בוב דילן / צילום: רויטרס
המנהיג: מנחם בגין
השיר: "The Fletcher Memorial Home" של פינק פלויד
מנחם בגין מוזכר בשיר המחאה החריף הזה לצד מנהיגים נוספים כמו רונלד רייגן ומרגרט תאצ'ר, שזכו בעצמם לשירים שהוקדשו להם ויוזכרו כאן בהמשך, וליאוניד ברז'נייב. הפלטשר בשם השיר הוא אביו המנוח של רוג'ר ווטרס, שנהרג כשלחם בצבא האנגלי על אדמת איטליה ב-1944. ב"הגרסה האחרונה" מ-1983, האלבום הראשון של הפינק פלויד אחרי "החומה", והאחרון שלהם בהרכב עם ווטרס, האחרון המשיך לדון בנושאים המרכזיים מ"החומה". בשיר הזה הוא מדמיין הקמת מוסד סגור לפוליטיקאים אינפנטיליים. בית מחסה שבו יריבו בינם לבין עצמם במקום לאיים על שלום שאר העולם בתוקפנות שלהם. אגב, הימים ימי מלחמת לבנון הראשונה, ובאותה שנה יוצא השיר היחיד במוזיקה הפופולרית שנכתב להגנת ישראל, "בריון השכונה" של בוב דילן, שגם הוא תכף יוזכר, בהקשר למנהיג אחר.
המנהיג: טוני בלייר
השיר: "טוני בלייר" של צ'אמבהוואמבה
ראש הממשלה הטרי של הלייבור נחשב בתחילת כהונתו בשנות ה-90 כצעיר, קול, וכחלק מעליית אנגליה חדשה וניצחון תרבות ה"בריט-פופ". אנשיו גם אהבו לשווק אותו כסחבק של מוזיקאים. אבל עם השנים, ועם תמיכתו בפעילות המלחמתית של ג'ורג' בוש בעיראק, מוזיקאים עברו לתעב אותו. בין הראשונים היתה להקת צ'אמבהוואמבה, ששחררה ב-1999, למרות מחאות חברת התקליטים שלה, שיר לאהוב שאיכזב. ולאהוב קראו בשם ראש הממשלה שלהם. עטיפת הסינגל מצדיעה לעטיפת אלבום אייקונית של אלביס שגם הקלאש עשו לה מחווה.
המנהיג: ג'ון קנדי
השיר: "The Late Great Johnny Ace" של פול סיימון
הנשיא האמריקאי שנרצח בנובמבר 1963 זכה לאינסוף אזכורים ושירים. כאן, בשיר נפלא ויחסית פחות מוכר שלו, פול סיימון מציין את "השנה של ג'יי.אף.קיי". סיימון החל לכתוב אותו כמחווה לזמר הסול המנוח שנהרג ב-1954 ומאוזכר בכותרת השיר, ואז נרצח ג'ון לנון וגם הוא נכנס לאותה הקינה. והרצח של לנון גרם לסיימון להיזכר גם ברצח קנדי. השיר הופיע באלבום "לבבות ועצמות" מ-1983.
המנהיג: קורט וולדהיים
השיר: "ערב טוב מר וולדהיים" של לו ריד
לו ריד מיעט לכתוב שירים על פוליטיקה מפלגתית או לאומית, וקימץ גם, למרות מוצאו, בשירים על יהודים או יהדות. והנה, באלבומו המעולה מ-1990, ניו-יורק, הסתער על מזכ"ל האו"ם לשעבר שכבר נבחר לכהן כנשיא אוסטריה, קורט וולדהיים. רק אחרי תום שירותו באו"ם, בקמפיין הבחירות שלו באוסטריה, התגלה עברו הנאצי של וולדהיים, ששירת במלה"ע השנייה כקצין בוורמאכט. ריד השווה את זה בשיר לריצה שלו עצמו לנשיאות ארה"ב, שבה היה מתגלה עברו כחבר בקו-קלאקס-קלאן.
