עמית מכטינגר / צילום: שלומי יוסף
זה לא ש"גלובס" מתגייס, חלילה, לגונן על נהגים שיכורים. לא בכך העניין. אלא שאם היה צורך בהוכחה לכך שהפרקליטות נועצת שיניים חדות מידי בידוענים, משיקולים פסולים, רק משום שהם כאלה - ניתן למוצאה במקרה של הדוגמנית בדימוס, עמית מכטינגר, שרישיונה נפסל ל-3 שנים (וכן נגזר עליה מאסר על-תנאי לשנה), לאחר שהורשעה בעבירות של נהיגה בשכרות. לפרקליטות זה לא הספיק, והיא ערערה בדרישה לכלוא את מכטינגר מאחורי סורג ובריח. מבדיקה מעמיקה שערך "גלובס" עולה כי בהרשעות של אנשים מן היישוב, בנסיבות דומות לזו של הדוגמנית, הפרקליטות משום מה לא נזדעקה.
עמית מכטינגר לא תשכח כל-כך מהר את בוקר שבת, 28 בדצמבר 2013. לצידי הכביש הסואן בדרך השלום בתל-אביב, ניצבו מספר ניידות משטרה מהבהבות באורות כחולים. השוטרים בכביש אותתו לנהגים 'מועדים' שיעצרו בצד הדרך לבדיקת אלכוהול שגרתית. בדיקה, שעלולה להיגרר לכתבי אישום, לפסילת רישיון ואף למאסר.
אחד השוטרים עצר לבדיקה את הרכב של הדוגמנית. בבדיקת הנשיפה שערך לה, מכטינגר נתפסה נוהגת בשכרות. בדמה נמצאו 470 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף. (לכמויות האסורות לפי החוק והפסיקה).
בירור במסוף המשטרתי העלה כי מדובר בדוגמנית מפורסמת, שצברה כבר בעבר שתי עבירות של נהיגה בשכרות.
העבירה הראשונה התרחשה בחודש יוני 2012. אלא שאז כאשר רכבה של מכטינגר נעצר, היא סירבה לבצע בדיקת אלכוהול. משכך, הואשמה באותו מקרה, במסגרת הסדר טיעון שאליו הגיעו הצדדים, בעבירת "נהיגה תחת השפעת אלכוהול". במקרה זה, הושתו על הדוגמנית 4 חודשי מאסר על-תנאי למשך 3 שנים; פסילת רישיון נהיגה על-תנאי למשך שנתיים; וקנס בסך 1,500 שקל.
העבירה השנייה, בוצעה בחודש יולי 2013, כאשר מכטינגר נתפסה נוהגת בשכרות כשבדמה 535 מיקרוגרם אלכוהול. בשל העובדה כי באירוע זה טרם הוכרע דינה, והוא אירע בסמוך לעבירת השכרות השלישית מחודש דצמבר 2013, ביקשה מכטינגר שהדיון בשני התיקים יאוחד, וכך יתקבל גזר דין אחד.
בית המשפט לתעבורה בתל-אביב נעתר לבקשה, ודן בשני התיקים מחודש יולי ומחודש דצמבר 2013, במאוחד. גזר הדין בתיק המאוחד ניתן בחודש דצמבר 2014. במסגרתו הושתו על מכטינגר, שנת מאסר על-תנאי למשך 3 שנים; 3 שנות פסילת רישיון בפועל; 6 חודשי פסילה על-תנאי למשך 3 שנים; צו מבחן למשך שנה, וקנס בסך 4,000 שקל.
אך לפרקליטות עונש זה נראה קל מדי, ולכן בחודש שעבר, בפברואר השנה, היא הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, וביקשה להשית על מכטינגר עונש מאסר בפועל.
הגשת הערעור הביאה את "גלובס" לבדוק בדיקה מעמיקה אם גם בעבר נהגה כך הפרקליטות. "גלובס" מצא נתונים אשר מעידים על הרשעות קלות יותר בנסיבות הדומות למקרה מכטינגר, שלא הוגש בעטיין ערעור.
