בואי שרהל'ה, נשארים
הנה דבר טוב שקרה בבחירות האלה: הן גילו לנו עד כמה רבים הם הגאונים שבקרבנו. זה עתה הסתיימה מערכת הבחירות הדרמטית בדורנו. אפילו קולות החיילים עוד לא נספרו עד תומם. מחקרים ועבודות דוקטורט עוד ייכתבו על מה שהתחולל כאן בשבועות האחרונים - אבל לגאונים יש כבר את כל התשובות שהם צריכים. הם יודעים למה נתניהו ניצח ומדוע בוז'י הפסיד, ומה בדיוק חלקה של התקשורת בכל זה והיכן טעו הסוקרים.
יותר מכל דבר אחר, בחירות 2015 הן שיעור בצניעות. לכתבים ולפרשנים, לסוקרים וליועצים. גם לפוליטיקאים. מה רבים הם השרים וחברי-הכנסת מהליכוד המתהלכים בקרבנו, שהסבירו רק לפני יומיים-שלושה מדוע הם נידונו לכישלון בבחירות האלה. הם השמיצו את נתניהו, מתחו ביקורת על הקמפיין שניהל, ונערכו כבר לפריימריז על ראשות מפלגתם. עכשיו הם תובעים מאלה שציטטו אותם לערוך חשבון-נפש.
בואו נודה על האמת: עוד אין לנו באמת מושג מה בדיוק התחולל כאן. ומה היו הקטליזטורים העמוקים שחוללו את רעידת-האדמה שהתרחשה כאן אתמול (ג'). כן, התקשורת, באופן שבו נתפסה בבחירות האלה, אכן עוררה ליכודניקים רדומים מתרדמתם וסייעה להם לחזור לפתק מח"ל. גם גרבוז, סובול ויתר חותמי העצומות למיניהם והקוטרים המקצועיים, לא סייעו כאן.
כן, הקמפיין של נתניהו בימים האחרונים עשה את העבודה מעל למשוער, והצליח להעלות את הליכוד לגבהים שאפילו הם לא העזו לחלום עליהם. המדהים בבחירות האלה הוא עד כמה קרדינאלי ומכריע היה מקומם של הסקרים. אין לי מושג האם סקרי השבוע שעבר, שהצביעו על פתיחת פער לטובת המחנה-הציוני, אכן שיקפו מגמה אותנטית ומדויקת לשעתה, אך הם היו הגורם החשוב ביותר שסייע לליכוד להעפיל לפסגה.
זה היה השעון המעורר של הבוחרים בימין: הם ראו את הסקרים, שמעו את זעקת הגעוואלד של נתניהו, והפנימו את המסר. בוחרי המחנה-הלאומי, בהצבעתם האסטרטגית לליכוד, ולא למפלגות הלוויין שלו, הוכיחו שוב עד כמה הם עולים על המצביעים במרכז-שמאל בתחכום ובהבנת הפוליטיקה.
גם הרצוג ניסה ברגע האחרון להשמיע זעקות שבר, ולבקש ממחנה האנטי-ביבי להתלכד סביבו. הוא עשה זאת בעיקר באמצעות מתקפה מאסיבית על יאיר לפיד, אבל זה היה מעט מדי ומאוחר מדי. אילו הייתה אופציה ל"אילו", הייתי שמח לדעת מה היה קורה אילו הבחירות היו מתקיימות בשבוע שעבר - לפני שפורסמו הסקרים המטלטלים ואיתם קמפיין הגעוואלד של נתניהו. דומני שניתן להעריך בזהירות, כי הייתה מתקבלת תוצאה שונה בתכלית.
הלוואי שכעת יתפנה נתניהו לממש את הבטחת הבחירות, שהחלה כספין ונזנחה חיש מהר, להעביר חוק שיבטיח שרק המפלגה הגדולה תוכל להרכיב ממשלה. צמצום מספר המפלגות והתרכזותם של הזרמים השונים סביב ארבע-חמש רשימות-גג יוכלו לייצב את המערכת הפוליטית, ומי יודע גם להעניק תמונת-מצב אמינה יותר בזמן אמת באשר להלכי-הרוח בציבור.
נתניהו ניחן בתודעה היסטורית מפותחת. בנו של ההיסטוריון רשאי כעת להתרווח על כיסאו ולטפוח לעצמו על השכם. את מקומו בהיסטוריה של מדינת ישראל הוא כבר הבטיח ואיבטח מכל הכיוונים. ארבע הקדנציות ותשע השנים שיהפכו גם לעשר ול-11 יקנו לו מקום של כבוד בדברי ימי הפוליטיקה הישראלית לצד הבולטים שבמנהיגנו.
נותר רק לאחל לו, שלקדנציה שאליה הוא נכנס כעת יתייחס כאילו הייתה הקדנציה האחרונה. לא במובן זה שלא יתמודד יותר, אלא שיעשה מה שבראש שלו, פשוט כך. בלי לדפוק חשבון, ובלי לחשב חישובים. בשש השנים שחלפו מאז חזר למשרד רה"מ נתניהו הקדיש את עיקר האנרגיה להישרדות. אז הנה החדשות: הוא שרד.
מי ייתן ואת הקדנציה הבאה יקדיש למהלכים קרדינליים, בלי לשקול שיקולים פוליטיים על כל צעד ושעל. הרי מה יש לו להפסיד כאן, מה הסיכון? תתפרק לו הממשלה? אז הוא יילך לבחירות וינצח.
הכותב הוא הכתב הפוליטי של ערוץ 10