אדולף היטלר
השיר: "אלוהים" של ג'ון לנון
ג'ורג' הריסון כבר הזכיר ב"טקסמן" של הביטלס את ראש הממשלה האנגלי דאז הרולד ווילסון, ואת מי שיהיה יורשו, אדוארד הית'. אבל בעוד הריסון קונן ב-1966 על מצוקת המיסים שמאוחר יותר הבריחה את כל מוזיקאי אנגליה העשירים למגורים מחוץ למולדתם, לנון הרחיק יותר גבוה ועמוק. באלבום המופת שלו מ-1970, "תזמורת אונו הפלסטית", לנון, שאחרי פירוק הביטלס, מחבר שיר נוקב על כפירתו בכל אמונה ודת ואדם מלבד בו עצמו ובאהובתו הטרייה דאז, יוקו אונו. לצד האזכור להיטלר, לנון מצהיר שם ש"אני לא מאמין" גם בביטלס, בדילן, בישו, בבודהה ובקנדי.
המנהיג: סטיבן ביקו
השיר: "ביקו" של פיטר גבריאל
סטיבן ביקו מת בכלא הדרום אפריקאי ב-1977 כשהוא בן 30, זמן קצר לאחר שנעצר בשל היותו פעיל פוליטי ומקים תנועת "המודעות השחורה". נלסון מנדלה אמר מאוחר יותר ש"הם היו מוכרחים להרוג אותו כדי להשהות עוד יותר את המשך האפרטהייד". פיטר גבריאל כתב לזכרו קינה אדירה ומצמררת באלבום השלישי שלו כסולן, ב-1980.
המנהיג: רונלד רייגן
השיר: "הרוסים" של סטינג
רונלד רייגן, הנשיא האמריקאי דאז, וגם ניקיטה חרושצ'וב, השליט הסובייטי המנוח כבר באותם הימים, כיכבו בשיר מלפני 30 שנה כנגד האימה והמניפולציות של המלחמה הקרה. הוא לקוח מאלבום הסולו הראשון של סטינג אחרי פירוק להקתו פוליס, ועורר הרבה ביקורות שהאשימו את סטינג בשטחיות, צדקנות והתחסדות בגלל השורה בפזמון שאמרה "אני מקווה שגם הרוסים אוהבים את הילדים שלהם".
המנהיג: ריצ'ארד ניקסון
השיר: "אוהיו" של ניל יאנג
בשנת 1970, בשיא ימי המחאה כנגד הלחימה האמריקאית בווייטנאם, אנשי המשמר הלאומי הרגו ארבעה סטודנטים שמחו כנגדה באוניברסיטת קנט. ניל יאנג כתב באותו לילה את השיר שנפתח בשורה המאזכרת את ניקסון, ושחרר אותו עם "קרוסבי סטילס ונאש" כמעט באופן מיידי. השיר הוחרם בחלק מתחנות הרדיו, ועם השנים החל להימנות עם היצירות שסימנו את תום החלום ההיפי הנאיבי של שנות ה-60. אגב, יאנג עצמו הפך בשנות ה-80 לתומך של המפלגה הרפובליקנית של ניקסון.
המנהיג: מרטין לותר קינג
השיר: "Happy Birthday" של סטיבי וונדר
הרבה שירים מדברים על הכומר השחור הדגול ומוביל המאבק לשיוויון זכויות האזרח בארה"ב. ורוב האנשים בטוחים שהשיר של סטיבי וונדר מכיל רק איחולי יום הולדת תמימים. אבל זה מהמקרים הבודדים בהיסטוריה של שיר שאכן השפיע, ולו סמלית, בפוליטיקה לאומית. וונדר חיבר אותו בשירות קמפיין להפיכת יום הולדתו של המנהיג השחור שנרצח ב-1968 לחג לאומי אמריקאי. ב-1983, הנשיא רייגן אכן חתם על החוק ובינואר 1986, הוא אכן נחגג לראשונה. אגב, השיר נכשל לחלוטין במצעד האמריקאי במולדת, אבל הפך ללהיט הכי גדול עד אז של וונדר באנגליה והגיע שם למקום השני במצעדים.
המנהיג: נלסון מנדלה
השיר: "שחררו את נלסון מנדלה" של ג'רי דיימרז וה-The special A.K.A
אלביס קוסטלו היה המפיק של השיר העולץ שיצא ב-1984 ותבע את שחרורו מהכלא הדרום אפריקני של מי שהפך לסמל המאבק של השחורים. כתב והלחין אותו ג'רי דיימרז מנהיג ה"ספשלז" שבדיוק התפרקו. דיימרז סיפר שלא ידע דבר על מנדלה עד שלא הלך לאחת מההפגנות כנגד האפרטהייד בלונדון. השיר ליווה את חגיגות סיום האפרטהייד והיבחרו של מנדלה לנשיאות. באופן חריג ועצוב הוא חזר למצעד הפזמונים באנגליה אחרי מות מנדלה לפני כשנתיים.
