אנשי האולד-סקול ממשיכים להתעקש על כישרון ומוטיבציה, וצ'ארלס בארקלי מכנה את האנליטיקה בספורט "חרא שאנשים מאוד חכמים המציאו" ■ אבל מה לעשות שקבוצות שמתנגדות לאמץ את הגישה הזאת, כמו הלייקרס והניקס - נכשלות על המגרש?
ספורט וסטטיסטיקה / צילומים: רויטרס
לדריל מורי, הג'נרל מנג'ר של יוסטון רוקטס, אין ספק שהעונה תואר ה-MVP מגיע לג'יימס הארדן. קצת יותר מחודש לסיום העונה הרגילה ב-NBA, שני המועמדים המובילים לתואר הם סטפן קרי מגולדן סטייט ווריורס והארדן מיוסטון, והקונצנזוס היחיד הוא שעדיין אין קונצנזוס לגבי הזוכה, ואולי גם לא יהיה. רק מבחינת מורי, שמנהל קמפיין למען הכוכב שלו, התמונה לא יכולה להיות יותר ברורה; הארדן צריך לזכות כי הוא "מייצר יותר ניצחונות מכל שחקן אחר בליגה".
מורי מסתמך על מדד בשם Win Shares, חיבור של כמה נוסחאות מתמטיות מסובכות שמספק הערכה של כמות הניצחונות שכל שחקן תורם לקבוצה שלו. הארדן מוביל את ה-NBA העונה עם 13.3 ניצחונות (מתוך ה-45 של יוסטון עד עכשיו), לעומת 12.5 של קרי (מתוך ה-54 של גולדן סטייט). זה לא בהכרח מגדיל את הסיכויים של הארדן לזכות בתואר - העיתונאים שמצביעים נוטים לבחור בשחקן הטוב ביותר בקבוצה הטובה ביותר, מה שנותן לקרי יתרון - אבל מה שחשוב בסיפור הזה הוא פחות ההחלטה הסובייקטיבית שתתקבל, ויותר הרעיון שלשאלת ה-MVP, כמו לשאלות אחרות בספורט, יש תשובה אובייקטיבית, שמבוססת על אנליטיקה.
***
השימוש באנליטיקה, כלומר בניתוחים סטטיסטיים ככלי בקבלת החלטות, חזר לכותרות לפני כחודש בעקבות התקפה של צ'רלס בארקלי על מורי בתכנית הטלוויזיה Inside the NBA. בארקלי, מגדולי השחקנים בתולדות הליגה, כינה את מורי (שעקץ אותו בטוויטר) "אחד מהאידיוטים האלה שמאמינים באנליטיקה", וטען בתוקף שאנליטיקה "לא עובדת בכלל. זה פשוט איזשהו חרא שאנשים מאוד חכמים המציאו. מה שקובע ב-NBA זה כישרון. לכל האנשים שמנהלים ארגונים ומדברים על אנליטיקה יש דבר אחד במשותף: הם חבורה של אנשים שמעולם לא שיחקו כדורסל, ואף פעם לא השיגו את הבחורות בתיכון, והם פשוט רוצים להיות חלק מהמשחק".
האנשים האלה הם חלק מעולם הספורט מאז שבילי בין, הג'נרל מנג'ר של אוקלנד אתלטיקס, חולל מהפכה בבייסבול בתחילת שנות האלפיים. המהפכה של בין, שתועדה על ידי העיתונאי מייקל לואיס בספר "מאניבול" (עובד לסרט לא רע בכיכובו של בראד פיט ב-2011) ונקראה על שמו, אפשרה לאתלטיקס העניים להיות תחרותיים באמצעות עיקרון שנשמע פשוט: לקנות שחקנים בעלי מיומנויות (המגולמות בסטטיסטיקה) שהשוק לא מעריך מספיק, ולמכור שחקנים עם מיומנויות שהשוק מעריך יותר מדי.
