אחרי נושא הדיור, מגזר הבנקאות הוא הנושא הכלכלי העיקרי שבו עסקו משה כחלון ואנשי צוותו לקראת הבחירות. המצע של "כולנו" והצעותיה לשינויים בתחום הבנקאות היו המפורטים והרציניים ביותר מבין המפלגות.
במתח שבין פיקוח לתחרות, כחלון מצדד באופן מובהק בדרך השנייה. תפיסתו העקרונית היא שיש לפעול להגברת התחרות בין הבנקים, וכי רק בדרך זו תושג הוזלה ניכרת בעלויות לצרכנים. כחלון מאמין שבטווח הארוך התחרות רק תחזק את הבנקים, תגדיל את רווחיותם ותצמצם את הסיכון של "גדולים מכדי ליפול". כחלון מרבה להשתמש בדוגמה מימיו כשר תקשורת - כיצד צדק כשדחה את הצעתם של בעלי חברות הסלולר להסכים להפחתת מחירים והתעקש על תחרות אמיתית.
כפי שנכתב ב"גלובס" ערב הבחירות, כחלון מאמין כי ביכולתו לחולל בתחום הבנקאות מהפכה דומה לזו שחולל בתחום הסלולר, למרות שהפעם מחכה לו עבודה הרבה יותר קשה. חלק מההצעות של כחלון כבר מתגלגלות במסדרונות האוצר והוא צפוי למצוא בדרגים המקצועיים במשרד שותף נוח לקידום האג'נדה שלו.
בנק ישראל, לעומת זאת, צפוי להיות שותף הרבה יותר סקפטי, שלא לומר יריב. הבנק והעומדת בראשו, ד"ר קרנית פלוג, ממשיכים לנקוט בקו המייחס עדיפות ליציבות המערכת הבנקאית על פני קידום התחרותיות בתוכה. בהקשר הזה נשמעה בסביבתו של כחלון לא מעט ביקורת על תפקודו של המפקח היוצא על הבנקים, דודו זקן, שהואשם באי-קידום מספיק של התחרות בין הבנקים.
גישתו של בנק ישראל, כפי שהובעה לאחרונה על ידי הנגידה בראיון ל"גלובס", היא שרק כניסתם לשוק של שחקנים גדולים ואיתנים, כמו בנקים זרים, עשויה לחולל תחרות בריאה שלא תסכן את יציבות המערכת הבנקאית.
הצעדים המרכזיים שאותם ינסה כחלון לקדם הם הוצאת חברות כרטיסי האשראי מבעלות הבנקים, פירוק קבוצות בנקאיות וחיוב הבנקים הגדולים למכור אחזקות בבנקים קטנים, הנהגת הקלות וצעדי תמרוץ לשחקנים חדשים, הנהגת ביטוח פקדונות ממשלתי בדגש על בנקים קטנים והקמת רגולטור-על לקידום התחרותיות בסקטור הפיננסי.