כך למשל, בפסק דין מדינת ישראל נגד כהן, שניתן ב-2013. במקרה זה נתפס נהג נוהג בשכרות בפעם השלישית, שאף גרם לתאונת דרכים. עונשו היה מאסר על-תנאי של שנה למשך 3 שנים; פסילת רישיון נהיגה למשך שנתיים; 6 חודשי פסילה על-תנאי למשך 3 שנים, וקנס 3,000 שקל.
מעניין, שבמקרה חמור זה הפרקליטות לא הגישה שום ערעור. זאת, על אף שפסילת הרישיון הייתה למשך תקופה של שנתיים בלבד (לעומת 3 שנים במקרה של מכטינגר ס' כ'), והקנס עמד על 3,000 שקל (1,000 שקל פחות ממכטינגר ס' כ'). נתון תמוה נוסף, את ההחלטה נתנה אותה שופטת בדיוק, נועה פראג-לבוא, שגזרה את דינה של מכטינגר בתיק המאוחד.
היות שבמקרה זה ובשורה של החלטות דומות, לא הוגש ערעור על-ידי הפרקליטות, עולה כאן השאלה - האם הפרקליטות רודפת אחר מכטינגר בשל היותה אישיות מפורסמת ודמות תקשורתית?
מדבריהם של משפטנים רבים בתחום התעבורה, עולה כי קרוב לוודאי שהתשובה, במקרה של מכטינגר, היא חיובית. עורכי דין אמרו ל"גלובס" כי במסגרת הייצוג של נאשמים "אנונימיים" בעבירות השכרות, הם טיפלו במקרים חמורים יותר משל מכטינגר, אך העונשים שנגזרו עליהם היו מקילים יותר ולרוב נסגרו בעסקאות טיעון.
בתיק הנוכחי מדובר בדרישה לעונש מידתי לכאורה, כחלק ממאבק המדינה והפרקליטות בעבירות השכרות ובקטל בדרכים. אלא שמשפטנים בתחום התעבורה מעידים על קיומם של עונשים מקילים יותר, וסגירת הסדרי טיעון בנסיבות דומות, במקרים שבהם מדובר על 'נהגים אנונימיים'.
לדברי עו"ד אילון אורון, מומחה לתעבורה ותובע משטרתי בעברו, "מכטינגר הופלתה לרעה בגלל ההד התקשורתי שאפף את הפרשות שבהן היא הייתה מעורבת. סביר להניח שבגלל שהיא 'עמית מכטינגר', ידוענית ומוכרת, הפרקליטות הזדרזה להגיש ערעור. בעוד שבפועל, ברוב המקרים, המדינה לא מגישה ערעור במצבים כאלה, אלא תבקש לתקן ולשנות עונש רק אם הוא בלתי סביר בעליל. ובמקרה של מכטינגר לא מתקיים חוסר סבירות כזה".
עו"ד אורון מציין כי הוא ייצג "בעשרות תיקים של עבירות שכרות בפעם השנייה והשלישית, שבתי המשפט הקלו וסגרו עסקאות טיעון בלי לערער על העונש. ערעור של המדינה על כל פסק דין של בית משפט לתעבורה הוא חרפה וזילות התחום. המדינה לא אמורה לערער על כל תיק. מפליא שדווקא בתיק מכטינגר המדינה עושה כן".
עו"ד רות גדרון, מומחית לעבירות תעבורה, מאששת את הדברים. "היה לי תיק שעסק בידוען, אך לא חשפתי שמדובר בידוען משום שלא רציתי שהתיק יהפוך לתקשורתי. היה לי חשוב לבדוק שמי שאני יושבת מולו לא יידע מי הלקוח שלי. הסיפור נגמר בהסדר טיעון, אך לאורך כל הדרך התעקשתי לא לחשוף את שמו, בגלל החשש שמא שמו יגזור את דינו לפני שבית המשפט יעשה כן".