החוכמה היא כמובן למצוא נתונים סטטיסטיים שמשפיעים על המשחק לפני שכולם מודעים לכך. בעקבות ההצלחה של אוקלנד עוד ועוד קבוצות בייסבול, כולל בוסטון רד סוקס וניו יורק יאנקיז העשירות, התחילו להעסיק כלכלנים ומתמטיקאים בלי שום רקע במשחק, שתפקידם לנבור במספרים ולהצליב נתונים בכל הקומבינציות האפשריות, במטרה למצוא דפוסים סטטיסטיים מקוריים שיקנו יתרון תחרותי. התחרות הזאת יצרה שפה חדשה, שקיבלה את השם סייברמטריקס (Sabermetrics) וחדרה די מהר לענפי ספורט אחרים, כולל כאלה שניתוחים סטטיסטיים היו פחות או יותר זרים להם, כמו כדורגל.
החדירה של סייברמטריקס לכדורגל, ספורט שאלמנט המקריות מאוד דומיננטי בו, חייבה קודם כל בנייה של מסד נתונים. את התפקיד הזה לקחו חברות פרטיות כמו Opta ובעיקר Prozone, שמשתמשות במצלמות מעקב כדי לתעד כל תנועה על המגרש, של השחקנים ושל הכדור, ומספקות נתונים פיזיים, טכניים וטקטיים לקבוצות כמו ריאל מדריד, ארסנל, מנ'צסטר יונייטד, מנצ'סטר סיטי ועוד. מנצ'סטר סיטי, למשל, מעסיקה צוות של עשרה אנליסטים שעובדים לא רק עם הצוות המקצועי, אלא גם עם השחקנים; הבלם וינסנט קומפני, קפטן הקבוצה, אפילו יזם פגישה שבועית של כל שחקני ההגנה עם צוות האנליסטים על מנת לקבל מהם דגשים.
נבחרת אנגליה בקריקט הלכה אפילו יותר רחוק עם השימוש באנליטיקה. בשנת 2007 פיטר מורס, חסיד של ניתוחים סטטיסטיים, מונה למאמן הנבחרת. שנתיים אחר כך אנדי פלאוור ירש אותו ומינה מאמן בשם נייתן למון, מורה למתמטיקה לשעבר, לאנליסט של הנבחרת. למון השתמש במערכת "עין הנץ" (Hawk-Eye), שמתעדת את מסלול הכדור באמצעות מצלמות מעקב, כדי לנתח כל אלמנט במשחק וביצע סימולציות ממוחשבות של משחקים שהכתיבו את הטקטיקה. במשך כמה שנים אנגליה הייתה הנבחרת הטובה בעולם והגישה האנליטית שלה זכתה לשבחים. בשנה האחרונה היא מפסידה יותר, והמבקרים מאשימים בעיקר את השעבוד שלה למספרים.
***
הביקורת על אנליטיקה באה מכיוונם של הכוחות המסורתיים בספורט, שבהתאם למסורת של המין האנושי מתקשים להאמין במה שמנתץ את המסגרות של הרגלי החשיבה הצרים שלהם. לפני כחודש פרויקט ענק של מגזין ESPN, שדירג את 122 הקבוצות בארבע הליגות הבכירות בארצות הברית (פוטבול, בייסבול, כדורסל והוקי קרח) לפי מידת ההשקעה באנליטיקה וההשפעה שלה על תהליך קבלת ההחלטות, גילה שהרגלי החשיבה הישנים עדיין לא נעלמו מהמפה. בעיקר ב-NFL, ליגה שבמובנים אחרים - כלכליים, ארגוניים - נחשבת להכי מתקדמת בעולם.
הפרויקט של ESPN חילק את כל הקבוצות לחמש קטגוריות: לגמרי בפנים (All-In), מאמינות, רגל אחת בפנים, סקפטיות, לא מאמינות. ב-NFL אף אחת מהקבוצות לא לגמרי בפנים, וחצי הקבוצות (16 מתוך 32) מוגדרות כסקפטיות/לא מאמינות באנליטיקה. עם זאת, בשנים האחרונות ניכרת התחממות כלפי אנליטיקה בפוטבול, במיוחד בכל מה שקשור לפציעות (מודלים מתמטיים שחוזים את הסבירות ששחקנים ייפצעו), וכיום תשע קבוצות מתויגות כמאמינות - כולל האלופה, ניו אינגלנד פטריוטס, ושתי הפינאליסטיות של סופרבול 2013, בולטימור רייבנס וסן פרנסיסקו פורטי ניינרס.