המנהיג: ג'רי בראון
השיר: "קליפורניה אובר אלס" של דד קנדיז
השיר שמזכיר גם את הנשיא דאז ג'ימי קרטר, הוא כתב אישום בוטה של אחד הכותבים הפוליטיים הגדולים ברוק, ג'לו ביאפרה, כנגד ה"זן פשיזם". ג'רי בראון היה המושל הדמוקרטי של קליפורניה ונחשב כמועמד עתידי לנשיאות. ולמרות שנתפס כנציג מובהק של הליברליזם האמריקאי, ביאפרה מצא לנכון לתקוף גם אותו כחלק מהממסד האמריקאי המנוון. כמובן, שם להקת הפאנק עצמו, "הקנדים המתים", מאזכר את האחים הפוליטיקאים שנרצחו עשור קודם לכן - ג'ון כנשיא מכהן ורוברט במרוץ שלו לנשיאות.
המנהיג: אברהם לינקולן
השיר: "Talkin' World War lll Blues" של בוב דילן
1963, ודילן בשיא אונה של הכתיבה החברתית-פוליטית שלו, עם "נישא ברוח" ו"אדוני המלחמה" ו"גשם כבד עומד לרדת". בשיר הזה, שהמיתולוגיה מספרת שנכתב כולו באלתור ספונטני באולפן, דילן מציע משחק מילים על אמרה ידועה, "אתה יכול לשטות בחלק מהאנשים חלק מהזמן אך אינך יכול לשטות בכולם כל הזמן" - המיוחסת לנשיא האמריקאי הדגול משחרר העבדים. דילן סגר את השיר כך: "אני חושב שאייב לינקולן אמר את זה. ואני אתן לכם להיות בחלומות שלי אם אוכל להיות בחלומות שלכם. אני אמרתי את זה".
המנהיגה: מרגרט תאצ'ר
השיר: "מרגרט אל הגיליוטינה" של מוריסי
ראש הממשלה הבריטית היתה שנואה על מרבית המוזיקאים האנגלים. באלבום הסולו הראשון שלו ב-1988, אחרי פירוק להקתו הסמיתס וכשהוא מהקולות הכי אהובים באנגליה, מוריסי הציב, או אולי ערף, את רף הביטוי הפומבי הכי בוטה לשנאה הזו. בשיר עם השם הבלתי ניתן לפירושים מוטעים, מוריסי פשוט שואלמייחל: "מתי כבר תמותי? מתי כבר זה יהיה אמיתי? חלום משותף לאנשים טובים...".
המנהיג: שמעון פרס
השיר: "בלה, בלה, בלה" של איגי פופ
ככה סתם, בשיר הנושא מהאלבום של איגי פופ שהפיק לו חברו הוותיק דיוויד בואי ב-1986, צצה בשורה הראשונה של הבית השני השאלה "שמעון פרס, מה אתה עומד לעשות?" פרס עמד אז בראש ממשלת האחדות הרוטציונית עם יצחק שמיר, אבל השיר עצמו נטול כל הקשרים אחרים לפרס, לישראל, או לפוליטיקה בכלל. איגי פופ ביקר לראשונה בישראל להופעות שנתיים אחר כך, ומעולם לא אמר מאום אודות פרס. ככל הידוע, גם פרס עצמו לא התייחס בשום צורה לאיגי פופ.
המנהיג: ברק אובמה
השיר: "Yes We Can" של וויל.איי.אם
הנשיא האמריקאי המכהן, האזרח מספר אחת הראשון בבית הלבן, הוא כמובן גיבור תרבות אדיר. שרו לו לא מעט, ויש לו ידידים ותומכים מובהקים כמו ביונסה וג'יי זי, ברוס ספרינגסטין ולהקת יו 2 האירית. ויש שירים שבהם אוזכר במפורש, למשל אצל ג'יי זי ומייקל פרנטי. אבל כאן, בפרויקט של מנהיג הבלאק אייד פיז, כל המילים נלקחו מהנאום של אובמה בניו-המפשייר בזמן הפריימריז במפלגה הדמוקרטית לקראת המרוץ הראשון לנשיאות, בינואר 2008. כמובן, השיר הוקלט ושוחרר לגיוס הצבעות עבור אובמה במרוץ עצמו. בקליפ שלו השתתפו בין היתר גם סקרלט ג'והנסן וכרים עבדול ג'אבר.