גדרון משווה את המקרה של מכטינגר, למקרים של אנשים אנונימיים שהואשמו בנסיבות דומות, אך קיבלו עונשים נמוכים ונטולי הרתעה מספקת. "היה מקרה דומה, שבו ייצגתי נאשמת אצל השופטת פראג (נועה פראג-לבוא, שופטת התעבורה שגזרה את דינה של מכטינגר בדצמבר 2014, ס' כ') בתיק שכרות שלישי של קרוב ל-1,000 מיקרוגרם (!) אלכוהול בדם. בניגוד למקרה של עמית מכטינגר, הנהגת נענשה בפסילת רישיון בלבד ללא כל היבט שיקומי. הבחורה פשוט הלכה לדרכה, ולא הוגש ערעור ולא כלום.
"ואני מדגישה, כמויות האלכוהול של מכטינגר בשני התיקים שלה, לא הגיעו לכמות המפלצתית הזו. אני מאמינה שהתביעה חוששת מפני ההיבט הציבורי, שעצם כך שהיא לא תערער על עונשים של מפורסמים, עלול לעודד נהיגה בשכרות. אף שלמעשה בפועל, אותם ידוענים משלמים מחיר כבד יותר. אני ייצגתי מעל 2,000 תיקי שכרות, ומעולם לא הוגש ערעור על פסק דין. הפרקליטות נלחצה לקיר בגלל הפרסום התקשורתי".
מומחה נוסף לתחום התעבורה, עו"ד עמיחי גולדבאום, מבהיר כיצד הפרקליטות מתנהלת במקרים של עבירות שכרות חוזרות, ומהי הפרקטיקה הנהוגה במקרים אלה.
"החוק קובע ענישה של מינימום שנתיים פסילת רישיון למי שמורשע בעבירת שכרות ראשונה, וכאשר מתווספת עבירת שכרות נוספת, החוק מחייב ענישה של מינימום 4 שנות פסילת רישיון. אך במקרה של מכטינגר, באישום הראשון שלה (מחודש יוני 2012 ס' כ') התביעה הגיעה להסדר טיעון, כשם שנהוג לעשות במקרים כאלה, ועבירת הנהיגה בשכרות הומרה ל'נהיגה תחת השפעת אלכוהול'. משכך, במקרה זה, אין חובה להשית עליה את עונש פסילת הרישיון למשך 4 שנים, מכוח ההסדר בתיק, והדבר נתון לשיקולו של בית המשפט".
עו"ד אברהם ג'אן, שייצג הרבה נאשמים בעבירות שכרות חוזרות, מסכים עם גולדבאום, וסובר כי נסיבות העבירה הן שמשפיעות על כל מקרה לגופו, וקשה להגדיר רף ענישה גורף. "כל מקרה הוא אינדיבידואלי. הכול תלוי בראיות שמובאות בפני בית המשפט, בנסיבות העבירה ובגורמים נוספים שמשפיעים על העונש. כל אלה הם שיקולים במלאכת קביעת עונש. ייצגתי נאשמים רבים בעבירות תעבורה ושכרות, שחלקם אף גרמו לתאונות דרכים; ובית המשפט לא מיהר לפסול להם את הרישיון, ובמקרים מסוימים אף הגענו להסדרי טיעון".
מדיניות מוכרת - להפוך תיקים מתוקשרים ל"תיקי דגל"
לדברי עו"ד-ד"ר חיים זיכרמן, מרצה בפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו, "בפועל, יש השפעה פסולה של ידוענים על רשויות החקירה ובית המשפט שמתבטאת בגזר הדין. להליכים פליליים שבהם מעורבים אישים מפורסמים יש אופי מיוחד. ההד הציבורי הכרוך בפרשיות אלה, מעמיד במוקד העבירה לא את החשד, אלא את החשוד. אישומים פליליים שבהם מעורבים מפורסמים, עולים לסדר היום הציבורי ומכתיבים התעניינות ציבורית רבת-היקף, לאורך ההליך המשפטי כולו.
