ריבי צוק /צילום: אתר בתי המשפט
השופטת בדימוס ריבי צוק כיהנה במשך שנה כשופטת בבית המשפט לעניינים מקומיים בנתניה ללא כתב מינוי. צוק היא שופטת בדימוס, שכיהנה בעבר כשופטת בבתי משפט השלום בראשון-לציון ובכפר-סבא.
לפי הדין, ניתן למנות שופטים בדימוס לשופטים בבתי משפט לעניינים מקומיים בכתב מינוי, שעליו חתומים נשיא בית המשפט העליון ושר המשפטים. כתב המינוי עומד בתוקף למשך שנה אחת, וניתן לחדשו מדי שנה.
העובדה שצוק כיהנה ללא כתב מינוי עלתה ממכתב ששלחה הנהלת בתי המשפט לעו"ד אילן בומבך, המייצג נאשמים שעניינם נדון בפני השופטת. "במענה לפנייתך", נכתב, "הרינו להשיבך כי מבדיקה שביצענו נמצאו כתבי מינוי של כבוד השופטת בדימוס רבקה צוק כשופטת בית משפט לעניינים מקומיים במחוז מרכז לשנים 2012 ו-2014. לא נמצא כתב מינוי לשנת 2013".
הנהלת בתי המשפט ועיריית נתניה, המאשימה בתיק, טוענות כי מדובר בפגם טכני הניתן לריפוי בדיעבד. ואולם, האם שופט היה מקבל את טענה דומה מצד עורך דין שייצג אדם מבלי שחידש את חברותו בלשכת עורכי הדין?
התיק שבמסגרתו התגלה עניין היעדר כתב המינוי עוסק בבעלי תחנת מעבר לאיסוף פסולת בנתניה, שקיבלו צו לסגירת התחנה ונאשמים באי-קיומו של הצו, במסגרת הליך בו מכהנת צוק כשופטת החל משנת 2012.
לטענת הנאשמים, לאחרונה ביקשה השופטת צוק, במהלך דיון בבית המשפט, להחיש את הדיונים לפניה, כדי שתספיק לסיים את הדיון לקראת סיום תקופת המינוי הנוכחית שלה, שפגה בסוף פברואר 2015 (דבר המאפשר דיון בתיק שכבר החלה לעסוק בו עד מאי 2015).
"נוכח הדברים", נכתב בבקשה שהגישו לפסילתה של צוק, באמצעות עו"ד בומבך, "ביקשו הנאשמים לבחון את נסיבות העניין העומדות בבסיס הבהילות הקיימת בהחשת קצב הדיונים בתיק".
במסגרת הבירור עלה כי חסרו ברשומות מינוייה של השופטת לשנים 2012 ו-2013. בהמשך הבהירה הנהלת בתי המשפט במכתב ששלחה כי כתב מינויה של צוק לשנת 2012 אכן נחתם כדין, אך לא פורסם. המינוי לשנת 2013, הודתה הנהלת בתי המשפט, אינו בנמצא.
עיוות דין או פגם טכני?
האם היעדר כתב המינוי הוא פגם טכני או פגם מהותי? הדעות חלוקות. בבקשה לפסילת השופטת צוק (בקשה בה דנה צוק עצמה) טענו הנאשמים כי "הפרסום ברשומות הינו חותם הכשרות והסופיות על מינויו של שופט. מעבר לכך, אין מדובר בדבר-מה טכני או איזוטרי, אלא בגושפנקא רשמית מכוח חוק ראשי הנוגעת לרשות השופטת, שאמורה לשאת על נס את החובה למלא את הוראות החוק ואת החשיבות הטמונה במילוי הוראות החוק, מקלה ועד חמורה".
בתגובת הנהלת בתי המשפט, שהוגשה לבית המשפט לעניינים מקומיים בהוראת השופטת, נכתב: "בענייננו, העובדה כי לא אותר כתב מינוי לשנת 2013, אין בה לכשעצמה כדי להוות פגיעה כלשהי בהליך ו/או בנאשמים, וממילא אין הדבר מהווה עילה לפסילתה של כבוד השופטת צוק. המדובר בפגם טכני גרידא".
עיריית נתניה הגיבה בתורה והתנגדה לפסילתה של השופטת צוק, בטיעונים שונים. ראשית טענה העירייה כי בקשה לפסילת שופט איננה האכסניה המתאימה להגשת הבקשה. זאת, לטענתה, משום שבקשה כזו רלוונטית רק כאשר קיים חשש ממשי למשוא-פנים מצד השופט.
העירייה טענה גם כי ניתן לרפא את הפגם בדיעבד - זאת משום שהשופטת צוק מונתה לתקופת שיפוט נוספת המאוחרת לתקופה בה פעלה ללא הסמכה, ובלאו הכי הייתה בעלת הכישורים להיות ממונה לשופטת לכל אורך התקופה.
עוד טענה העירייה כי יש להפעיל את דוקטרינת "השופט דה-פקטו". מדובר בדוקטרינה משפטית שמקורה באנגליה של המאה ה-18, לפיה יש להקנות בתנאים מסוימים תוקף חוקי למעשיו של אדם שנחזה להיות שופט, גם אם מתברר בדיעבד כי לא הוסמך לשמש ככזה.
הנאשמים התנגדו לטענות שניתן להכשיר בדיעבד את הפגם בשל עיוות הדין החמור שמנע מהם אפשרות למשפט הוגן, לטענתם. עוד טענו הנאשמים כי בלתי סביר להניח שהשופטת עצמה לא הייתה מודעת לחוסר הסמכות שלה בזמן אמת.
התיק בו נדונה הבקשה לפסילתה של צוק עלול להשליך על דין כלל התיקים שהתבררו מול צוק, בתקופה שבה לא החזיקה בכתב מינוי, ועל נאשמים רבים שעניינם נדון בפניה במהלך שנת 2013 - סוגייה שעלתה בתגובת העירייה, אך משום מה לא הובלטה.
"עצם קבלת הבקשה בעניינם של הנאשמים בתיק זה עלול להשליך גם על תיקים אחרים שנשמעו, נדונו והוכרעו בפני השופטת צוק במהלך תקופת כהונתה בבית המשפט לעניינים מקומיים", נטען בשולי תגובת העירייה, "שעה שנאשמים אחרים אשר הורשעו בדין, יבקשו לבטל את הרשעתם ואת העונשים שהוטלו עליהם על-ידי בית המשפט. תוצאה זו אינה תוצאה הגיונית".
מנגד טענו הנאשמים כי האינטרס הציבורי של אמון הציבור במערכת המשפט גובר. "אינטרס הציבור מחייב כי לא ייפול רבב במינוי שופטים היושבים על כס השיפוט בבית המשפט, וכן כי הכרעות שיפוטיות יינתנו על-ידי שופטים שמונו כדין לתפקידם, שאם לא כן, ייפגע אמון הציבור במערכת השפיטה במדינת ישראל".
תהא אשר תהא החלטת השופטת צוק בבקשה לפסילתה, ספק אם טענת הנהלת בתי המשפט, לפיה אי-החזקה ברישיון בתוקף הוא "פגם טכני גרידא" הייתה מתקבלת, לו הייתה נטענת בפני השופטים באותה מערכת בתי משפט בנסיבות אחרות.
אם, למשל, במקרה של נהג שנתפס נוהג ללא רישיון בתוקף, או של עורך דין שייצג לקוח מבלי שחידש את חברותו בלשכת עורכי הדין, היה עומד הנהג או עורך הדין בפני שופט וטוען כי "מדובר בפגם טכני" - האם השופט היה משתכנע מטיעון כזה?