גם ב-NHL קפצו על העגלה רק לאחרונה: עד סוף העונה שעברה שיקגו בלאקהוקס, שזכתה בשתי אליפויות בחמש השנים האחרונות, הייתה הקבוצה היחידה בליגה שהשקיעה בניתוחים סטטיסטיים מתקדמים, אבל אז הגיע קיץ 2014, שקיבל את הכינוי hockey's summer of analytics, וכיום 13 קבוצות מוגדרות כמאמינות (הבלאקהוקס לגמרי בפנים), ביניהן האלופה המכהנת, לוס אנג'לס קינגס. בבייסבול, הספורט שבו המהפכה התחילה, 16 קבוצות הן לגמרי בפנים/מאמינות, וב-NBA, הליגה הראשונה שהתחילה לשים לב למה שקורה בבייסבול, רק שלוש קבוצות מוגדרות כלא מאמינות.
שתיים מהכופרות ב-NBA, לוס אנג'לס לייקרס וניו יורק ניקס, נמצאות במשבר מקצועי עמוק אבל מסרבות בתוקף להכיר בכך שהוא קשור לגישה שלהן כלפי אנליטיקה. פיל ג'קסון, נשיא הניקס, ידוע כאופוזיציונר של המגמה שמכתיבים הניתוחים הסטטיסטיים בליגה בשנים האחרונות - התקפות שמבוססות על שלשות וזריקות מתחת לסל - וחושב "שזה עדיין נתון לוויכוח, איזה סוג של כדורסל הולך לנצח". גם ביירון סקוט, מאמן הלייקרס, "לא מאמין ששלשות זוכות באליפויות", אף על פי ששבע משמונה האלופות האחרונות זרקו וקלעו הכי הרבה שלשות בפלייאוף.
***
הקבוצה שזורקת (33.4 למשחק) וקולעת (11.5) הכי הרבה שלשות העונה ב-NBA היא יוסטון, שמשחקת כדורסל שקיבל את הכינוי "מוריבול", על שם הג'נרל מנג'ר שלה. מורי, בעל תואר במדעי המחשב עם דגש על סטטיסטיקה ומאסטר במנהל עסקים מ-MIT, מכהן בתפקיד מאז 2007 ומוכר ברחבי הליגה בתור "המדען המטורף", אבל הפילוסופיה שלו לגמרי רציונלית. העונה הוא לוקח את הניסוי שלו לקצה - רק 6% מהנקודות של יוסטון באות מזריקות מחצי מרחק - כי המספרים מוכיחים שעדיף להיות לא מאוד יעיל מאחורי קשת השלוש (הרוקטס קולעים משם ב-34.4%, מקום 17 בליגה) מאשר להיות יעיל מחצי מרחק.
אף שחקן לא מייצג את הפילוסופיה של מורי יותר טוב מהארדן, שהגיע ליוסטון מאוקלהומה סיטי בקיץ 2012. כמעט 70% מהזריקות של הארדן, שקולע 27 נק' למשחק (שני ב-NBA), הן או שלשות או זריקות מתחת לסל בעקבות חדירות, והוא הולך לקו יותר מכל שחקן בליגה (9.8 פעמים במשחק). זה אולי פחות אטרקטיבי מהכדורסל של קרי המגוון, שהאסתטיקה שלו היא כמעט פדררית, אבל בדרך הזו הארדן מוביל את יוסטון - בעונה שבה הסנטר דווייט האוורד, הכוכב השני של הקבוצה, החמיץ כבר 35 משחקים בגלל פציעות (אמור לחזור בעוד שבועיים) - למקום הרביעי במערב המתפקע מכישרון. שזה הישג יותר מראוי לתואר MVP.