"הנאשם המפורסם נחשף ל'סיכון כפול', תוך ניהול שני הליכים מקבילים: בפעם הראשונה בפני המדינה כולה - באמצעות התקשורת - במשפט ציבורי; ובפעם השנייה הוא עומד לדין בפני בית המשפט, בדיון הפלילי".
זיכרמן גורס כי ההתייחסות לידוען תלויה בסוג הפרסום של אותו אדם והמעשה שנעשה. הוא מבדיל בין אנשי ציבור שמייצגים את הציבור לבין ידוענים, שמפורסמים בתקשורת כמו שחקנים, דוגמנים, זמרים וכדומה.
"צריך לבדוק עד כמה קרוב המעשה הרלבנטי לתפקיד שלך, וככל שהוא רחוק יותר, הפרסום לא אמור להשפיע. נניח שמדובר באיש ציבור שמועל בכספי ציבור, והעבירה נובעת מתפקידו, אזי יש קשר בין המעשה שלו לעבירה, ושיקולי הענישה נדרשים להיות בחומרה. אך אם מדובר בעבירה שלא קשורה למעמד של הידוען, כמו במקרה של מכטינגר, אז שיקולי הענישה נדרשים להיות לקולה ולא לחומרה". לדעת זיכרמן, קשה להתעלם מכך שמראשית ההליך המשפטי הוא הושפע מהחשיפה התקשורתית שנלוותה אליו.
"יש מדיניות שהיא די מוכרת, למרות שהיא לא נבדקה אמפירית, של להפוך תיקים מתוקשרים ל'תיקי דגל'. אני חושב שבמקרה של מכטינגר, הפרקליטות עושה טעות שהיא מגישה ערעור, משום שעליה להתחשב בפרמטרים של המעשה והפרסום. בהנחה שאין קשר בין המעשה לפרסום, וכאשר מכטינגר לא אמורה להיות סמל של דוגמה ומופת, כי היא דוגמנית ולא אשת ציבור או פוליטיקאית, אז לא נכון במקרה כזה להעמיס את ממד ההרתעה על תיק כזה. הפרקליטות, מנקודת מבטה, רוצה להשיג הרתעה בכל מחיר, גם על גבה של מכטינגר. קל לה יותר לקדם זאת בתיקים עם תהודה תקשורתית וזה לגמרי שגוי".
זיכרמן מביא לדוגמה את התאונה של עו"ד אביגדור (דורי) קלגסבלד, שהורשע בשנת 2006 בגרימת מוות ברשלנות של יבגניה וקסלר ובנה ארתור, ונידון לשנה ו-3 חודשי מאסר. המקרה של קלגסבלד עורר בזמנו דיון חברתי ומשפטי נוקב, והסיפור הטרגי העלה את קלגסבלד על המוקד, כשהתהודה התקשורתית סביבו לא פסקה. קלגסבלד סבר כי מדובר בלינץ' תקשורתי בשל מעמדו בציבור.
"קלגסבלד נכנס למאסר בנורמה שחורגת מהנורמה המקובלת. וזה בגלל שהוא היה מפורסם. זה לא צריך להיות מקובל שכאשר מדובר במפורסמים יש אחריות ציבורית. צריך להעניש אדם בהתאם לנסיבות המקרה שלו, ולא בגלל שמו. מכטינגר היא דוגמה מצוינת לכך".
"המדינה נתגלתה במערומיה"
עו"ד עמי טלמור, מומחה לתעבורה, שבמקרים רבים מייצג ידוענים בעבירות תעבורה, טוען כי הפרקליטות אכן נוהגת להחמיר בעונשים במקרים של ידוענים. "אצל אנשים ידוענים מדובר בעיקר בעניין ההרתעתי. למען יראו וייראו. בתיקים שבהם טיפלתי של אנשים אנונימיים, בעבירות שכרות שלישית, לרוב הם לא נשלחו לכלא ולא קיבלו עבודות שירות, והמדינה לא ערערה ב-99% מהתיקים למחוזי. אני לא חושב שהמחוזי היה מתערב. ואני מדבר גם על תיקים הרבה יותר חמורים משל מכטינגר.
