא השתלם לי להגיע למכבי".
- בגלל ענייני המס?
"כן. בפעם הראשונה שדיברנו הם באמת הציעו חוזה לכמה שנים, אבל בסיבוב הזה כבר דובר על חוזה רק עד סוף העונה, ולחלוטין לא השתלם לי להפסיד כסף בשביל חוזה עד סוף השנה. לגבי ירושלים - מאוד התלבטתי, הייתי בקשר עם גיא הראל (מנכ"ל המועדון) ועם אורי אלון (הבעלים), ועם יותם וליאור ודונטה, וראיתי את עצמי משתלב שם מצוין. הם גם היו מוכנים ללכת מאוד מאוד מאוד רחוק בקטע הכספי".
- יותר ממכבי?
"עזוב, היו מוכנים ללכת מאוד רחוק, וגם הציעו חוזה לכמה שנים. אבל מבחינתי הקטע של משחק אחד בשבוע עד סוף העונה קצת הציק לי, ומאוד רציתי לשחק ברמה הכי גבוהה ביורוליג. אני אוהב מאוד את הליגה שלנו בישראל, היא מאוד איכותית, אבל אחרי שלא שיחקתי הרבה זמן רציתי להבטיח כמה שיותר משחקים ברמה הכי גבוהה שאפשר".
- ממכבי יצאו כל מיני אמירות לגבי הדרישות הכספיות שלך.
"אני לא יודע אם זה הגיע ממכבי. אני לא חושב שזה הגיע ממכבי. דיברתי על זה גם עם דני פדרמן והוא אמר לי שהוא מאוד מצטער שזה יצא ככה, וזו לא הייתה הכוונה שלהם. אבל אתה יודע איך זה אצלנו בארץ - ישר אכפת לכולם ממספרים, וכמה הוא מרוויח. חוזה של שחקן זה תמיד נטו ובדולרים. ואז הופכים את הדולרים לשקלים, ועוד עושים את זה ברוטו - ואז זה בכלל נראה מספרים אסטרונומיים. בכל מקרה, המספרים שפורסמו לא היו נכונים ולא קרובים להיות נכונים. בסופו של דבר, מה שאמרתי זה שאם אני חוזר לארץ - ואני אחד שלקח שתי אליפויות בארץ ועשה כמה דברים בארץ, ואני הרכז של הנבחרת, והישראלי הראשון, אם וכאשר, שחוזר מה-NBA - אז מגיע לי להיות מתוגמל על זה. זה הכל. בוא נגיד ככה, הייתי מוכן לעשות הרבה מאוד ויתורים השנה של כסף, בשביל באמת לדעת שהקבוצה בונה סביבי את הסגל לשנים הבאות. וכמובן שבספורט המקצועני זה מתבטא בשכר שלך, שמראה על החשיבות שלך ועל המעמד שלך בקבוצה".
***
אחד הדברים שמרגיעים את מקל מבחינה כלכלית לפחות הוא החוזה עם דאלאס מאבריקס, שמבטיח לו שכר עד תום עונת 2015/16. העונה הוא מקבל 816 אלף דולר מדאלאס ובעונה הבאה עוד 947 אלף דולר; הסיבוב הקצר בדצמבר בניו אורלינס סידר לו ככה בקטנה עוד 72 אלף דולר. וכל מה שקורה עכשיו ברוסיה ויקרה הלאה הוא בונוס. "החוזה שלי בניז'ני הוא הוא עד תום העונה ויש לשני הצדדים אופציה לשנה הבאה. אני צריך להודיע להם עד סוף יולי או תחילת אוגוסט".
- עד כמה תמשיך ותתעקש על ה-NBA? מה הקו האדום המקצועי שלך שמצדיק את ההתעקשות הזאת?
"בחוזה עם דאלאס יש לי שלוש שנים, והחלטתי עם עצמי שאני נותן לעצמי את שלוש השנים האלו כדי לראות אם אני יכול לתקוע יתד ב-NBA. לראות אם אני יכול להתקבע על 20-12 דקות משחק, שזה אומר שחקן רוטציה לגיטימי. אם אצליח להגיע לדבר כזה - אז ה-NBA שווה לגמרי. ואם זה לא הולך לכיוון הזה - אז אני לגמרי לא אתעקש על זה. אני רואה פה ברוסיה עכשיו כמה כיף לי להיות חלק משמעותי מקבוצה ולשחק ולקבל החלטות במאני-טיים ולהיות פקטור משמעותי - ואם לא תהיה לי את האפשרות הזאת לשחק באופן קבע, אז אעדיף להיות חלק מקבוצה טובה באירופה. אני לא פוסל גם לחזור לארץ, או לחתום במועדון אחר באירופה. מבחינתי הכי חשוב עכשיו בחודשים האלו זה ליהנות ולשחק טוב, ולממש את עצמי, ואחרי זה בקיץ נראה".
- מאיפה הכוח הזה להתעקש? הרבה אנשים טוענים שאולי אתה לא קורא נכון את המפה, ובמקומך היו תופסים מזמן את המטוס הראשון וחוזרים.
"אני לא רואה את הדברים ככה. בוא נשים את הדברים בפרופורציות - אני הגעתי לפאקינג NBA! וזה לא שאני מחפש עבודה בליגה שנייה. אני עשיתי דברים שחבל על הזמן בארץ, אליפויות ועונות טובות, והמון חוויות, ועונה באיטליה שהיא חוויה חבל על הזמן, ואני לא רואה בזה שום טרגדיה. בסופו של דבר כשאני אסיים לשחק כדורסל אני רוצה לדעת שנתתי הכל, ומימשתי את עצמי הכי הרבה שאני יכול, ושיהיו לי חוויות ורגעים שאני אוכל לזכור, ותארים.
"לגבי השנה הזאת - הכל אנחנו רואים בפרספקטיבה של זמן. היו רגעים קשים ורגעים של חוסר מזל שלפעמים בא לך לשבור משהו, אבל גם המון רגעים שאני אקח איתי לכל החיים. גם החווייה של לשחק עכשיו ברוסיה, גם ב-NBA היו לי בטרום עונה רגעים שאני אקח איתי לכל החיים. בסופו של דבר אתה רוצה לממש את עצמך ולדעת שנתת הכל. כשהייתי צריך לקחת לבחור בין ירושלים לבין ניז'ני, וזה אולי הרגע היחיד שבו אמרתי לעצמי 'יאללה איך הייתי רוצה להיות עכשיו עם המשפחה והחברים', הלכתי עם השיקול הקר ועם המוח שאומר שאם קצת יהיה קשה, וזה רוסיה, אז זה רק חודשיים וחצי. וזה יורוליג. ושאני הולך לשחק גם בליגת ה-VTB שביחד עם הליגה הספרדית אלו הליגות הכי חזקות באירופה. אז אני משתדל לקחת את ההחלטות של מה יעשה לי הכי טוב לקריירה, גם אם לפעמים קשה ורוצים את הבית והחברים והמשפחה".