"אפילו במקרי עבירות שכרות ראשונה עם ערכי אלכוהול גבוהים מאוד בדם, שבהם היה מאסר על-תנאי להפעלה בעבירה הבאה, בעבירות הבאות בית המשפט לא הפעיל את המאסר. מגמת בית המשפט היא כן לתת לנאשם צ'אנס נוסף. אם התיק הוא טוב, המדינה לא תמהר לעשות עסקאות טיעון עם מפורסמים, כדי שלא יגידו שבגלל שהם מפורסמים הם קיבלו 'הנחת סלב' והגיעו איתם להסדרי טיעון".
טלמור מביא לדוגמה את המקרה של הדוגמנית אילנית לוי, שבשנת 2010 הורשעה בבית משפט לתעבורה בפתח-תקווה בעבירת מהירות.
"אילנית לוי עברה עבירת מהירות, וההוכחה של התביעה הייתה צילום ממצלמת מהירות. במקרה שלה, לוי הגישה תצהיר שלא היא נהגה אלא קרובת משפחתה. הגשת תצהיר במקרים של עבירות תעבורה היא פרקטיקה נהוגה בבתי משפט לתעבורה, ובדרך-כלל התצהירים מתקבלים ב-100% מהתיקים, משום שמדובר בהצהרה משפטית לכל דבר.
"אך כאשר לוי הגישה את התצהיר, בית המשפט לא האמין לה. ובכל זאת הערעור שהגישה למחוזי התקבל מיד. השופט אז אמר: יש מישהו אחר שמודה בעבירה, ואין צורך לחפש תימוכין מיוחדים כדי לקבל את הערעור. אני לא מבין למה המדינה מתעקשת שלוי היא אשמה. המדינה נתגלתה במערומיה ולוי יצאה זכאית".
סנגורה של מכטינגר, עו"ד מוחמד דרוויש, התייחס לנסיבות ההרשעה של מכטינגר ולהמתנה לתוצאות הליכי הערעור שמתקיימים בימים אלה. "הפרקליטות הגישה ערעור על קולת העונש, בטענה שהוא קל יחסית. אני מאמין שבית המשפט לא טעה בהחלטתו, אך יכול להיות שהעובדה שהיא ידוענית השפיעה במידת מה על ההליך. בגלל שיש למכטינגר שני תיקים, מסתכלים עליהם בחומרה, ולא רוצים שזה ייראה כאילו היא חומקת מזה.
"בנוסף, יש תסקיר שירות מבחן. היא התחילה טיפול בהתאם להמלצת שירות המבחן. הטיפול מוצלח, ואני לא רואה כל סיבה מוצדקת שלפיה יש לסטות מההליך הטיפולי. מדובר באם חד-הורית לשני ילדים, שמאוד רוצה להשתקם. הגישה השיקומית היא אחד מרכיבי הענישה בגזר הדין, אחד היסודות למתן ההחלטה, שאכן יש סיכוי שהנאשם ישתקם. בית המשפט ישתכנע בהתאם לנסיבות, לתסקירים ולחוות-דעת, ואכן רואים שיש הצלחה בתהליך השיקומי".
מנגד, יש מי שסוברים שלא מדובר במקרה בענישה מחמירה בתיק מכטינגר. לדברי המומחה לתחום התעבורה, עו"ד-ד"ר ינון היימן, מרצה בכיר באוניברסיטת תל-אביב שגם עוסק בתחום, מדובר במגמת החמרה כוללת של המדינה בשנים האחרונות, להשית עונשים כבדים, כולל עונשי מאסר על נהגים העוברים עבירות תעבורה בשכרות.
כסנגור שמייצג נאשמים, מבקר היימן את שיטת ההחמרה הנהוגה בשנים האחרונות, בעבירות שכרות. "מדובר במגמה שלשיטתי אינה חיובית, במיוחד נוכח העובדה שרף השכרות בישראל אינו גבוה. מדובר בכמות לא גדולה במיוחד של 290 מיקרוגרם אלכוהול. בירה וחצי או פחות יכולות להביא חלק מהאנשים לרף השכרות בישראל".
לדברי היימן, "מדובר בעונשים כבדים ומשמעותיים של שלילה, הנעים בין מספר חודשים למספר שנים, בהתאם לכמות המצוינת בינשוף, ובהתאם למספר הפעמים שבהן נתפס אדם נוהג בשכרות. העונשים המושתים הם בעייתיים במיוחד, משום שקיימת מחלוקת ביחס לאמינות האבסולוטית של מכשיר הינשוף, ויש טענה שמדובר במכשיר שאינו אמין בהתאם לרף הנדרש במשפט הפלילי".
מנגד, עו"ד גל מוטאי, ששימש בעבר כתובע משטרתי, טוען כי מגמת ההחמרה מוצדקת וראויה גם ביחס להשתת עונשים חמורים על ידוענים.
"החל מינואר 2012 יש דרישה במשטרה להחמרת הענישה בעבירות של נהיגה בשכרות, כי הן גורמות לתאונות דרכים קטלניות. וכאשר ערכי האלכוהול בדם גבוהים מאוד, הרבה פעמים המשטרה מבקשת מאסר בפעם הראשונה".
לגבי מכטינגר, "מדובר במקרה שלישי של אדם שעובר עבירה, בפרקי זמן קצרים. במדיניות הענישה הנהוגה, הטלת עבודות שירות על 'פעם שלישית', נחשבת לעונש מידתי. התחושה שלי היא, שבית המשפט כן ייעתר לבקשה להשית עונש מאסר, ובצדק, כי מדובר בעבירה שמסכנת חיים ולא רק בהרתעת עבריין אלא את כל החברה, זה סביר ונהוג. לפעמים, הנסיבות האישיות של האדם מהוות עילה להקלה, ובמקרה שבו ישנו רכיב של שיקום, בית המשפט הדן בערעור יכול לשקול גם רכיבים כאלה".
אייקון דוגמנות
מכטינגר (40) גדלה במושב תלמי-אלעזר הסמוך לחדרה, ובמהלך השנים הללו הפכה לאחת מהדוגמניות הבולטות בישראל. את פריצת הדרך היא עשתה בתחרות "נערת השנה" של "מעריב לנוער" שבה זכתה בתואר הראשון. ברגע אחד הפכה מכטינגר ממושבניקית אנונימית, לדוגמנית מצליחה. אבל לא רק בארץ הנחיל לה יופייה של מכטינגר הצלחה. היא הייתה אחת הדוגמניות הישראליות הראשונות שגם השתלבו בתעשיית האופנה הבינלאומית. מכטינגר חיה שנים רבות בחו"ל, שמונה מתוכן בברצלונה, ולאורך השנים הופיעה במגזיני האופנה החשובים בעולם. בית היתר היא השתתפה בתצוגות אופנה של מעצבים בינלאומיים נחשבים, בהם ג'ורג'יו ארמאני, קוקו שאנל ורבים נוספים.
לפני כ-3 שנים, ב-2011, אחרי קריירה סוערת, כשהיא כבר גרושה ואם לשני בנים, החליטה מכטינגר לחזור לארץ, והיא החלה ללמוד משחק בתל-אביב. בינתיים, ניסיונותיה להפוך מדוגמנית מבוקשת לשחקנית מצליחה, לא עלו יפה, ובשנים אחרונות שמה עלה לכותרות בהקשרים פחות חיוביים.
מכטינגר: "אני משתדלת לדבוק בהליך השיקומי"
"אני מתמידה עם ההליך הטיפולי ומבינה את העניין וחומרת המעשה. הדבר ברור לי מאוד. אני מאוד משתדלת לדבוק בהליך השיקומי במטרה להשתקם ולא לחזור על מעשיי". דברים אלה מלמלה הדוגמנית עמית מכטינגר בשבוע שעבר, בסיום הדיון בערעור בעניינה. בחליפה שחורה וחפוית פנים, ניצבה מכטינגר בבית המשפט המחוזי בתל-אביב לפני השופט רענן בן-יוסף והביעה חרטה על מעשיה.
ההחלטה לגבי בקשת הערעור בעניינה, נדחתה לחודש יולי השנה. זאת, במטרה לאפשר למכטינגר להמשיך בהליך השיקומי שבו היא נמצאת כבר מספר חודשים. בהחלטה שתינתן בקיץ, השופט בן-יוסף יקבע אם יוטל, או לא, על מכטינגר עונש מאסר בשל עבירות השכרות שעברה.
נזכיר כי בעבירת השכרות השלישית של מכטינגר, נמצאו בדמה 470 מיקרוגרם אלכוהול. בעבירת השכרות השנייה, נמצאו 535 מיקרוגרם אלכוהול. יצוין כי פקודת התעבורה מבדילה בין נהגים חדשים ונהגים מתחת לגיל 24 שנים, לבין נהגים אחרים, ביחס לכמויות האלכוהול האסורות בנהיגה.
בתקנות התעבורה נקבע בעבר 'רף עליון' ביחס לנהגים מעל גיל 24, של כמות אלכוהול ה'מותרת' בדם - שהיא 240 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף. בשנת 2010 רף זה כמעט הועלה על-ידי בית המשפט השלום בהרכב של 3 שופטים, שקבע ב"פסק דין עוזרי" כי הרף יועלה ל-400 מיקרוגרם, וכן נקבע כי יש להפחית 20% מכל תוצאה שמתקבלת בינשוף (בשל טענות לכשלים ולאי-דיוקים במכשירי הינשוף).
אך על "תיק עוזרי" הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, ובו נקבע כי רף האלכוהול 'המותר' בדם הוא 290 מיקרוגרם, והוא המחייב כיום. אולם ביחס לנהגים מתחת לגיל 24 ונהגים חדשים, יש התייחסות לחומרה, ובפקודת התעבורה נקבע רף של עד 50 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף.
נזכיר כי במקרה של מכטינגר, בעבירה הראשונה שעברה בחודש יוני 2012, לא נמצא אלכוהול בדם, משום שסירבה לבצע בדיקת שכרות. בהתאם לפקודת התעבורה, גם אם נהג מסרב לבדיקות שכרות, והוסברה לו משמעות הסירוב לעריכת הבדיקה, הוא עשוי להיחשב כמי שעבר עבירת נהיגה בשכרות. ואכן, במסגרת הסדר הטיעון שנחתם איתה בנוגע לעבירה הראשונה, מכטינגר הואשמה בנהיגה תחת השפעת אלכוהול, בשל סירובה לבצע הבדיקה.
תגובת הפרקליטות: "אין כאן מקרה מיוחד, להיפך"
מהפרקליטות נמסר בתגובה: "לטעמנו, יש להשית על עמית מכטינגר מאסר מאחורי סורג ובריח, שירוצה בעבודות שירות ולא מאסר על-תנאי בלבד, בפרט שמדובר על עבירת שכרות שלישית. גם ביחס לפסילה אנחנו סוברים כי היה מקום להטיל על מכטינגר עונש פסילה ארוך ממה שהוטל.
"יש מקום להתערב בעונשו המקל של בית משפט קמא, שכן אין מקום לסטייה כה קיצונית ממתחם עונשה של מכטינגר, כאשר ברור לכול שהיא עברה שתי עבירות חמורות ביותר תוך זמן קצר; ואת שתיהן עברה לאחר שכבר נתפסה שיכורה בתיק אחר, ובצירוף ל-18 הרשעות תעבורה אחרות מסוגים שונים, שצברה מאז שנת 1993.
"אין כאן מקרה מיוחד, אלא להיפך; ועל כן גם אין מקום לסטייה כה קיצונית ולהקלה כה משמעותית בענישה".